ע"א 921/05 אברהם גוזלן נ. בנק הפועלים בע'מ

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הוכרז פושט רגל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ההכרזה נתבססה על הנתונים הבאים: הוא ביצע מספר מעשי פשיטת רגל שהביאו למתן צו כינוס כנגדו. ניתן כנגדו פסק דין חלוט המחייבו לשלם לבנק הפועלים חוב בסך 384,445 ₪ נכון ליום 13.2.01. הוגשו כנגדו 10 תביעות חוב נוספות על סך כולל של כ-795,000 ₪. המערער איננו עומד בתשלומים החודשיים שהוטלו עליו אף שמדובר בסכומים קטנים של 350 ₪ לחודש. המערער מצידו הגיש תביעה כנגד בנק הפועלים לתשלום סך של למעלה מ-7 מליון ₪ בטענה כי הבנק גרם לו נזקים שונים. התביעה טרם נדונה לגופה, וסיכוייה אינם ברורים. הגורמים המפקחים על הליכי מימוש החובות - המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי - נקטו בעמדה כי מסגרת פשיטת רגל תהיה לתועלת הנושים. בין היתר, הדבר יאפשר ריכוז התביעות, מכירת נכסי המקרקעין של החייב, וניהול הליך לביטול עיסקה שנעשתה בטענת מרמה במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, שניתן לנהלו רק בהליך פשיטת רגל. גם עמדת הנושים היתה כי הליכי פשיטת רגל יועילו לעניינם במקרה זה.

המערער התנגד בערכאה הדיונית להחלת הליכי פשיטת הרגל עליו. הוא נאחז במיוחד בתביעה שהגיש כנגד הבנק, וטען כי אם תתקבל, כי אז תשתנה לחלוטין תמונת מצבו הכלכלי. בית המשפט המחוזי קבע כי מכלול הנתונים שהובאו בפניו מצדיקים את החלת הליכי פשיטת הרגל על המערער. שיקול מרכזי לענין זה הוא התועלת לנושים, והציפייה כי הליכים אלה יגדילו את מסת הנכסים העומדים לחלוקה לפרעון החובות לנושים.

2.בערעורו, טוען המערער בפנינו כי אין מקום להכרזתו פושט רגל. תביעתו כנגד הבנק די בה כדי לעכב את ההכרזה, ולדבריו, הוא ניסה להסדיר את חובותיו ולא התחמק מהם.

הבנק טוען, בעיקרם של דברים, כי הליך פשיטת הרגל הוא ההליך המתאים להגנה שוויונית על ציבור הנושים ולחלוקה מוסדרת ומבוקרת של נכסי פושט הרגל לצורך פרעון חובותיו. המנהל המיוחד שנתמנה לכינוס נכסי פושט הרגל תומך בעמדה זו, ומוסיף כי התביעה שהגיש המערער כלפי הבנק אינה גורעת מהחוב החלוט שהוא חב לבנק, המצדיק, כשהוא עומד לעצמו, את הליך פשיטת הרגל, ואין מקום להמתין עם הליכי פשיטת הרגל עד להכרעה בתובענת המערער שמועדה מי ישורנו. כן הוא טוען כי הליכי פשיטת הרגל יועילו לא רק לנושים אלא גם למערער עצמו, בכך שיוכל לקבל הפטר לאחר מיצוי הליכי פשיטת הרגל. כונס הנכסים הרשמי תומך אף הוא בקו האמור ומדגיש את יסוד חוסר תום הלב של המערער בכך שלא שילם כסדרם את התשלומים החודשיים המעטים שהוטלו עליו.

3.איננו רואים מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להכריז על המערער פושט רגל משנתקיימו התנאים הנדרשים לצורך כך. המערער ביצע מספר מעשי פשיטת רגל ועומדים נגדו חובות בסדרי גודל ניכרים כלפי מספר ניכר של נושים. הוא אינו משלם כסדרם תשלומים חודשיים בסכומים קטנים שהוטלו עליו לפרעון החובות, ובכך מעמיד בסימן שאלה את מידת תום לבו ומידת שיתוף הפעולה שלו עם מנגנון פרעון חובות מחוץ לפשיטת רגל.

בנסיבות אלה, מסגרת פשיטת הרגל היא ההליך המתאים להסדרת חובותיו של המערער, ומתכונת אחרת לענין זה תהא פחות יעילה ופחות מתאימה. קיומה של תובענה תלויה ועומדת של המערער כנגד הבנק אינה עילה לעיכוב הכרזת פשיטת הרגל. סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל מייחס משקל לטענות שכנגד של החייב לענין חוב פסוק שהוכרע כנגדו, לצורך קביעת מעשה פשיטת רגל, בתנאי, בין היתר, שלא היה בידו לעורר טענות אלה בהליך בו הוכרע החוב הפסוק. בענייננו, תנאי זה לא הוכח, וממילא אין לייחס משקל לתובענה שהגיש החייב כנגד הבנק כעילה להתליית הכרזתו פושט רגל.

הליכי פשיטת הרגל יביאו לחלוקה מוסדרת של נכסי המערער, ייאפשרו הגדלת המאסה של הנכסים העומדים לפרעון החובות באמצעות היזקקות לאמצעים שונים שפקודת פשיטת הרגל נותנת בידי הנאמן ויהיו לתועלת לנושים ולמערער כאחד.

לאור כל אלה, לא ראינו להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.