ע"א 936/13 חיים לוסטיג ואח' נ. מדינת ישראל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

לפניי בקשה לפיצול העירבון בין המערערים 3-1 לבין המערערים 5-4, ולמתן פטור מעירבון למערערים 5-4. דין הבקשה להידחות. נכון הדבר שבבית המשפט קמא הוגשו תחילה שתי תביעות נפרדות, אך התביעות אוחדו לבקשת הצדדים, ניתן פסק-דין אחד שבו הוטלו הוצאות על המערערים כולם (ללא הפרדה), ועתה הוגש ערעור אחד על-ידי כל המערערים, המיוצגים על-ידי אותו עורך-דין. כמובן, האגרה ששולמה בגין הערעור – אחת היא. בנסיבות אלה, אין הצדקה מבוררת ל"הפרדת העירבון", ונראה כי כל תכלית הבקשה היא ליצור, באורח מלאכותי משהו, בסיס למתן פטור חלקי מהפקדת עירבון.

האמור לעיל משליך גם על החלק השני של הבקשה. החובה להפקיד עירבון מוטלת על כלל המערערים ביחד ולחוד. ממילא אין בהצגת טענות לגבי מצבם הכלכלי של המערערים 5-4 בלבד כדי להצדיק הפחתה בסכום העירבון (מה גם שהתשתית לעניין יכולתם של המערערים 5-4 לגייס סכום-כסף לצורך עירבון אינה מלאה). עוד יש לציין כי סכום העירבון שנקבע מצוי בתחום המקובל בהליכים מסוג זה, וכי עיון בטענות המערערים אינו מגלה עילה ממשית למתן פטור מעירבון או לגריעה ניכרת בסכום העירבון. כך למשל, לעירבון יש תכלית ברורה – הבטחת מקור לגביית הוצאות הצד שכנגד ככל שתפסקנה – ואין מקום "לאזן" בין סכום העירבון בהליך הערעור לבין האגרה ששולמה בערכאה הדיונית (מה גם שמסתבר כי בבית המשפט קמא כבר ניתן למערערים פטור מתשלום חציה השני של האגרה).

עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב למהות ההליך, למעמדם של הצדדים ולסכום ההוצאות בבית המשפט קמא, מצאתי לנכון להעמיד את העירבון בהליך זה על סך של 30,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.