ע"א 936/13 חיים לוסטיג ואח' נ. מדינת ישראל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ביום 21.1.2014 הגישו המערערים "בקשה לביטול הסדר דיוני בשל הטעייה ו/או תרמית ו/או התנהלות בחוסר תום-לב ו/או גילוי ראיות חדשות". הבקשה מתייחסת להסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים בבית המשפט קמא , אשר קיבל תוקף של החלטה (ביום 11.3.2012), ושבו הוסכם בין היתר כי התובעים-המערערים זונחים את טענות הרשלנות שהועלו כנגד הנתבעת-המשיבה (כך שהדיון נמשך ביחס לטענות המערערים בדבר פגיעה בזכויות חוקתיות, נושא שבו עסק פסק הדין נשוא הערעור). כעת, כאמור, גורסים המערערים כי יש לבטל את ההסדר הדיוני – מחמת השתק, הטעייה, חוסר תום-לב ועוד – ומבקשים הם כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם בירור טענות הרשלנות החל משלב קדם המשפט.

המדינה הגישה (ביום 9.3.2014) תגובה שבה היא מתנגדת מכל וכל לביטול ההסדר הדיוני, הן מנימוקים דיוניים הן מנימוקים מהותיים, ועומדת על חריגותה של הבקשה ועל המשמעות מרחיקת הלכת של קבלתה.

ראשית אציין, כי לפי בקשתם של הצדדים הטיפול בהליך שבכותרת הושהה עד למתן פסק-הדין בע"א 7703/10 ובע"א 5212/11. פסק-הדין בתיקים אלה טרם ניתן, ומכאן שההליך שבכותרת עדיין מצוי ב"השהייה".

שנית, ברור כי אין בידי ובסמכותי לדון בטענות הצדדים לגופם של דברים, אולם על פניו, כבר במישור הדיוני מעוררת הבקשה "לביטול הסדר דיוני", כפי שהוגשה, בעייתיות רבה. ברור הדבר, כי על המערערים לקשור את נימוקיהם לביטול ההסדר ל מסגרת דיונית מוכרת ומוגדרת. לא מצאתי כי כך עשו. כך, המערערים לא נקטו בדרך של הגשת תביעה חדשה לערכאה שנתנה את ההחלטה המאשרת את ההסדר בין בעלי-הדין (ראו למשל רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.3.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי – מהדורה אחת עשרה 647-646 (2013)); המערערים גם לא הגישו בקשה לתיקון הערעור שבכותרת, וכן הם פטרו את עצמם – ללא הצדקה משכנעת – מהגשת בקשה לצירוף ראיות חדשות, אף שהם מבקשים להניח לפני ערכאת הערעור מסמכים שלא הוצגו לפני בית המשפט קמא.

ניתן אפוא לומר, כי המערערים מבקשים לקיים במסגרת הערעור שבכותרת – אך למעשה במנותק ממנו – מעין "הליך נלווה" לביטול הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה בבית המשפט קמא (הסדר שעל-פיו התנהל ההליך שבסיומו ניתן פסק-הדין נשוא הערעור), זאת בטענות של תרמית, הטעייה וכדומה. איני סבור כי יש אפשרות לילך בדרך דיונית זו. לפיכך, הבקשה כפי שהוגשה אינה יכולה להיבחן לגופם של דברים.