ע"א 9466/12 רוברט יוחאי עו"ד נ. ונסה בונן

1.

ההליך שבכותרת נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית נשיאה ו' אלשייך) מיום 6.5.2012 בבקשה למתן הוראות שהגישה המשיבה 1 בגדר הליכי פירוק של עמי רובין בניה ויזמות (1990) בע"מ (להלן: החברה ).

הבקשה הנזכרת הוגשה בעקבות מחלוקת אשר התגלעה בין המשיבה 1 ובין

המבקש לעניין רישום הערת אזהרה על דירה שנבנתה על ידי החברה ואשר המבקש, עורך דין במקצועו, הופקד מטעמה על מלאכת רישום בעלי הזכויות בה ובדירות נוספות שנבנו על ידה. מן החומר שהוצג עולה כי גם כיום, ואף שהדירה נשוא ההליך נמכרה לצד שני ולצד שלישי אשר מכר אותה למשיבה 1, הזכויות בנכס רשומות על שם החברה, אך המבקש סירב לבקשת המשיבה 1 לרשום הערת אזהרה לטובתה נוכח חובות נטענים של הקונה המקורי של הדירה והתנה את ביצוע הרישום בהסדרת חוב זה. בהחלטתו קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה 1 וייפה את כוחו של המשיב 2, מנהלה המיוחד של החברה, לטפל בעניינה של המשיבה 1 "ולערוך כל רישום לו היא זכאית", ובכלל זאת רישום הערת אזהרה. כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בהוצאות המשיבה 1 בסך של 20,000 ש"ח.

2.

כנגד חיובו בתשלום הוצאות המשיבה 1 מפנה המבקש את בקשת רשות הערעור שבכותרת, ובהחלטתי מיום 31.1.2013 ביקשתי את עמדת הצדדים ביחס לסיווג ההליך.

המבקש ציין בתגובתו כי הסתבר לו כי שגה בסיווג ההליך וכי למעשה נתונה היתה לו זכות ערעור על ההחלטה.

לעומת זאת המשיבים כולם מחזיקים בדעה כי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא ברשות. לטענתם, עד אשר יושלם רישום הדירה על שם המשיבה 1, כצעד לשם השלמת הליכי הפירוק של החברה, לא באה אל סיומה הסוגיה שבמחלוקת וכי יש לבחון את ההחלטה "בשים לב למערכת היחסים הכוללת שבין הצדדים".

3.

לאחר שבחנתי את החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה נשוא ההליכים הינה "פסק דין" ומכאן כי עומדת למבקש זכות ערעור עליה.

בהתאם להוראת סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 על החלטות הניתנות במסגרת הליך פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין פסק-דין, הנתון לערעור בזכות, לבין "החלטה אחרת" עליה ניתן להשיג ברשות בלבד. בפסיקה הובהר לא אחת כי כאשר במסגרת הליכי פירוק מכריע בית המשפט במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה בה "הסוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים תהא בגדר "פסק-דין", וזאת גם אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 122 (מהדורה שלישית, 2012)).

במקרה שבפנינו דומני כי יש לראות את המחלוקת שהתגלעה בין המבקש ובין המשיבה 1, לעניין רישום הערת אזהרה לטובת האחרונה, כיחידה דיונית העומדת בפני עצמה בתוך הליך הפירוק. יצוין כי כונס הנכסים הרשמי עצמו ציין בתגובתו כי בין המבקש ובין החברה אין יריבות, והמחלוקת המתוחמת שהתגלעה בין המבקש ובין המשיבה 1 הוכרעה סופית משנקבע כי המנהל המיוחד, המשיב 2, יערוך כל רישום לו זכאית המשיבה 1 ואף חייב את המבקש בהוצאות. בשונה מעמדת המשיבים איני סבורה כי העובדה ש"סיום מערכת היחסים הכוללת בין הצדדים תסתיים עם רישום הדירה", כפי שהדגישו בטיעוניהם, יש בה כדי להוביל למסקנה אחרת, שכן לעניין המחלוקת נשוא ההליך ניתנה הכרעה סופית הסוגרת את העניין.

אשר על כן, החלטת בית המשפט המחוזי נשוא ההליך הינה "פסק דין" עליו נתונה היתה למבקש זכות ערעור, ובעובדה שתחם ערעורו לסוגית ההוצאות שהושתו עליו, אין כדי לשנות ממסקנה זו.

בנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. נוכח שינוי הסיווג כאמור ישלים המבקש את האגרה כנדרש בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו, שאם לא כן יימחק ההליך. לא ראיתי לשנות את סכום העירבון בשלב זה.

המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך שבכותרת כאמור והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים ותמציא אותה לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.