ע"א 951/99 צבי הרשקוביץ נ. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון בגין בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה בוטל פסק דינו של בית משפט השלום, ונקבע כי חוזה המכר שנכרת בין המשיבה 1 לבין המבקשים בוטל כדין על ידי המשיבה 1.

בבקשתם טוענים המבקשים, כי הינם עובדים שכירים המשתכרים כדי צרכי מחייתם הבסיסיים בלבד. עקב קיום ההליכים המשפטיים בערכאות הקודמות נאלצו המבקשים להוציא הוצאות כספיות ניכרות, אשר בגינן נאלצו לקחת הלוואות, ולפיכך אין באפשרותם לגייס הלוואות נוספות לצורך הפקדת הערבון.

כן טוענים המבקשים, כי בידי המשיבה 1 מצוי פקדון כספי בשיעור נומינלי של 11,756 ש"ח, אותו על המשיבה 1 להשיב להם כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא. סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על סך של כ26,000- ש"ח, ועל כן יש בו להבטיח את הוצאות המשיבים בבקשת רשות הערעור, אם תדחה.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

ראשית, טוענים הם כי המבקשים לא הציגו פרטים בדבר מצבם הכלכלי.

שנית, לטענתם סיכוי המבקשים בבקשת רשות הערעור אינם גבוהים, שכן לא מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

באשר לכספי הפקדון המצויים בידי המשיבה 1: טוענת המשיבה 1, כי בית המשפט קמא חייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך של 23,400 ש"ח, ולכן הכספים המצויים בידה אין בהם כדי להבטיח את הוצאותיה במידה ותדחה הבקשה, ואילו המשיבים 2 ו3- טוענים כי פקדון זה אינו מבטיח את הוצאותיהם בבקשת רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי המבקש פטור מהפקדת ערבון מחמת עוניו חייב להיכבד וליתן לבית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי (רע"א 3297/90, רביבו נגד בנק הפועלים , תקדין עליון 90(3) 1119).

נפסק, כי בלא פרטים מהימנים על הכנסת המבקש הנתמכים במסמכים (כגון - תלושי משכורת או הצהרות למס הכנסה) ופרטים על רכושו וחובותיו לא ניתן לשקול מתן פטור מאגרה או ערבון (בג"צ 544/98 שקד נגד הנשיא אהרן ברק , תקדין עליון 98(1) 275; ההדגשה שלי - מ.א.).

במקרה דנן, אין בבקשה פירוט כלשהו בנוגע למצבם הכלכלי של המערערים. כל שנטען בבקשה כי המבקשים הם עובדים שכירים. המבקשים לא פירטו את גובה משכורתם החודשית ואף לא צירפו תלושי משכורת או תדפיסי חשבון בנק. כמו כן, המבקשים לא פירטו האם ברשותם נכסים כספיים או נכסים בעין, אשר כנגדם יוכלו ללוות כספים לשם הפקדת הערבון.

בהעדר הפירוט הנדרש, לא הונחה בפני תשתית לטענה בדבר חוסר אונים מן הבחינה הכלכלית, שעל יסודה ניתן לפטור את המבקשים מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבים.

משלא הוכח כי מצבם הכלכלי של המבקשים מצדיק פטור מהחובה להפקיד ערבון, די בכך כדי לדחות את הבקשה, גם מבלי להיכנס לבחינת סיכויי הערעור. אלה רלבנטיים רק מקום בו הוכיחו המבקשים כי אינם יכולים לעמוד בחובת הפקדת ערבון.

באשר לטענת המבקשים כי המשיבה 1 מחזיקה בפקדון בסך של כ26,000- ש"ח, אותו עליה להשיב למבקשים, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט קמא:

אכן הלכה היא כי כאשר קיים חוב ברור ומגובש של המשיב למבקש, יש מקום למתן פטור מחובת הפקדת ערבון, שכן במקרה כזה יש בידי המשיב בטוחה טובה יותר להבטחת ההוצאות שייפסקו לטובתו במקרה של דחיית בקשת רשות הערעור. המשיב יוכל לפרוע את סכום ההוצאות, אם יזוכה בו, על ידי קיזוז החיוב מחובו כלפי המבקש (ראה: ע"א 4250/94 מיכל פינטו נ' נחום עמית , תקדין עליון 94(3) 261; רע"א 5672/94, פלמבאום נגד רענן , תקדין עליון 95(1) 399; ע"א 47/95, שחף עמילות מכס בע"מ נגד שלג , תקדין עליון 95(1) 384; רע"א 443/98, יעקובוביץ נגד יעקובוביץ , תקדין עליון 98(1) 560).

דא עקא, שבמקרה זה המבקשים לא שילמו למשיבה 1 את סכום ההוצאות שנפסקו לטובתה בבית המשפט קמא, ועל כן יש חשש שלא יהיה די בסכום הפקדון בניכוי סכום ההוצאות שפסק בית המשפט קמא, כדי להבטיח את הוצאותיה של המשיבה 1 בבקשת רשות הערעור.

כמו כן אין בפקדון המוחזק בידי המשיבה 1 כדי להבטיח את הוצאותיהם של המשיבים 2 ו3- בבקשת רשות הערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקשים יפקידו ערבון בסך 10,000 ש"ח תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה.

אין צו להוצאות.