ע"א 9555/04הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. עמותת תלמוד תורה והי

בפניי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ד' חשין ), אשר חייב את המבקשת בתשלום דמי איזון למשיבה בעקבות אישור תוכנית בניין ערים 2496א'. בית המשפט חייב את המבקשת לשלם למשיבה תשלומי איזון בסך 2,981,523 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום אישור התכנית - 16.1.89 - ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

1.ביום 14.1.96 הגישה המשיבה תביעה לתשלומי איזון לבית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף 122(3) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. תביעת המשיבה, אשר הוגשה יומיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, נדחתה בבית

המשפט המחוזי מטעמים של שיהוי. המשיבה ערערה על כך בפני בית משפט זה וערעורה התקבל. לפיכך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיבה כאמור לעיל.

עיקר המחלוקת בפני בית המשפט המחוזי הייתה איזו הלכה חלה על הסכסוך בין הצדדים: הלכת טור (ד"נ 4/80 הוועדה המקומית נ' טור , פ"ד לד(4) 600), שהייתה ההלכה במועד אישור התכנית ושלפיה אין צורך לשלם במקרה דנן; או הלכת איראני (בג"ץ 4914/91 איראני נ' משרד הפנים , פ"ד מו(4) 749), שהפכה את הלכת טור ושלפיה יש מקום לשלם, על פי טענת המשיבה, תשלומי איזון במקרה דנן. בית המשפט המחוזי העדיף להחיל את הלכת איראני במקרה דנן, וזאת משלוש סיבות. ראשית, קבע בית המשפט כי הלכת איראני החליפה את הלכת טור לאחר שנמצא שבטעות יסודה ולפיכך סטייה מהלכת טור הינה "חובה ולא רשות". שנית, קבע בית המשפט כי היה לוועדה סיפק להיערך מחדש על פי הלכת איראני , אך היא נמנעה מלעשות זאת. ושלישית, קבע בית המשפט כי לא הוכח שיגרם זעזוע מהחלה רטרואקטיבית זו ואף לא הוכח כי מעבר למקרה ספציפי זה נגרם נזק למבקשת. מחלוקת נוספת בין הצדדים נגעה לעניין תשלום האיזון, ואף במחלוקת זו העדיף בית המשפט קמא את שומת המשיבה על פני השומה מטעם המבקשת. המבקשת ערערה לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שבקשתה לעיכוב ביצוע נדחתה בבית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה המונחת בפניי.

2.בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים, שכן לטענתה לא היה מקום להחלה רטרואקטיבית של הלכת איראני במקרה דנן. כן טוענת היא כי קיים חשש שאם ישולמו כספים למשיבה לא ניתן יהיה לגבותם בחזרה אם הערעור יתקבל, שכן המשיבה היא עמותה אשר, לטענת המבקשת, מצבה הכלכלי אינו ברור ולמיטב ידיעת המבקשת היא אינה במצב חזק מבחינה כלכלית. כן מדגישה המבקשת שבצירוף הפרשי ההצמדה והריבית מיום 16.1.89 מדובר בסכום נכבד ביותר. בנוסף טוענת המבקשת כי אין חשש שהמבקשת לא תשלם את הסכום האמור אם יידחה ערעורה, אולם הוצאת סכום כה נכבד דווקא בעת הזו יגרום למבקשת ולעירית ירושלים קושי רב, שכן העיריה נמצאת בעיצומה של תוכנית הבראה. לפיכך מבקשת היא לעכב את ביצוע פסק הדין, או למצער, לעכב את תשלום חלקו של הסכום. לחלופין, מבקשת היא לקבוע כי על המשיבה לתת למבקשת בטוחה להחזר הכסף.

מנגד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים. בנוסף טוענת המשיבה כי היא אינה סובלת מקשיי נזילות גדולים יותר מכל יתר מוסדות החינוך במדינה וכי אין כל בסיס לטענה כי היא לא תוכל לכבד את התחייבויותיה. לפיכך טוענת המשיבה כי אין בטיעוני המבקשת כדי לשכנע שהמקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי. יחד עם זאת, מסכימה המשיבה להשאיר לשיקול דעת בית המשפט את האפשרות להורות כי הקרקע נשוא פרשת הערעור (חלקות 5-1 בגוש 30138) תעוקל עד למתן פסק הדין בערעור.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. כידוע, הלכה היא כי ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ובמיוחד כך כאשר מדובר בפסק דין כספי (וראו למשל: ע"א 1819/03 ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה) נ' אברהם (טרם פורסם); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (טרם פורסם)). אף מבלי להביע דעה ביחס לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להראות כי יש מקום לסטות מכלל זה. אמנם בהתחשב בגודל הסכום נראה שקיים חשש מסוים שלא יהא בידי המשיבה להשיבו אם יתקבל הערעור, אך הנטל לביסוס חשש זה הוא על המבקשת ובמקרה דנן לא עמדה המבקשת בנטל זה; ולמותר לציין כי הקושי שייגרם למבקשת מתשלום מלוא הסכום כבר בשלב זה אינו מצדיק כשלעצמו עיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, נוכח עמדת המשיבה כמפורט לעיל, ובהתחשב בעובדה שאמנם נראה שקיים חשש מסוים שלא יהא בידי המשיבה להשיב את הסכום אם יתקבל הערעור, ראיתי להיעתר לסעד החלופי המבוקש ולקבוע כי על המשיבה לתת למבקשת בטוחה להחזר הכסף.

אשר על כן, אני מורה כי הסכום שנפסק ישולם למשיבה רק אם יוטל עיקול על הקרקע האמורה של המשיבה (חלקות 5-1 בגוש 30138), אשר ישמש להבטחת השבת הסכום למבקשת אם וככל שיתקבל ערעורה. עיקול זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין בערעור. הבקשה העיקרית נדחית, אפוא, והבקשה החלופית מתקבלת כאמור לעיל.