ע"א 9574/09 דני זילברשלג, עו"ד נ. מאיר פלד

לפניי בקשה להגדלת סכום העירבון שהופקד בהליך שבכותרת. מדובר בערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו חויב המערער לשלם למשיב סכום של 109,323 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו-כן חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום של 20,000 ₪. המשיב סבור כי העירבון שקבעה המזכירה הראשית של בית המשפט, בסך 25,000 ₪, אינו מספק.

איני רואה לשנות מסכום העירבון שנקבע והופקד בינתיים. כפי שהובהר לא פעם, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך; ודוק: מדובר באומדן ולא במדע מדויק (ראו בש"א 367/89

הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)). אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. בהתחשב בשיקולים אלה, העירבון שנקבע בענייננו הוא סביר, ועולה בקנה אחד עם המקובל בהליכים מסוג זה. יצוין, כי העירבון אינו מהווה אמצעי לגביית חובות והוצאות שנפסקו בהליכים אחרים ושטרם שולמו, אלא להבטחת הוצאות המשיב בערעור בלבד; וכי אין לקבל את טענת המשיב כי העירבון בהליך הערעור צריך להיות "גבוה הרבה יותר" מאשר סכום ההוצאות שנפסק בערכאה דלמטה (ראו למשל ע"א 3897/08 שרון נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 1.12.2008)).

אשר על כן, הבקשה להגדלת סכום העירבון נדחית.