בבית המשפט העליון
ע"א
9579/17
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המערער:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבה:
פלונית
בקשה לפטור מהפקדת עירבון; בקשת המערער מיום 16.4.2018; תצהירים מיום 3.8.2018; תגובת המשיבה מיום 28.11.2018; בקשות המשיבה מימים 17.10.2018 ו- 2.1.2019
פסק-דין
1.
ההליך שבכותרת הועבר לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים. מכאן העיכוב במתן ההחלטה ועם הצדדים הסליחה.
2.
ואלה ההליכים הצריכים לעניין: ההליך שבכותרת נסב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.10.2017 (להלן: פסק הדין ) בגדרו התקבל ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. בהחלטתה של כבוד הרשמת בנמלך מיום 24.4.2018 צוין כי למרות שאופן ההשגה הנכון על פסק הדין הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, הגיש המערער ביום 7.12.2017 ערעור בזכות ומזכירות בית המשפט קיבלה את ההליך לרישום כפי שהוגש מחמת טעות. משהתגלתה הטעות עדכנה בכך מזכירות בית המשפט את בא-כוח המערער, אשר הודיע כי יגיש בקשה מתאימה. בפועל, רק ביום 16.4.2018, הוגשה על-ידי המערער בקשה לתיקון ההליך הערעורי בה נטען כי הוגש הליך שגוי בשל "טעות טכנית משרדית" (יצוין כי לבקשה זו צורף מסמך הנושא את הכותרת "בקשת רשות ערעור"). משכך, הורתה הרשמת בנמלך למערער להגיש הודעה, שתיתמך בתצהיר, ובה הסבר לטעות שאירעה ולכך שבקשת התיקון הוגשה כארבעה חודשים לאחר הגשת ההליך המקורי ופרק זמן ניכר לאחר הודעת המזכירות בעניין.
3.
ביום 3.8.2018 הוגשה הודעה מטעם המערער לה צורפו תצהירים מטעמו ומטעם בא-כוחו. בתצהיר מטעם המערער נטען כי הגשת ההליך כערעור ולא כבקשת רשות ערעור מקורה בטעות. בתצהיר מטעם בא-כוח המערער נטען כי הטעות והעיכוב בהגשת הבקשה לתיקונה נובעים מכך שהוא מטפל באמו החולה.
4.
ביום 28.11.2018 הוגשה תשובה מטעם המשיבה הן לבקשה מיום 16.4.2018, הן לתצהירים שהוגשו ביום 3.8.2018 והן לבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון. המשיבה טוענת כי בקשת רשות הערעור שהוגשה שונה בתוכנה מהערעור שהוגש וכי אין להתיר את קבלתה. עוד נטען כי התצהיר שהוגש על-ידי המערער אינו מסביר את האיחור שנפל בהגשת הבקשה מיום 16.4.2018, וכי תצהירו של בא-כוחו אינו מאושר ולא ידוע מתי נחתם. כן נטען כי המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירים אינם רלוונטיים למועד הגשת הבקשה.
5.
אומר מיד: אני סבורה כי אין מנוס מלהורות על מחיקת ההליך שבכותרת אשר הוגש כערעור בזכות. זאת מכיוון שכידוע לא ניתן להפוך ערעור לבקשת רשות ערעור (בניגוד לאפשרות להפוך בקשת רשות ערעור לערעור בזכות, המוסדרת בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראו, למשל, דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.2010);
ע"א 2833/15 רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פסקה 13 (24.2.2016) . ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 253- 252 (מהדורה שלישית, 2012 )).
6.
בהתאם לכך, ונוכח פרק הזמן שחלף, מוכנה אני לראות בבקשה מיום 16.4.2018 משום בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (על אף שהמערער לא טען לכך מפורשות). ואולם, לאחר ששקלתי את נסיבות העניין לא ראיתי להורות על הארכת מועד. כאמור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 25.10.2017. אשר על כן, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין הוא ביום 26.11.2017 (בהתחשב בכך שיום 24.11.2017 הוא יום שישי). ברם, ההליך שבכותרת הוגש רק ביום 7.12.2017 ואילו הבקשה לתיקון ההליך הוגשה כזכור ביום 16.4.2018. מדובר באיחור ניכר.
7.
עיינתי היטב בטענות המערער ובא-כוחו ולא מצאתי בהן טעם מבורר המצדיק איחור זה, ולו בקירוב. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי במקרים שבהם נטען לטעות שהובילה לאיחור בהגשת הליך, יש להוכיח כי מדובר בטעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה במישור האובייקטיבי (פרשנות החוק) או במישור הסובייקטיבי (מאמץ כן למניעת הטעות) ובעניין זה על המערער להוכיח כי הטעות נגרמה בתום לב (ראו: בש"ם 6229/11
דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פיסקה 8 (10.10.2018)). בנסיבות המקרה שלפניי איני סבורה כי עלה בידי המערער – אשר היה מיוצג על-ידי עורך-דין – להוכיח שהטעות שנפלה בהגשת ההליך מצדיקה מתן הארכת מועד להגשת הערעור. הכלל שלפיו ניתן להשיג על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ולא באמצעות ערעור בזכות) הוא כלל ותיק, מושרש ומוכר היטב, ולא מצאתי בטענותיו של בא-כוח המערער טעם טוב לכך שנפלה טעות ביישומו. בנוסף, מלבד טענות כלליות לא מצאתי כל הסבר המניח את הדעת לכך שהמערער הגיש את הבקשה לתיקון ההליך זמן כה ניכר לאחר הגשתו של הערעור ולאחר שנמסרה לו הודעה בעניין זה על-ידי מזכירות בית המשפט.
8.
עוד אציין כי לאחר שעיינתי היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי איני סבורה כי סיכויי ההליך מצדיקים את הארכת המועד. בעניין זה אציין כי הגם שהנושא של הגשת תביעת נזיקין במקרים של סרבנות גט טרם נדון בהרחבה בבית משפט זה (ראו: בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני , פסקאות 57-56 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז ופסקה י"ח לחוות דעת של המשנה לנשיאה א'
רובינשטיין (5.11.2015); בע"מ 7557/15 פלונית נ' פלוני , פסקה ה (15.12.2015) (להלן: בע"מ 7557/15 )), לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק את הארכת המועד. זאת, משום שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על קביעות עובדתיות באשר לשאלת סרבנות הגט, קביעות שבהן נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב (ראו והשוו: בע"מ 7557/15 הנ"ל, בפסקה ז).
9.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת ההליך. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ד באייר התשע"ט (29.5.2019).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת