בע"מ 7557/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר, והשופטים ס' ג'יוסי וח' שרעבי ) בעמ"ש 49372-04-15 מיום 8.10.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ב' צ' ברגר ) בתמ"ש 34767-12-12 מיום 3.3.15. במוקד הבקשה, תביעת נזיקין בגין סרבנות גט.

רקע והליכים קודמים

ב.

הצדדים נישאו ביום 25.8.98, ולהם שני ילדים קטינים (ילידי 2000 ו-2005). במהלך השנים גבה טורא בין הצדדים, והם פתחו בהליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה; המשיב הגיש תביעה רכושית ותביעת משמורת, ואילו המשיבה הגישה תביעה למזונות ומדור ותביעה נזיקית בגין סרבנות גט. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה הנזיקית ביום 3.3.15 בפסק-דין מפורט; נפסק, כי בית הדין הרבני לא ראה במשיב סרבן גט, אלא קיבל את בקשתו להכריע בשאלת הכתובה בטרם הסדרת הגט. נקבע, כי "התובע לא סירב ליתן לנתבעת גיטה, כי אם ביקש לברר את מצבו הכלכלי, חיוביו הממוניים קודם לסידור הגט" (פסקה 125 לפסק-הדין). המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי בחיפה, והערעור נדחה ביום 8.10.15 . נקבע, כי אין מקום להתערבות בהכרעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שלא הוכח כי מדובר בסרבנות גט. הודגש, כי המשיב הצהיר במסגרת עתירה לבג"ץ שהוא מוכן לתת גט באופן מיידי, וחזר על הצהרתו גם בפני בית המשפט המחוזי; מכאן בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

א.

אומר כבר כעת, כי הבקשה רצופה התבטאויות פוגעניות כלפי המשיב, אשר אינן קשורות ולו בעקיפין לטענה המשפטית בתיק. עם כל ההבנה לרגשות הנלוים לתיקים מסוג זה, ולעתים אין בעל הדין נתפס על צערו, על עורכי הדין המייצגים לנהוג בריחוק הראוי ולמתן את סגנונם, ולא להרחיק לכת. כתבי בי-דין אינם "שיק פתוח" להתבטאויות קשות (וראו בהיקש בר"ש 2328/15 שטנגר נ' ועדת האתיקה המחוזית של שלכת עורכי הדין (2015)). לגופם של דברים נטען, כי אין הכרח שיינתן פסק-דין לגירושין כדי שאדם יוגדר כסרבן גט מבחינה נזיקית. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה שהכיר בבקשתו של המשיב לברר את מעמדו הכלכלי בטרם סידור הגט; זאת, כך נטען, בניגוד לסעיף 4 לחוק יחסי ממון. המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשקבע שלא השתכנע שהסכמת המשיב לתת גט מותנית בויתור על הכתובה. נטען, כי קביעה זו מנוגדת לדברי המשיב בדיון בבית הדין הרבני. יצוין, כי ביום 25.11.15, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה להוספת נימוק שנולד לאחר הגשת הבקשה העיקרית. בבקשה נמסר, כי הצדדים אמנם התגרשו ביום 17.11.15, אך זאת בניגוד לעמדת המשיב שסירב להתגרש. לפי גרסת המבקשת, לא נוהל פרוטוקול בדיון באותו יום. נטען, כי אף בכך הוכחה סרבנותו הנטענת של המשיב.

הכרעה

ב.

לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. בנידון דידן, טענות המבקשת אינן מעלות שאלה עקרונית, ואין אני רואה מקום לחשש מעיוות דין חמור, כפי שיפורט.

ג.

אכן, נושא תביעות הנזיקין בגדרי סרבנות גט הוא נושא נכבד, אשר טרם נדון בהרחבה בפני בית משפט זה (ראו עם זאת הדעות שהובעו בבע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (2015)), והוא מייחד מקום לעצמו בשל החשש פן ייחשב הגט מעושה הלכתית וייפסל. כתיבה רבה מוצאים אנו לגביו: המלומד ד"ר שמואלי מתאר את התפתחותן של תביעות אלה מפסק-הדין הראשון שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 19270/03 בשנת 2004 (ראו בנימין שמואלי "הדור הבא של תביעות נזיקין בגין סרבנות גט כדי להשיג את הגט ו'כלל האחריות' של קלברזי ומלמד'" משפטים מ"א 153, 180 (תשע"א); ראו גם בנימין שמואלי "פיצוי נזיקי למסורבות גט" המשפט י"ב 285 (תשס"ז) ); כן ראו מאמרם של יחיאל קפלן ורונן פרי "על אחריותם בנזיקין של סרבני-גט" עיוני משפט כ"ח 773 (תשס"ו-תשס"ז), הדן באופיה המשפטי של טענה נזיקית כנגד סרבני גט; יחיאל קפלן "תביעות נזיקין בגין סרבנות גט בישראל לאור עקרונות המשפט העברי: מחילוקי דעות בין בית המשפט לבית הדין לפשרה המשכינה שלום" משפחה במשפט ו-ז

263 (תשע"ג-תשע"ד); עמיחי רדזינר " 'לא המדרש עיקר אלא המעשה': על סידור גִטין לאחר תביעות נזיקין ועל מדיניות הפרסום של הפסיקה הרבנית " משפטים מ"ה

5 (תשע"ו); Dov I. Frimer, Refusal to Give a get: Tort Damages and the Recalcitrant Spouse in Contemporary Jewish Law 19

Jewish Law Annual 39 (2011) ; דב פרימר "פיצויי נזיקין ובן הזוג הסרבן במשפט העברי בן זמננו" עתיד להתפרסם בספר לרגל 20 שנה להקמת בתי המשפט לענייני משפחה, בעריכת השופט צ' ויצמן.

ד.

עוד ראו פסק-דינו המעניין של השופט צ' ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 19480/05 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני (2005), כשלעצמי הבעתי לאחרונה דעה (במסגרת דברי הקדמה לספר הנזכר, בעריכת השופט צ' ויצמן), כי

"אף שכמובן הסכמי קדם-נישואין רצויים הם, ככלל אין לנעול את הדלת בפני תביעת נזיקין בענייני סרבנות בבית המשפט לענייני משפחה – שהרי קשה מאוד לטעון, וגם השכל הישר אינו סובל, כי נזק אינו נגרם לאשה אשר מסורבת גט על-ידי הבעל לאורך שנים, משנקבעה סרבנות; ואין הדבר שונה לכאורה גנרית ומשפטית מנזק אחר. גם אם פסיקת פיצוי עשויה – לחלק מן הדעות – להפוך את סידור הגט למורכב יותר, אין בכך לשלול זכות תביעה ממי שנגרם לו נזק. ברי, כמובן כי ראוי שבתי המשפט לענייני משפחה ישקפו את המורכבות באוזני התובעות (ולעתים רחוקות יותר, התובעים) – כדי שהחלטותיהן יתקבלו בשיקול ובתבונה. ולבסוף, אף שאין הדלת נעולה כאמור, וכמובן כל מקרה נבחן לגופו באשר לנסיבותיו הספציפיות ולמצב היחסים בין בני הזוג, ראוי להמשיך לחפש פתרונות מערכתיים מוסכמים ביישוב הדעת, כדי להשיג הרמוניה בין בתי המשפט לענייני משפחה לבתי הדין; ולשם כך העניק הקדוש ברוך הוא תבונה לאלה ואלה, לרבות לפרשני ההלכה ופוסקיה, היודעים כי החברה האנושית אינה קופאת על שמריה וכי שוועת עגונות עולה. לא בשמים היא".

ה.

ואולם, המקרה שלפנינו אינו מחייב הכרעה שיפוטית בתחום זה. ארבעה בתי דין ובתי משפט – בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי – קבעו כעניין עובדתי, כי המשיב אינו סרבן גט. לכך מתלוות הצהרותיו של המשיב בבג"ץ ובבית המשפט המחוזי, לפיהן הוא מוכן לתת גט באופן מיידי – וגט אכן ניתן ביום 17.11.15. מול תשתית עובדתית זו ניצבת טענת המבקשת, כי המשיב התנגד למתן הגט בדיון בבית הדין הרבני. בכל הכבוד, חוששני כי אין בידי להלום את הטענה. בית משפט שלערעור אינו ממהר להתערב בהכרעות עובדתיות של בתי משפט קודמים בהליך; קל וחומר בגלגול שלישי, ולשם כך נחוצה תשתית יתרה, אשר אינה מצויה כאן.

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.