ע"א 9585/05 מרדכי פרגון נ. הדר חברה לביטוח בע"מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המערער, הוא המשיב בערעור שכנגד, נפגע בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע, בהיותו כבן 31 שנים. הוא נחבל בתאונה באורח קשה ונותר משותק במחצית גופו, נכה בשיעור של 100%. הוא אמנם עצמאי בניידות בכסא גלגלים, אך אינו שולט על הסוגרים. הוא נזקק לסיוע בפעולות חיוניות שונות, אף כי הוא עצמאי בפעולות השוטפות. קודם לתאונה עבד המערער בבית מאפה וביצע במקום מלאכות שונות. בשלב מסוים הוא פתח יחד עם אחרים מסעדה משלו, אך לא הצהיר על הכנסותיו מהמסעדה. בית המשפט מצא כי המערער איבד 75% מכושר השתכרותו ומסקנה זו ביסס על העובדה שחרף מגבלותיו הפיזיות לא נפגעו כישוריו האינטלקטואליים, ועל העובדה כי הוא נותר עצמאי בכל הנוגע לתפקוד בכיסא הגלגלים. בית המשפט גם מצא כי הוא נותר עצמאי בכל הנוגע לתפקוד בכסא הגלגלים. בית המשפט גם מצא כי נותרו במערער כישורים ארגוניים וניהוליים מסוימים, וכי הוא מסוגל לבצע משימות תעסוקתיות מסוימות, כמו עבודה באמצעות מחשב, או עבודות הכרוכות בארגון ותכנון.

אשר לבסיס השכר, לא נתקבלה טענתו של המערער כי הוא קיבל, בנוסף לסכומים שהיו מצויינים בתלוש השכר שלו עובר לתאונה, סכומים נוספים שהועלמו משלטונות המס. כיוון שכך הניח בית המשפט המחוזי כי אלמלא התאונה היה המערער משתכר למשך 5 השנים הראשונות לאחר התאונה, סכום של 3,583 ש"ח (לאחר שערוך), וכי ההפסד באותה תקופה היה מלא. בתקופה של 3 שנים לאחר מכן, מצא בית המשפט לנכון לחשב את הפסדי ההשתכרות לפי בסיס שכר של 6,000 ש"ח לחודש נטו, וכשההפסד הוא בשיעור של 75% מסכום זה. נתונים אחרונים אלה שימשו גם לחישוב הפסדי השכר בעתיד, עד הגיע המערער לגיל 67. בית המשפט לא מצא כי יש מקום להניח שקוצרה תוחלת חייו של המערער.

בהידרשו לשאלת הפיצוי בגין הצורך בעזרת הזולת, סמך בית המשפט את מסקנותיו, בעיקרו של דבר, על עדותו של מומחה בתחום השיקום, שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט ראה להבחין בין התקופות השונות לעניין חישוב הוצאות הסיעוד, ומצא כי בתקופה הראשונה שאורכה שנתיים ימים יש לפסוק למערער פיצוי בגין הוצאות הסיעוד עבור 7 שעות ליום, ולאחר מכן – במשך כחמש וחצי שנים – יש לפסוק לו פיצוי בגין 4.6 שעות ליום. בתקופה נוספת, שמשכה 20 שנים, נפסקו למערער הוצאות סיעוד על-פי חישוב של 3.9 שעות ליום. לגבי התקופה שתחילתה ביום הגיע המערער לגיל 60, נקבע כי יש להוסיף לו שעת סיעוד אחת בכל יום. על אלה הוסיף בית המשפט פיצוי בגין עזרת האם ובת-הדודה של המערער, והכל בסכום כולל של כמיליון ומאה אלף ש"ח. פיצוי נוסף נפסק למערער בגין ראשי הנזק של הוצאות דיור, הוצאות ניידות, טיפולים, אביזרים, תרופות, פעילות ספורטיבית, ונזק לא ממוני.

2.

המערער מזה והמשיבות מזה מערערים, כל אחד מטעמו, על גובה הפיצוי. המערער סבור כי בית המשפט טעה בכך שהביא בחשבון שומת הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד את העובדה שהוא מתגורר עם בת זוג וכי זו מסייעת לו בחיי היומיום. הוא סבור כי חובה שכזו אינה מוטלת על בת-זוגו, וכי אין להפחית את תרומתה מסכום הפיצויים. עוד הוא טוען כי בית המשפט המעיט בחישוב הפסדי השתכרות, וטעה בכך שלא הכיר באפשרות ששולם לו שכר קודם לתאונה בסכומים שזכרם לא בא בדיווח הרשמי. לא היה מקום גם, לטענתו, להפחית מן הפיצוי בגין הוצאות הניידות את חלקם של המשתמשים האחרים ברכב שרכב, ומכל מקום לא בשיעור ההפחתה שנבחר. לבסוף, משיג המערער על העובדה שנוכה מסכום הפיצויים תגמול שבפועל לא נשתלם על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

המשיבות סבורות כי בית המשפט הרחיב את בסיס השכר במרבית תקופות ההשתכרות ללא בסיס עובדתי לכך. הן גורסות כי לעניין מקצת מהחזרי ההוצאות שנפסקו, ובמיוחד בכל הנוגע לרכישת תרופות, הפיצוי עולה על הנתונים שהמערער עצמו המציא. לדבריהן, סכום הפיצוי שנפסק בגין הוצאות הדיור המוגברות עולה על המקובל. עוד הן מציינות כי הסכום שנפסק בגין נזק לא ממוני עולה על תקרת הפיצוי שנקבע בחוק.

3.

בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנותיו על הנתונים העובדתיים שבאו בפניו, ולא מצאנו עילה להתערב באלה, זולת העניינים הבאים:

ראשית, מצאנו לראוי להתייחס לאישור המל"ל, המלמד כי המערער אינו מקבל לידיו תוספת קצבה בגין בת זוג וילד. לאסמכתא זו לא בא מענה של ממש, והתוצאה היא שיש לקבל את טענת המערער בנושא זה, ולהפחית מן הניכוי את הסכום של 121,265 ש"ח, נכון ליום פסק הדין של בית המשפט המחוזי, סכום שנוכה בגין התוספת לגמלת הנכות הכללית עבור בתו של המערער. סכום זה יתווסף, אפוא, לפיצוי שנקבע בפסק הדין.

שנית, הפיצוי שנפסק בגין הוצאות הסיעוד מביא אמנם בחשבון את הנתונים השונים הנוגעים לעניין ובכללם מצבו הרפואי של המערער, כשירותו לבצע פעולות מסוימות ומידת עצמאותו, אך נראה שהחישוב נותן משקל רב מן המותר לעובדה שהמערער אינו שוהה לבדו כי אם מתגורר בחברת בת זוג, שכן בת הזוג אינה חייבת לשאת בעצמה בנטל הסיעודי הנוסף הנובע מפציעתו של המערער בתאונה. נראה גם כי בית המשפט המעיט בהערכת המחיר עבור שעת טיפול לאור העדויות שבאו במשפט. יש להעמיד אפוא את הסכום על שיעור של 35 ש"ח לשעה, נכון ליום פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין היה מקום גם להניח שהמערער יזקק במשך כל ימי חייו מיום פסק הדין ואילך, לעזרה בשיעור של 5 שעות ליום. התוצאה היא ששיעור הפיצוי בגין ראש הנזק של עזרת הזולת יחושב כאמור, בתקופה שמיום פסק הדין ועד תום תוחלת חייו.

שלישית, החישוב בגין הנזק הלא ממוני אכן לוקה בטעות הסכום ייקבע, נכון ליום פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, בשיעור התקרה הקבועה בחוק.

פסק הדין יתוקן לפי האמור, ובהתאם יתוקן גם שכר טרחת עורך הדין שנקבע בבית המשפט קמא. המשיבות יישאו בהוצאות המערער וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.