ע"א 9709/06 יוסף כהן נ. כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) דחה בקשה שהגיש המבקש להכריז עליו כפושט רגל וביטל צו כינוס נכסים שניתן על נכסיו בשלב מוקדם יותר. בבקשה שבפניי עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.

1.

המבקש נקלע לקשיים כספיים והגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזה עליו כפושט רגל. במסגרת הבקשה הצהיר המבקש על חובות בסך 399,090 ש"ח ל-17 נושים וכן הצהיר כי נושיו דורשים ממנו סך של 3,075,097 ש"ח. בית המשפט נעתר בתחילה לבקשתו, הורה על כינוס נכסיו והשית עליו תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח החל מיום 1.9.03.

ואולם, בפסק דינו מיום 26.9.06 ביטל בית המשפט את צו הכינוס האמור וקבע כי אין מקום להכריז על המבקש פושט רגל. בית המשפט התייחס בפסק הדין לשיקולים השונים הנדונים בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל וקבע ביחס למבקש כי הדוחות שהוגשו על-ידו והתנהלותו הכספית אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו ומעידים על חוסר שיתוף-פעולה מטעמו; כי הוא לא הוכיח את גרסתו ביחס לאופן היווצרות חובותיו; כי הוא לא עומד בתשלום המזונות שנפסקו נגדו לטובת ילדיו ובמקום זאת סומך על הקופה הציבורית שתפרנס את ילדיו (תוך יצירת חוב נוסף לביטוח הלאומי); כי הוא ממשיך וצובר חובות חדשים בכך שאינו משלם דמי שכירות; וכי הקים מספר רב של חברות בזו אחר זו במטרה להתחמק מתשלום חובותיו, להקשות על הנושים באיתור נכסיו ולהעלימם.

לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תום לבו בהיווצרות חובותיו, ועל כן דחה את בקשתו להכריז עליו כפושט רגל. כן הורה בית המשפט על ביטול צו הכינוס ויתר הצווים שניתנו בעניינו של המבקש, לרבות צו עיכוב היציאה מהארץ. לצד זאת, נעתר בית המשפט לבקשתו של המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין והורה כי ביצועו יעוכב למשך 45 ימים כדי לאפשר למבקש להגיש עליו ערעור וכן לבקש עיכוב ביצוע מערכאת הערעור.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין בו הוא טוען, בין היתר, כי בית המשפט הסתמך בפסק דינו אך ורק על עמדת כונס הנכסים הרשמי, מבלי שזו אומתה במסמכים או בראיות כלשהן, ולעומת זאת לא נתן כל משקל לתגובותיו לטענות אלו כמו גם לאינטרסים שלו בעניין. בנוסף, טוען הוא כי בית המשפט דן רק בשיקולים בדבר חוסר תום לבו; לא דאג לקבל את עמדת הנושים והתעלם מהסכמתם של הנושים שהופיעו לאסיפת הנושים להכריז עליו כפושט רגל. יתר על כן, טוען המבקש כי בית המשפט כפי הנראה לא היה ער לכך שבקשות שונות שהגיש טרם נדונו, ועל כן הכריע בבקשה העיקרית להכריזו כפושט רגל תוך התעלמות מהן. בכך, טוען המבקש, נגרם לו נזק רב ובלתי-הפיך.

3.

בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק הדין, במסגרתה טוען הוא כי סיכויי הערעור הינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לדבריו, אי-עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור עלול לגרום לו ולנושיו נזקים בלתי-הפיכים, בשל האפשרות שיחולקו כספים לגורמים שאינם זכאים לכך ובשל אובדן הסיכוי להשלמתם של הליכי הסדר בהם הוחל. מנגד, נטען כי אף אם יידחה ערעורו, לא יסב עיכוב הביצוע נזק לצדדים שלישיים, אלא אך יימנעו פעולות והליכי גבייה נגדו העלולים להסב לו נזק בלתי-הפיך. עוד מציין המבקש את התחייבותו להמשיך ולקיים את תנאי צו הכינוס בתקופת העיכוב.

4.

המשיב הודיע בתגובתו כי הוא מתנגד לבקשה. ראשית, טוען הוא כי סיכויי ערעורו של המבקש הינם קלושים. לדבריו, התנהלותו של המבקש מצביעה על כך שחרף הבנתו את משמעות ההליך בו היה נתון נהג בחוסר תום-לב מובהק ובניגוד לחובת הגילוי הנאות. כך לדוגמה, הצהיר המבקש הצהרות כוזבות; לא נתן הסבר מניח את הדעת לנעשה בכספיו; לא המציא דוחות כספיים רלוונטיים; הסתיר קיומה של חברה בה היה מעורב; לא עמד בתשלומים החודשיים כסדרם, וכיוצא באלו. יתר על כן, בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל נדחתה לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים; החלטת בית המשפט מנומקת ומעוגנת בחומר הראיות; לא נפלה בה כל טעות, ועל כן, אין כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בעניין. שנית, שולל המשיב את טענת המבקש לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וטוען כי לאור ההלכה לפיה אין הליכי הוצאה לפועל נחשבים לנזק בלתי-הפיך, מדובר בטענה מופרכת. בסיכומו של דבר טוען המשיב כי המבקש לא הראה טעם על מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע, ובוודאי שלא טעם מיוחד לכך - כפי שנדרש, ועל כן ראוי לדחות את בקשתו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות שהגישו הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את הכלל לפיו אין הגשת ערעור מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. לצד זאת, לבית המשפט - בהתאם לאמור בתקנות 467 ו-468 - שיקול-דעת להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, וזאת יעשה במקרים חריגים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור הינם גבוהים; ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שפעולה על-פי פסק הדין בטרם הוכרע הערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו לדוגמה: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , תק-על 2004(4) 1015, 1016).

בענייננו, לא מצאתי כי מי מתנאים אלו מתקיים. אשר לסיכויי הערעור: פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעות עובדתיות באשר להתנהלותו של המבקש לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל ועל-פניו נראה כי נבחנו בו השיקולים הרלוונטיים לעניין. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים מעין אלו אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ועל כן דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בהתחשב בכך שמרבית הטענות המועלות בערעור מתייחסות לעניינים עובדתיים מסוג זה, כמו גם לשיקול-הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי בשקלו ובהערכתו את הטענות העובדתיות שהביאו בפניו הצדדים, נראה כי גם בהיבט זה אין סיכויי הערעור גבוהים.

לא שוכנעתי גם כי מאזן הנוחות אמנם נוטה בבירור לטובת המבקש. ראשית, טענתו של המבקש כי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לו נזקים קשים ובלתי-הפיכים נטענה בעלמא וללא ביסוס ממשי. שנית, וכפי שמציין המשיב, הלכה היא כי המשך הליכי הוצאה לפועל נגד חייב לא ייחשבו כנזק בלתי-הפיך לעניין בחינתו של מאזן הנוחות, שכן באפשרותו של החייב לבקש כי תיערך לו חקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל, אשר על-בסיסה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2003(2) 3232, 3233). מכאן, כי גם בהיבט זה אין כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.