ע"א 9742/05 ג'מיל חרזאללה נ. ש.ק מתכות בע"מ

לפני בקשה לדחיית ערעור שכנגד על הסף עקב האיחור שחל בהגשתו.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר במסגרתו חויבו המשיבות, המערערות שכנגד (להלן: המשיבות) לפצות את המערער, המשיב שכנגד (להלן: המערער) בפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. הודעות לצדדים ג' וד' שנשלחו מטעם המשיבות נדחו. ביום 16.10.05 הגיש המערער את הערעור שבכותרת, אשר עניינו גובה הפיצויים שנפסקו לטובתו בפסק דינו של בית משפט קמא. ביום 17.11.05 הוגש על ידי המשיבות ערעור מטעמן (ע"א 10720/05) אשר במסגרתו הם השיגו על דחיית ההודעות שהגישו נגד צדדים שלישיים באותו הליך. ביום

17.1.06 הוגש ערעור שכנגד על ידי המשיבות בהליך שבכותרת.

2.לטענת ב"כ המערער, הערעור שכנגד הוגש באיחור ניכר ואף לא הומצא למשרדו במועד שכן הוא הומצא לו לראשונה ביום 31.1.06 ע"י עו"ד שטיינר, אשר החליף את בא כוחן הקודם של המשיבות. עוד טוען ב"כ המערער כי המשיבות מנועות מלהגיש ערעור שכנגד שכן עם קבלת ערעורו ידעו המשיבות כי הוא אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הקשור לשיעור הפיצויים שנפסק, ואף על פי כן, לא הוגש על ידן ערעור שכנגד אלא הן הגישו ערעור מטעמן רק על חלק מפסק הדין שאינו מתייחס לגובה הנזק. לפי הנטען, בנסיבות אלה, לא חל הרציונל העומד מאחורי הגשת ערעור שכנגד, אשר מאפשר לבעל הדין שלא הגיש ערעור, לחזור בו מכוונתו שלא להשיג על חיובו. לבסוף, טוען ב"כ המערער כי הערעור שכנגד הוגש על ידי עו"ד זינגר בעת שהוא כבר לא ייצג יותר את המשיבות ולפיכך הוא לא היה מוסמך להגישו. לפיכך, בקשתו היא, כי הערעור שכנגד יידחה על הסף בשל כל אחד מנימוקים אלה.

3.דין הבקשה להידחות. אשר למועד הגשת הערעור שכנגד, תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי המועד להגשת ערעור שכנגד הוא 30 ימים מן היום בו הומצא למשיב בערעור כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת פטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב. תקנה 420 לתקנות קובעת שיש להמציא למשיבים בערעור הודעה על הפקדת ערבון או ערובה או הודעה על החלטת הרשם לפטור מן החובה להפקיד ערבון. תכלית ההסדר היא למנוע הגשתם של ערעורים שכנגד אשר עלול להסתבר בדיעבד כי הגשתם היתה מיותרת שכן הערעור שהוגש לא יידון לגופו עקב דחייתו בשל אי הפקדת ערבון (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 842; בש"א 814/03 וובר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , תק-על 2003(2), 834). כמובהר לעיל, במקרה דנן, הערבון הופקד ביום 18.12.05 . ב"כ המערער לא הבהיר מתי הומצאה למשיבות הודעה על הפקדת הערבון, אולם מכל מקום, צודקות המשיבות בטענתן, כי גם אם נמנה את מועד הימים מיום הפקדת הערבון, הערעור שכנגד הוגש במועד. בתשובתו לתגובת המשיבות טוען ב"כ המערער כי הערבון הופקד באיחור בשל איחור שחל בקבלת דמי הפיצויים שנפסקו למערער וכי המועד להפקדת ערבון הוארך בהסכמת המשיבות. לטענתו, במצב דברים זה, הפקדת הערבון באיחור אינה מהווה טעם להגשת הערעור שכנגד באיחור. דין טענה זו להידחות. על פי לשון התקנות ועל פי תכליתן, מרוץ הימים להגשת ערעור שכנגד מתחיל מעת שהומצאה לבעל הדין שכנגד הודעה על הפקדת ערבון, בין אם הופקד הערבון במועד ובין אם הערבון הופקד באיחור מטעם זה או אחר. זאת, שכן גם אם הטעם לאיחור בהפקדת הערבון נעוץ בהתנהגות בעל הדין שכנגד, וגם אם הערבון הופקד באיחור בהסכמתן, עד להפקדת הערבון בפועל עומד בעינו החשש כי ההליך יידחה בשל אי הפקדת ערבון והערעור שכנגד יוגש לשווא.

4.אין ממש אף בטענה לפיה המשיבות מנועות להגיש ערעור שכנגד נוכח העובדה שעובר להגשתו הוגש על ידן ערעור עצמאי לגבי חלק אחר של פסק הדין. אין כל הוראה בדין המונעת מבעל דין להגיש ערעור עצמאי וגם ערעור שכנגד במסגרת ערעור של בעל דין אחר. הוא רשאי להגיש ערעור מטעמו בגזרה מסוימת אשר לגביה לא השלים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת וכן להגיש ערעור שכנגד באותה חזית שנפתחה בערעור שהוגש נגדו על ידי בעל דין אחר (ראו: ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 נ' עמותת אדם טבע , פ"ד נב(3), 577). במקרה דנן, הערעור שכנגד סב על מערכת היחסים שבין המערער למשיבות ואילו הערעור שהוגש מטעם המשיבות מכוון נגד קביעות בית משפט קמא ביחס למערכת היחסים שבינן לבין צדדים שלישיים, והוא נסוב על עניינים אשר ממילא אינם יכולים להיכלל במסגרת ערעור שכנגד. איני רואה טעם בטענת ב"כ המערער לפיה יש להבחין בין מקרה בו הערעור שכנגד מוגש עובר להגשת הערעור העצמאי או להפך. בשני המקרים אין כל מניעה להגשת ערעור עיקרי וערעור שכנגד בערעור של בעל דין אחר ואין הגשת ערעור עצמאי, בין לפני הגשת הערעור שכנגד ובין לאחריו, מהווה נימוק למחיקת הערעור שכנגד.

5.אף יתר טענותיו של ב"כ המערער אינן מצדיקות את דחיית הערעור שכנגד על הסף. אשר לסמכותו של עו"ד זינגר להגשת הערעור, כפי שהובהר בתגובת המשיבות, עו"ד זינגר היה מוסמך להגיש את הערעור מטעמן, ומכל מקום אין בטעם זה כדי להביא לדחיית ההליך. אשר להמצאת הערעור שכנגד באיחור, אין ספק כי מחדל זה רובץ לפתחן של המבקשות, שכן היה עליהן להמציא את הודעת הערעור שכנגד עם הגשתו לבית המשפט או בסמוך לכך. ברם אין בפגם זה כדי להצדיק את מחיקת הערעור שכנגד בפרט שפגם זה תוקן על ידי ב"כ המשיבות תוך פרק זמן סביר.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. נוכח מחדלן של המשיבות בהמצאת הערעור שכנגד למערער במועד, אין צו להוצאות.