בש"א 814/03 דוד וובר נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור שכנגד בע"א 1703/02. החלטה זו התאחרה קמעה בשל מחלת הח"מ, ועם הצדדים הסליחה.

1.ע"א 1703/02 הוגש ביום 24.2.02 בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 10.1.02. הבקשה למתן ארכה הוגשה ביום 23.1.03.

2.בבקשת הארכה צויין על ידי בא כוחו החדש של המבקש (להלן: ב"כ המבקש), כי ייצוגו של המבקש על ידי בא כוחו בבית משפט קמא (להלן: עו"ד אקסלרד) הופסק לחלוטין מיד לאחר מתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא. עוד מוסיף וטוען ב"כ המבקש, כי המבקש לא קיבל כתבי בי"ד והחלטות - ובכללם הודעה על הפקדת ערבון בערעור - לא מהצדדים האחרים ולא מבית המשפט, מלבד סיכומי המשיבה 1 (להלן: בנק דיסקונט) ביום 29.7.02. לפי גירסת ב"כ המבקש, רק ביום 19.1.03, לאחר שנטל על עצמו את הייצוג בתיק, הגיעו לידי המבקש שאר כתבי בי"ד וההחלטות.

3.תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי המועד להגשת ערעור שכנגד הוא 30 ימים מן היום בו הומצא למשיב בערעור כתב הערעור לפי תקנה 420, או ניתנה החלטה על פטור מהפקדת ערבון לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה הודעה על פטור כאמור לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב. תקנה 420 קובעת, כי יש להמציא למשיבים בערעור עותק של כתב הערעור, של ההחלטה שעליה מערערים, והודעה על הפקדת ערבון או ערובה, או הודעה על החלטת הרשם לפטור מן החובה להפקיד ערבון . תכלית ההסדר היא לגרום לכך, שמירוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד יתחיל רק כאשר המשיב יודע, כי המערער עשה את כל הדרוש כדי שערעורו יגיע לשמיעה. הואיל וכל עוד לא הופקד הערבון קיימת האפשרות כי ההליך יידחה באין הפקדת ערבון (תקנה 431), מתחיל מירוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד עם ההודעה למשיב על הפקדת הערבון

(ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים התשנ"ה-1995, בעמוד 842). בכך מוגשם אינטרס של יעילות דיון, אשר ביטויו במניעת הגשתם של ערעורים שכנגד אשר עלול להתברר בדיעבד כי היו מיותרים, אם בסופו של דבר הערעור שהוגש כלל לא יתברר, בשל אי הפקדת ערבון.

4.במקרה שבפניי לא ברור מתי נודע למבקש על כך שכל התנאים לבירור הערעור הבשילו. אמנם, עו"ד אקסלרד קיבל העתק מן ההודעה על הפקדת הערבון זמן רב לפני הגשת הבקשה שבפניי. עם זאת, אין בפניי אינדיקציה ברורה כי העביר העתק זה למבקש בשלב כלשהו. נוכח הפסקת הייצוג באותו שלב, לא ניתן לייחס את ידיעת עו"ד אקסלרד למבקש. זאת ועוד, חרף קיומם של מגעים בין עו"ד אקסלרד לבין בא כוחו החדש של המבקש עוד בחודש מרץ 2002, וחרף בקשה של בא הכוח החדש באותו מועד לקבל את מלוא החומר הנוגע למבקש, הרי שקיימת אי בהירות ביחס לתחילת הייצוג בפועל, ולא הופרכה הטענה כי בא כוחו החדש של המבקש החל לייצגו בינואר 2003. לכן, גם אם ידע בא כוחו החדש של המבקש על הבשלת התנאים לבירור הערעור עוד בחודש מרץ 2002 – ואף עניין זה אינו ברור – לא ניתן לייחס ידיעה זו למבקש עצמו. בהקשר זה יש להוסיף ולהעיר, כי לא הוכח כי ב"כ המבקש קיבל הודעה על הפקדת ערבון או כל כתבי בית דין אחרים שהיו יכולים או צריכים ללמדו, כי הסתיימו ההליכים המקדמיים בהליך שבכותרת.

5.אין מחלוקת, כי המבקש עצמו קיבל את סיכומי בנק דיסקונט ביום 29.7.02. מכך יכול היה המבקש להסיק, כי הופקד ערבון, שכן בלא הפקדת ערבון, לא ניתן צו לסיכומים בכתב ולא מוגשים סיכומים. (ראו בש"א 2124/03 - א', דולב חברה לביטוח בע"מ נ' עכסה כהן ואח' , טרם פורסם). עם זאת, המבקש לא היה, ככל הנראה, מיוצג באותה עת. איני סבור, כי במצב זה יש לייחס לו הבנה, באותה עת, כי מירוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד החל, שכן הופקד ערבון, ומה גם שהודעה על הפקדת ערבון לא נמסרה לידו או לידי בא כוחו באותה עת.

6.על רקע שיקולים אלה, לא אוכל לקבוע כי המועד להגשת ערעור שכנגד חלף בעת שהוגשה הבקשה שבפניי, וזאת הואיל ובעת הגשת הבקשה שבפניי, טרם חלפו 30 ימים מן המועד בו ברור כי נמסרה ביד המבקש או בא כוחו המוסמך הודעה בדבר הפקדת ערבון בערעור העיקרי.

7.מכל מקום, אפילו אם לא כך היה המצב, דומה כי היה ראוי במקרה זה להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד. המועד להגשת ערעור שכנגד קבוע כאמור בחיקוק. הארכתו טעונה, על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, טעם מיוחד. המקרה של ערעור שכנגד נופל לגדריה של ההלכה, לפיה קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפניי בית משפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, הדגש בבקשה מן הסוג שבפניי הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה (ראו בש"א 1308/99 הודה נ' מוניס, דינים עליון נו 856).

דומה כי במקרה זה חלה הלכה זו. כאמור, המבקש לא היה מיוצג עד לחודש ינואר 2003. ניתן להטיל ספק אם היה ער לזכותו להגיש ערעור שכנגד. הואיל ושמו של בא כוחו הקודם, עו"ד אקסלרד, צויין על גבי כתבי בי הדין, נשלחו אלה מבית המשפט לעו"ד אקסלרד, ולא אוכל לקבוע כי בטרם חודש ינואר 2003, הגיעו אלה לידיו של המבקש (בסייג של כתב סיכומים אשר אין חולק שהגיע לידיו בחודש יולי 2002). אין בידי לקבוע מדוע קרה כך, ואצל מי נפלה התקלה לעניין זה. ברור, כי גם לאחר שעו"ד אקלסרד הודיע על הפסקת הייצוג של המבקש, המשיכו כתבי בי דין להישלח אליו. הדברים אמורים בין היתר בצו לסיכומים שנשלחה יחד עם ההזמנה לדיון (1.5.02), בהחלטות בעניין בקשות הנוגעות לצו לסיכומים (9.6.02, 17.7.02, 29.7.02, 3.11.02, 2.1.03) וכן בהודעות על שינוי מועד הדיון (9.6.02, 3.11.02). שילוב הנסיבות לעניין זה, בצירוף עובדת אי ייצוגו של המבקש, יוצר למיצער ספק, אשר ראוי שיפעל לטובת זכות הערעור של המבקש (ראו לגישה ברוח זו בדברי כב' השופט א' גולדברג בבש"פ 2708/95 שפיגל נ' מדינת ישראל , פ"ד ט(3) 221, בפיסקה 11 להחלטה; לגישה דומה בתחום האזרחי, ראו ר"ע 587/83, ועד הבית ברחוב תנועת המרי 2 נ' ירדני , פ"ד לח(4) 487).

לכך יש להוסיף, כי במקרה שבפניי הערעור העיקרי סב, בין היתר, גם על פסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בבית משפט קמא, והערעור שכנגד אשר הוגש על ידי משיבות 2 ו-3 עוסק רובו ככולו בשאלת ההוצאות ושכ"ט. אף עניינו של הערעור שכנגד אשר המבקש מעוניין להגיש הוא בשאלת גובה ההוצאות ושכר הטרחה. הדמיון במטריה בין הערעורים הקיימים ממילא לבין הערעור שכנגד, אשר מבוקש להגישו, מספק תמיכה נוספת למתן ארכה במקרה זה.

התוצאה היא שאני נעתר לבקשה. הודעת הערעור שכנגד, אשר הוגשה במצורף לבקשת הארכה שבפני, תקובל על ידי המזכירות. המבקש יגיש את סיכומיו בערעור שכנגד עד ליום 1.6.03. מועד הגשת סיכומי בנק דיסקונט בשני הערעורים שכנגד וסיכומי התשובה בערעור ייוותר על כנו, כפי שאושר בהסדר הדיוני האחרון בין הצדדים, היינו עד ליום 30.6.03. על הערעור שכנגד יחולו ההוראות כפי שנקבעו בצו לסיכומים. גם מועד הדיון לא ישתנה והוא יתקיים ביום 14.7.03.

בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני נמנע מלעשות צו להוצאות בבקשה שבפני.