ע"א 9743/07 מיכאל יפת נ. עו"ד יריב פלג

1.

המבקש ולווים נוספים נטלו הלוואות ממשיבה 2, ולהבטחתן שועבדו זכויות אבי המבקש, מר שלמה יפת, בנכס נושא הערעור. לאחר שלא עמד בתשלומי ההלוואה, נקטה משיבה 2 בהליכים למימוש השעבוד, באמצעות משיב 1 שמונה ככונס נכסים על-ידי ראש ההוצאה לפועל. משיב 3 רכש, באמצעות ההוצאה לפועל, את הנכס בשנת 2002, אך אינו יכול לעשות בו שימוש עקב כך שהמבקש מוסיף להחזיק בו. בקשה לעיכוב הליכי המכירה שהגיש המבקש בזמנו, נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל. ערעור ברשות שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, נדחה (בר"ע (ת"א) 1407/02 יפת נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , מיום 08.08.2004). בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין זה סביר לנהל הליך ערעור באיחור כה רב, ושבכל מקרה למבקש אין זכויות בנכס ואין הוא יכול להשיג על מימושו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי היה מקום לדחות את הערעור ולו רק בשל העובדה שמשיב 3 לא צורף כבעל דין בהליך.

תביעה נוספת שהגיש המבקש נגד המשיבים סולקה על הסף, תוך שבית-המשפט קובע כי "הסכסוך, המלאכותי יש לומר, אותו מנסה המשיב [ המבקש ] ליצר בתיק זה, כבר נדון והוכרע לגופו, לחובת המשיב ואין מקום לאפשר למשיב לשוב ולהטריד את בית-המשפט" (בש"א (ת"א) 9329/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' יפת , מיום 5.6.2007). על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה.

2.

בעוד ערעורו תלוי ועומד, הוצא למבקש צו פינוי מהנכס שמימושו קבוע ליום 2.12.2008. בבקשה זו עותר המבקש כי פינויו מן הנכס יעוכב עד להכרעה בערעור. לטענתו, נפלה שגגה בהחלטות הערכאות דלמטה, הואיל והסכם המכר עליו חתום משיב 3 אינו מזכיר את תוספת הבנייה שהוסיף המבקש לנכס על חשבונו, ושבה הוא מתגורר. באשר למאזן הנוחות, נטען כי למבקש אין אלטרנטיבה למגוריו בנכס, וכי פינויו כעת יסכל את הליך הערעור שהגיש לבית-משפט זה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה על צרופותיהן, לא ראיתי מקום או עילה ליתן את הסעד המבוקש. הלכה פסוקה היא כי, ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-דין אזרחי (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק להיעתר לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנטל זה הוא לא עמד. המבקש ניהל מספר הליכים לאורך השנים שתוצאת כולם היתה אחת, לאמור, כי אין לו זכויות או מעמד בנכס. המבקש עתיד לקבל את יומו בבית-משפט זה, אולם עד אז יהיה עליו למלא אחר פסק-דינו של בית-משפט קמא, ולאפשר את העברת הנכס לידי משיב 3. ככל שיימצא ממש בערעורו, ברי כי ניתן יהיה להשיב את הדברים לקדמותם. מעבר לדרוש אוסיף, שגם בהליך זה, לא צרף המבקש את משיב 3 כצד להליך, על-אף שהוא זה שיושפע מתוצאתו, ויש בכך כדי להעיד על חוסר תם-לב שדי בו על-מנת לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.