ע"א 9847/08 ח'אלד שעיב נ. כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ח' הורוביץ) דחה בקשה שהגיש המבקש להכריז עליו כפושט רגל. בבקשה שבפניי עותר המבקש לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו עד להכרעה בערעור שהגיש.

1.

המבקש נקלע לקשיים כספיים והגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשות, שלוש במספר, למתן צו כינוס ולהכרזה עליו כפושט רגל. הבקשה הראשונה משנת 1992 נדחתה לאחר שהמבקש לא עמד בצו התשלומים שהושת עליו (פש"ר 146/92 בבית המשפט המחוזי בנצרת), ואילו בקשתו השניה, משנת 1999, התקבלה ביום 8.3.2000 והוא הוכרז כפושט רגל (פש"ר 242/99 בבית המשפט מחוזי בחיפה). אולם, צו הכרזתו של המבקש כפושט רגל בוטל ביום 4.12.2001 לאחר שנמצא, בין היתר, כי הוא העלים חוב בדין קדימה, לא עשה מאמץ למצוא עבודה ולא עמד בתשלום החודשי שהושת עליו (בש"א 12362/00). בקשה שהגיש בשנת 2002 להחזרת צו פשיטת הרגל על כנו נדחתה ביום 28.7.2002 (בש"א 1038/02). הבקשה העומדת במוקד ההליך שבפנינו היא בקשה שלישית שהגיש המבקש להכריז עליו כפושט רגל, במסגרתה הצהיר על חובות בסך 1,143,540 ש"ח לעשרים ושבעה נושים. תחילה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה ביום 19.11.2006 על כינוס נכסיו של המבקש, בקובעו כי עליו לשלם מדי חודש סך של 300 ש"ח לקופת הכינוס. אולם בפסק דינו מיום 24.9.2008 ביטל בית המשפט את צו הכינוס ודחה את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל. בית המשפט עמד על כך שהיות ומדובר בבקשה שלישית שהגיש המבקש בעניין זה, הנטל המוטל עליו גבוה ביותר ועליו לשכנע כי הנסיבות שהביאו פעמיים לדחיית בקשתו השתנו באופן המצדיק דיון מחודש בה, בפרט נוכח העובדה שצו הכרזתו כפושט רגל בוטל לאחר שנקבע כי ניצל לרעה את ההליך, והוא כלל לא ערער על ההחלטה באותו עניין. בית המשפט הוסיף כי הנסיבות שפורטו בבקשה שבפניו אינן שונות מאלו שנפרשו בשני ההליכים הקודמים, למעט מצבו הרפואי של המבקש, ועוד ציין כי לא זו בלבד שהמבקש לא סילק חובות בדין קדימה לרשויות המס כפי שנדרש בהליך הקודם, הוא המשיך לצבור חובות בדין קדימה - חוב ארנונה וחוב למוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום מזונות, אשר לגביו קיימת חזקה שנוצר בחוסר תום לב. לבסוף ציין בית המשפט כי גם בהליך שבפניו לא מילא המבקש את צווי בית המשפט ולא שילם את התשלומים החודשיים באופן סדיר ומכאן כי לא למד לקח והתנהלותו אינה תמת לב כנדרש לצורך הכרזתו כפושט רגל.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובו הוא טוען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא השינוי במצבו הבריאותי מהווה שינוי נסיבות המצדיק היענות לבקשתו. עוד טוען המבקש כי היה על בית משפט קמא ליתן משקל לכך שמרבית החובות נוצרו לפני כעשרים שנה וכי היה מקום לקבל את בקשתו מאותם טעמים אשר בגינם התקבלה בקשתו השניה משנת 1999. עוד מדגיש המבקש כי ההחלטה בדבר ביטול הצו בו הוכרז כפושט רגל היתה שגויה שכן כל מעשיו לפני ביטול הצו היו בגדר התנגדות לצעדים בלתי חוקיים בהם נקט נגדו הנאמן שמונה בשעתו על נכסיו. אשר לקביעת בית משפט קמא בדבר חובות חדשים שצבר טוען המבקש כי למעט חוב ארנונה, אותו לא שילם כיוון שלא היתה לו יכולת כספית לכך, מדובר בחובות ישנים שנוצרו לפני פתיחת ההליך הקודם, והוא מוסיף כי בכך שלא יצר חובות חדשים יש להעיד על השינוי בהתנהגותו ועל רצונו הכן לפתוח דף חדש.

כחודשיים לאחר הגשת הערעור הגיש המערער את הבקשה שבכאן בה הוא עותר לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו. המערער מציין כי הרקע להגשת הבקשה הוא הליכי הגבייה הננקטים נגדו במסגרתם עוקל חשבון הבנק שלו והוצאה נגדו פקודת מאסר. המערער מוסיף כי הוא בן 62 ויש לו בעיות בריאות קשות, כי הוא מתקיים מקצבת נכות וקצבת ילדים בלבד וכי מאסרו יפגע בראש ובראשונה בששת ילדיו. המערער מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים וכי לא ייגרם לנושיו נזק של ממש אם יעוכבו הליכי הגבייה, אך לעומת זאת המשך נקיטת הליכי גבייה נגדו עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך.

3.

המשיב 1, הכונס הרשמי, מתנגד לבקשה. ראשית טוען המשיב 1 כי המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר התומך בעובדות המשמשות יסוד לבקשה ודי בכך כדי לדחותה, וכי מכל מקום לא מתקיימים במקרה דנן התנאים שבגינם ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני בערעור. המשיב 1 טוען בהקשר זה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן המבקש מנסה לערער, בין היתר, על קביעות עובדתיות של בית המשפט בהליך בו בוטל צו הכרזתו כפושט רגל (בש"א 12362/00), אף שלא הגיש ערעור על אותה החלטה. עוד טוען המשיב 1 כי כפי שקבע בית משפט קמא המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי הנסיבות שהביאו פעמיים לדחיית בקשותיו השתנו באופן המצדיק בחינה מחודשת של העניין, והוא מוסיף ומדגיש כי בית משפט קמא קבע בפסק הדין נשוא הערעור דנן וכן בהחלטות קודמות כי המשיב התנהל בחוסר תום לב, והסיכוי שערכאת הערעור תתערב בקביעות אלו קטן. עוד טוען המשיב 1 כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת נושיו של המבקש וכי המבקש לא הצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו אם לא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל. זאת, בין היתר, כיוון שהמבקש יכול לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולבקש כי תערך לו חקירת יכולת ויושתו עליו תשלומים חודשיים כפי יכולתו, וכן כיוון שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בסופו של יום בערעור.

4.

המשיב 2, בא-כוחו של אחד מנושי המבקש ומי שמונה בשעתו כנאמן על נכסיו, טוען אף הוא כי יש לדחות את הבקשה, והוא מצטרף לעמדת המשיב 1 כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת נושיו של המבקש. המשיב 2 מדגיש, בין היתר, כי המבקש לא השכיל לנצל שלוש הזדמנויות שניתנו לו במסגרת הליכי פשיטת רגל והתנהל בחוסר תום לב, ובית משפט קמא אף העיר בפסק דינו כי יתכן והיה על המשיב 1 להתנגד לבקשת המבקש למתן צו כינוס נכסים כבר בשלב המקדמי. עוד מדגיש המשיב 2 כי קיימת שיטתיות בפעילותו של המבקש, אשר גרם וגורם לנושיו נזקים רבים ובלתי הפיכים .

5.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי המבקש מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט שסיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעורו (ראו ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 6 (לא פורסם, 11.11.2004) (להלן: עניין שטיינר )). במקרה דנן טענותיו של המבקש בערעור נסובות, בחלקן הגדול, על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא בפסק הדין נשוא הערעור וכן על החלטות חלוטות שניתנו בעניינו בעבר. טענות ממין זה אין בהן ככלל כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור והן אינן מצדיקות, אפוא, מתן סעד זמני עד להכרעה בו (ראו והשוו: ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 3 (לא פורסם, 25.7.2004); עניין שטיינר , פסקה 6). לכך יש להוסיף כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומשכך, לא הוכח על ידי המערער שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני וטעם זה מצדיק אף הוא את דחיית הבקשה (השוו בש"א 1347/09 בל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, (22.2.2009)). יוער בהקשר זה כי ככל שהמבקש טוען שאין באפשרותו להשיב לנושיו את מלוא חובותיו בעת הזו, פתוחה בפניו הדרך לעתור לחקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל (ראו ע"א 5321/03

אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (לא פורסם, 8.7.2003)).

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.