בבית-המשפט העליון
על"ע 5626/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
עו"ד יהונתן בוטח
נ
ג
ד
המשיב:
הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו
ערעור על פסק-דין בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין מיום 8.11.99 בבד"א
,128/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים ד' רוזומוב, ש' אליה וד' צימרמן
תאריך הישיבה:
כ"ב באדר א תשס"ג
(24.2.03)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד עמוס ויצמן
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
המערער הורשע ביום 12.12.93 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של הטרדת עד בנסיבות מחמירות לאחר שנמצא, כי גבה, בנוכחות העד, תצהירים שהיו מנוגדים להודעת העד במשטרה, ובכך הפעיל לחץ על העד. ערעורו לבית-המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשתו למתן רשות ערעור לבית-משפט זה.
בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין מצא, כי בעבירה שבה הורשע המערער יש משום קלון וביום 30.10.98 גזר עליו 10 חודשי השעיה בפועל מן הלשכה ו-14 חודשי השעיה על-תנאי, שלא יעבור עבירה שיש עמה קלון בתוך שנתיים. ערעור, שהגיש המערער לבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין, נדחה.
או-אז הגיש המערער את הערעור שבפנינו, שכוון תחילה הן כנגד קביעת הקלון והן כנגד חומרת העונש. בדיון, שהתקיים בפנינו ביום 24.2.03 הסכים המערער, בהמלצתנו, לצמצם ערעורו לעניין חומרת העונש בלבד. בעניין זה אפשרנו למשיב להגיש טיעון משלים, וכך עשה.
דא עקא, כי לאחר הדברים האלה הודיע המערער, כי מבקש הוא לשוב ולהזקק לטענותיו לעניין קביעת הקלון ולא זו אף זו, מבקש הוא לערער על עצם הרשעתו בבית-משפט השלום.
דבר זה לא נוכל לקבל. שכן, אחריותו הפלילית של המערער אינה עניין להליך שבפנינו ואין בית-משפט זה יושב כערכאת ערעור על הממצאים שנקבעו בפסק-הדין החלוט, מכוחו הורשע המערער בפלילים.
ואילו ככל שהדבר נוגע לערעורו בהליך המשמעתי נגדו, דין הערעור להידחות.
המערער, בהיותו עורך-דין המייצג חשוד בתיק פלילי, ביצע מעשה של הטרדת עד, אשר מסר הודעה מפלילה כנגד לקוחו. די במעשה חמור זה ובנסיבות שבהן בוצע כדי להקים יסוד של קלון בעבירה בה הורשע המערער. לנוכח חומרת המעשים אף יש לדחות את הטענה, כי העונש המשמעתי שנגזר על המערער – ושאותו ממילא סיים לרצות זה מכבר – הינו חמור יתר על המידה.
הערעור נדחה, איפוא.
ניתן היום, י"א בסיוון תשס"ג
(11.6.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת