עמ"מ 2884/17 עמ"מ 2884/17

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"מ 53805-02-17, שניתנה ביום 2.3.2017, על-ידי סגנית הנשיא

ג' כנפי-שטייניץ .

ביום 23.2.2017 הוציא שר הביטחון צו מעצר מינהלי נגד המערער, תושב עיסוויה, יליד שנת 1990. הצו הוצא לתקופה שמיום 24.2.2017 ועד ליום 23.8.2017, על רקע החשד כי המערער - כאמור בפארפרזה הגלויה לגביו - " הוא פעיל טרור עממי ופעיל בארגון החזית העממית, ממובילי פעילות הארגון בעיסוויה ". ביום 2.3.2017 אישר בית המשפט המחוזי את הצו לפי סמכותו מכוח סעיף 4 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979. החלטת בית המשפט ניתנה לאחר עיון בחומר חסוי במעמד צד אחד. בית המשפט התרשם כי החומר החסוי מלמד על סיכון חמור אשר נשקף מהמערער לביטחון המדינה, שלא ניתן להפיגו אלא באמצעות מעצרו המינהלי. בית המשפט אף הדגיש כי לראות עיניו, החומר החסוי מלמד כי אם המערער ישוחרר ממעצרו, הוא יהיה מעורב, בדרגה של וודאות קרובה , בפעילות טרור קונקרטית. יצוין כי בית המשפט נתן משקל גם לכך שלחובת המערער הרשעות פליליות בעבירות לאומניות שונות שביצע, בכללן השתייכות לארגון טרור, פרסום דברי תמיכה בארגון טרור, וניסיון לתקיפה בחבורה. לבסוף יצוין, כי בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה לא היה מקום להוצאת צו המעצר המינהלי נגדו, כיוון שלא נבחנה באופן מעמיק האופציה לנקוט נגדו הליך פלילי, תוך שאימץ את עמדת המדינה שלפיה בשלב הנוכחי, לא ניתן להעמיד את המערער לדין פלילי מנימוקים ראייתיים.

נגד החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שלפנַי. המערער טוען כי אישור צו המעצר המינהלי שגוי, כאשר לדידו היה מקום למצות את האפיק הפלילי טרם נקיטת הסנקציה במישור המינהלי. המערער מוסיף, כי הוא עתיד להתחתן בתחילת חודש מאי הקרוב, וכי צו המעצר המינהלי פוגע באפשרותו לעשות כן. לחילופין, ככל שצו המעצר לא יבוטל, מבקש המערער לקצרו. המדינה מתנגדת לערעור, בטענה כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובהדגישה את הסיכון שנשקף מהמערער. ביום 9.4.2017 התקיים לפנַי דיון בערעור, בגדרו שבו הצדדים על עמדותיהם. במהלך הדיון הוצג לעיוני, בהסכמת המערער ובמעמד צד אחד, חומר חסוי בעניינו של המערער.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר החסוי שהוגש לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. איני מוצא פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החומר החסוי שהוצג בעניינו של המערער תומך במסקנה הברורה לפיה נשקף הימנו סיכון ממשי לביטחון המדינה והציבור. זאת ועוד, שותף אני גם למסקנה שלפיה ההסתברות שהמערער ייטול חלק בפעילות טרור קונקרטית באם ישוחרר ממעצרו המינהלי, מצויה בדרגה של וודאות קרובה. לפיכך, מסקנתי היא, כי החלטת המדינה להוציא את צו המעצר המינהלי, כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את הצו, אינן מגלות פגם (ראו והשוו: עמ"מ 2370/17 רשק נ' מדינת ישראל (23.3.2017) ; עמ"מ 1381/17

פלוני נ' מדינת ישראל (12.3.2017)). אשר לחתונתו של המערער יוער, כי מנקודת מבט של הפעלת ביקורת שיפוטית, אין בנתון זה להטות את הכף לטובת ביטול או קיצור צו המעצר המינהלי, שעה שמנגד לביטול הצו ניצב הסיכון הממשי אשר נשקף לציבור.

הערעור נדחה אפוא.