עמ"מ 2370/17 עזאלדין רשק נ. מדינת ישראל

1.המערער, יליד 1992, תושב שועפאט שבירושלים נעצר ביום 7.2.2017 בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ולחברות בארגון טרור. ביום 9.2.2017 ועוד טרם שמוצו ימי מעצרו הוצא נגד המערער צו מעצר מינהלי. ביום 14.2.2017 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) את צו המעצר המינהלי על מלוא התקופה הנקובה בו (עד ליום 8.8.2017) כסמכותו לפי סעיף 4 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ). זאת, בהינתן מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המידע שהצטבר בעניינו של המערער מלמד "במידת וודאות קרובה שאם ישוחרר ממעצרו יהיה ... מעורב בפעילות אלימה המסכנת את ביטחון המדינה או הציבור". עוד נקבע כי המידע בעניינו של המערער מלמד על תמיכתו הגלויה בארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) ועל נכונות לבצע מעשי אלימות במסגרתו וכן על החזקה וסחר באמצעי לחימה. דיון תקופתי בצו המעצר לפי סעיף 5 לחוק נקבע ליום 11.5.2017.

2.על החלטה זו הגיש המערער את הערעור דנן. לטענת המערער שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי החומר החסוי מעיד על תמיכתו בדאע"ש. עוד נטען כי החומר החסוי מבוסס על מקורות אנושיים שמהימנותם מוטלת בספק וכי היה מקום לאפשר לבא-כוח המערער לחקור אותם על מנת לשלול יריבות אישית איתו. עוד טוען המערער כי לא נעשה מאמץ למצות את האפיק הפלילי בעניינו.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי.

3.לא אחת נפסק כי מטרת המעצר המינהלי אינה הטלת עונש אלא מניעת סכנה עתידית העלולה לנבוע מן העצור ומחייבת את מעצרו מטעמים של בטחון המדינה או בטחון הציבור. עוד נפסק כי צו המעצר הוא בבחינת אמצעי אחרון שייעשה בו שימוש מקום שאין אפשרות לנקוט בהליכים פליליים או אחרים ומנגד יש צורך דחוף למנוע מן העצור לסכן את ביטחון המדינה או את בטחון הציבור ( ראו, לאחרונה, עמ"מ 1381/17 פלוני נ' מדינת ישראל ,

פסקה 12 (12.3.2017) והאסמכתאות שם) (להלן: עניין פלוני ). עוד נפסק כי:

"על שופט המבצע ביקורת שיפוטית על צו מעצר מינהלי לעשות כן תוך קיום: 'בדיקה זהירה וקפדנית, כאשר ביקורת זו היא ביקורת מהותית ולא רק פרוצדוראלית' ... המבחן הנוהג בפסיקתנו בהקשר זה הוא קיומה של 'וודאות הקרובה להתממשותה של הפגיעה הצפויה מהאדם לביטחון המדינה, או לביטחון הציבור'" (עניין פלוני , פסקה 13).

4.בחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החסוי וקיבלתי הבהרות מגורמי הביטחון במעמד צד אחד, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא המאשרת את צו המעצר. החומר המודיעיני החסוי הקיים ביחס למערער מגבש היטב את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי שחרורו של המערער עלול במידת וודאות קרובה לפגוע בביטחון המדינה ובביטחון הציבור, וכי בשלב זה אין עילה לביטול צו המעצר או לקיצורו.

מסוכנות זו מתעצמת בהינתן ההערכה והניסיון שנצבר בקרב גופי הביטחון המלמד כי אחד המאפיינים של פעילי ארגון המדינה האיסלאמית הוא - פעולה עצמאית בהשראת תורות הארגון והמשנה הסלפית וזאת בהבדל מפעילות במסגרת של תשתית ארגונית היררכית המפעילה אותם והמוכרת מארגוני טרור אחרים כגון חמאס.

למשיב ניתנה הזדמנות לחקור את חוקר שירות הביטחון הכללי במעמד הדיון בבית המשפט המחוזי (ר' עמ' 4-3 לפרוטוקול מיום 13.2.2017) והוא אישר בחקירתו כי המידע הקיים בעניינו של המשיב הגיע ממספר מקורות והוא מוצלב ומוערך כמהימן. בכל הנוגע לבקשת המשיב לזמן את המקורות האנושיים או חלקם לחקירה בבית המשפט, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי השאיפה לעשות כן היא מובנת אך לא ניתן להיענות לה נוכח המורכבות בגיוס המקורות והפעלתם והסיכון לחשיפת זהותם ולחייהם (השוו: בג"ץ 8165/05 חג'אזי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

(16.9.2005)).

מטעמים אלה כולם, הערעור נדחה.