בבית המשפט העליון
עמ"מ 1381/17
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש) במ"מ 68930-01-17 מתאריך 07.02.2017
בשם המערער: עו"ד מנסור מנסור
בשם המשיבה: עו"ד רן רוזנברג
פסק-דין
1.
בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש ) ב-מ"מ 68930-01-17 מתאריך 07.02.2017, במסגרתו אושר צו מעצר מינהלי, שהוצא על ידי שר הביטחון, מר אביגדור ליברמן
(להלן: שר הביטחון ), בעניינו של המערער לתקופה של שלושה חודשים , שתימנה החל מתאריך 30.01.2017 ועד לתאריך 29.04.2017.
אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה בערעור.
רקע
2.
בתאריך 30.01.2017 שר הביטחון חתם על צו מעצר מינהלי בעניינו של המערער בהתאם לסמכותו לפי סעיף 2 ל חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן:
החוק ), ובו צויין כי יש ל שר הביטחון: "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור" מחייבים את מעצרו המינהלי של המערער לתקופה הנזכרת בפיסקה 1 שלעיל.
3.
כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד – בתאריך 20.01.2017 אחיו של המערער הגיע למשטרה, ומסר כי המערער יצא מביתו בכוונה לבצע פיגוע. המערער נעצר באותו יום על ידי המשטרה.
4.
בתאריך 21.01.2017, במסגרת הדיון בהארכת מעצרו של המערער – בית משפט השלום הנכבד הורה לפסיכיאטר המחוזי לבחון את הפעלת סמכותו לעניין אישפוז כפוי לפי סעיף 9 ל חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 . בהמשך, מעצרו של המערער הוארך מעת לעת בידי בית משפט השלום הנכבד, ובתאריך 30.01.2017 הוא היה אמור להשתחרר ממעצרו, אך בשעה 13:00 באותו יום – המערער נעצר מכוח צו המעצר המינהלי, מושא הערעור.
5.
בתאריך 30.01.2017 הנ"ל – המשיבה ביקשה לאשר את צו המעצר המינהלי לפי סעיף 4 ל חוק . בתאריך 01.02.2017 התקיים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד דיון בבקשה במעמד באי-כוח הצדדים ואשר נערך בדלתיים סגורות. בחלקו הראשון של הדיון נשמעו טענות באי-כוח הצדדים, ובא-כוח המערער חקר את נציג השב"כ. חלקו השני של הדיון נערך במעמד צד אחד, ובמסגרתו בית המשפט המחוזי הנכבד הציג לנציג שב"כ שאלות, וביקש ממנו הבהרות ביחס לחומר החסוי שהוגש לו.
החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד
6.
בתאריך 07.02.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד החליט לאשר את צו המעצר המינהלי למלוא התקופה הנקובה בו. במסגרת החלטתו, בית המשפט המחוזי הנכבד סקר את ההליכים הרפואיים בעניינו של המערער. בהקשר זה צויין כי בתאריך 22.01.2017 נערכה למערער בדיקה פסיכיאטרית ראשונית במרכז לבריאות הנפש ב כפר שאול , וזאת "לשם הערכה קליטנית בלבד". במסגרת הבדיקה לא נתגלו סימנים של מסוכנות אובדנית מיידית, או סיכון מיידי מהמערער, וכן לא נמצאו סימנים של הפרעה נפשית חריפה, או כרונית, הדורשת אישפוז (ראו: פיסקה 15 להחלטה).
עם זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע במסגרת החלטתו כי מוסכם על הצדדים שמצבו הנפשי של המערער איננו טוב. עוד נקבע כי קביעת הפסיכיאטר המחוזי, לפיה אין לקלוט את המערער לאישפוז כפוי, מכיוון שהוא איננו מהווה סכנה לעצמו, או לציבור – מהווה שיקול רב משמעות, אולם משקלה של קביעה זו איננו מכריע לענייננו, וזאת מאחר וישנן לחובת המערער ראיות נוספות, המטות את הכף במובהק ומלמדות על מסוכנות מצידו.
7.
בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בנוסף, לאחר דיון בגירסאותיהם של המערער ובני משפחתו, מושא חקירותיהם במשטרה, כי המערער אכן הודיע לבני משפחתו על כוונותיו לבצע פיגוע, ופסק עוד בהקשר לכך כדלקמן:
"אכן, בסופו של דבר לא ביצע המשיב [המערער כאן – ח"מ ] (פיגוע) למצער לפני שנתפס על ידי המשטרה. אך חוסר יציבותו הנפשית, קשיי חייו, העובדה שגמלה בלבו ההחלטה לבצע פיגוע שכזה, שאותה ביטא בפני בני משפחתו, בקשת הסליחה מבני משפחתו שסביר שהיתה עקב רצונו לבצע את אותו הפיגוע – כל אלו מלמדים כי קיימת מסוכנות ממשית בהסתברות גבוהה מן המשיב [המערער – ח"מ ]" (ראו: פיסקה 18 להחלטה; ההדגשה שלי – ח"מ ).
בהמשך החלטתו, בית המשפט המחוזי הנכבד בחן עוד האם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמערער בדרך פחותה בחומרתה, אולם קבע כי אין מקום להורות על אישפוזו של המערער בניגוד לדעתו של הפסיכיאטר המחוזי. במצב דברים זה, כך נפסק, ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמערער רק באמצעות מעצר מינהלי. בית המשפט המחוזי הנכבד שקל עוד את האפשרות לקצר את תקופת מעצרו המינהלי של המערער
מזו שנקצבה לו. במסגרת האמורה נקבע כי תקופת מעצרו המינהלי של המערער הינה 3 חודשים, ביחס לתקופה המירבית האפשרית לפי סעיף 2(א) ל חוק , העומדת על 6 חודשים, ובכך יש להעיד על מידתיות הצו ביחס למסוכנות הנשקפת מהמערער.
בסיכום הדברים, בית המשפט המחוזי הנכבד אישר את צו המעצר המינהלי לתקופה הנקובה בו.
עיקרי טענות הצדדים
8.
לטענת בא-כוח המערער, מעצרו של המערער איננו מידתי, והוא לוקה בחוסר סבירות. בא-כוח המערער טוען כי: "חלק רב מחומר החקירה לא הובא לעיונו של שר הביטחון" עת נתן את ההחלטה, מושא הערעור (ראו: פיסקה 4 לערעור). בא-כוח המערער מוסיף וטוען כי פלט מידע מהמכשיר הסלולרי של המערער, וצילומי מסך מאתרי אינטרנט בהם המערער גלש מלמדים, לדבריו, כי המערער איננו מנהל אורח חיים מוסלמי דתי, וממילא הוא איננו מעורב בפעילות בעלת אופי אידיאולוגי קיצוני – יסודות שהניעו, לגישתו, את צו המעצר המינהלי שהוצא למערער.
לגישת בא-כוח המערער, אין בחומר החקירה המשטרתי ראיה למעורבותו של המערער בפעילות לא חוקית. לשיטת בא-כוח המערער – משפחתו של המערער שיקרה למשטרה באומרה כי בכוונת המערער לבצע פיגוע, וזאת לטענתו, כדי להביא לאישפוזו הכפוי של המערער במטרה שיפסיק לצרוך אלכוהול.
בסיכום הדברים – בא כוח המערער גורס כי יש להורות על שחרורו המיידי של המערער ממעצרו המינהלי. לחילופין, בא כוח המערער עותר לשחרורו של המערער ל"מעצר בית" מלא, ולחילופי חילופין הוא ביקש להורות על אישפוזו הפסיכיאטרי של המערער.
הדיון בערעור
9.
בתאריך 23.02.2017 התקיים בפני דיון בערעור, שנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 9 ל חוק . במסגרת חלקו הראשון של הדיון, שמעתי את טענות באי-כוח הצדדים. בא-כוח המערער חזר על נימוקי הערעור, והציע חלופת מעצר מסוימת אצל בת דודתה של אמו של המערער. בא-כוח המשיבה טען, מנגד, כי רוב החומר המבסס את עילת המעצר המינהלי בעניינו של המערער – גלוי, וכי בצידו של החומר הגלוי, קיים כנגד המערער גם חומר חסוי שמבסס יסוד סביר למסקנה כי למצער טעמים שבבטחון הציבור מחייבים את מעצרו המינהלי. בא-כוח המשיבה הצהיר עוד כי אין בכוונת המשיבה לבקש את הארכת מעצרו המינהלי של המערער מעבר לתקופת שלושת החודשים, מושא הצו הנוכחי.
במסגרת חלקו השני של הדיון, שנערך במעמד צד אחד, עיינתי, בהסכמת הצדדים, בחומר החסוי שהוצג לי, והצגתי שאלות לבא-כוח המשיבה, ולנציגי גורמי הביטחון בנושאים שונים שעלו במכלול.
ליבון והכרעה
10.
לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים, עיון בחומר החסוי, וקבלת הסברים מנציגי כוחות הביטחון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות . אביא את טעמיי לכך בקצרה מיד בסמוך.
11.
סעיף 2(א) ל חוק קובע כדלקמן:
" היה לשר הבטחון יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של האדם לתקופה שתצויין בצו ושלא תעלה על ששה חדשים " (ההדגשות שלי – ח"מ ).
סעיף 4(ג) ל חוק מוסיף ומורה כי נשיא בית המשפט המחוזי הדן בביקורת שיפוטית על צו המעצר המינהלי :
" יבטל את צו המעצר אם הוכח לו שהטעמים שבגללם ניתן לא היו טעמים עניניים של בטחון המדינה או של בטחון הציבור או שניתן שלא בתום לב או מתוך שיקולים שלא לענין".
12.
בפסיקתנו נקבע כי מטרת המעצר המינהלי איננה להטיל עונש על אדם בגין מעשים שביצע בעבר, אלא למנוע סכנה עתידית, העלולה לנבוע ממנו ומחייבים את מעצרו המינהלי מטעמים של בטחון המדינה, או בטחון הציבור. צו המעצר המינהלי יהא בבחינת אמצעי אחרון שיעשה בו שימוש מקום שבו אמצעים אחרים, קיצוניים פחות, אינם יעילים ולא יהא בהם
די כדי להשיג את תכליתו (ראו: עמ"ם 3793/15 ג'ית נ' מדינת ישראל (10.06.2015)
(להלן: עניין ג'ית );
עמ"ם 6985/15 פלוני נ' מדינת ישראל
(29.10.2015); עמ"ם 2135/16 פלוני נ' מדינת ישראל
(22.03.2016)).
צעד זה צריך להיות שמור איפוא רק למקרים חריגים ביותר, בהם לא ניתן לנקוט בהליכים פליליים, או אחרים, הכרוכים בחשיפת מקורות וראיות, ומנגד נוצר צורך דחוף למנוע מהעצור לסכן את ביטחון המדינה, או את ביטחון הציבור (ראו: עניין ג'ית , פיסקה 9).
13.
על שופט המבצע
ביקורת שיפוטית על צו מעצר מינהלי לעשות כן תוך קיום: " בדיקה זהירה וקפדנית, כאשר ביקורת זו היא ביקורת מהותית ולא רק פרוצדוראלית"
(ראו: עמ"ם 5302/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 5 (07.08.2014)). המבחן הנוהג בפסיקתנו בהקשר זה הוא קיומה של "וודאות הקרובה להתממשותה של הפגיעה הצפויה מהאדם לביטחון המדינה, או לביטחון הציבור" (ראו: עמ"ם 7214/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 16 (04.11.2015) ).
מן הכלל אל הפרט
14.
לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוצג לי, הגעתי לכלל מסקנה כי מן המערער נשקפת
סכנה ממשית ומיידית בוודאות קרובה לשלום הציבור ולבטחונו, אשר מצדיקה את מעצרו המינהלי למלוא התקופה הנקובה בצו. בהקשר זה יש לראות את צו המעצר המינהלי, שהוצא כנגד המערער, בהקשרו הרחב, נוכח המצב הבטחוני וההסתה ברשתות החברתיות, שהמערער נחשף לכאורה אליהן (ראו: עמ"ם 8967/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (12.01.2015)).
עוד מצאתי כי לא ניתן, לעת הזו, לנקוט בהליך פלילי חלופי, או אחר כנגד המערער.
15.
ביחס להצעות החלופיות שהעלה בא-כוח המערער – אוסיף כי מבלי לקבוע פה מסמרות בשאלת האפשרות המשפטית לשחרר עציר מינהלי ל"מעצר בית", למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, או לחלופה במסגרת אישפוז פסיכיאטרי – סבורני כי פה לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת כיום מן המערער באמצעי שפגיעתו פחותה (ראו: עמ"ם 7094/15 פלונית נ' מדינת ישראל , פיסקה 12 (03.11.2015)).
16.
לצורך החלטתי הנ"ל הבאתי בחשבון, בין היתר, גם את השיקולים הבאים:
(א) תקופת צו המעצר המינהלי המנויה בצו הינה לשלושה חודשים, וזאת, כאשר סעיף 2(א) ל חוק מאפשר ל שר הביטחון להורות על מעצר מינהלי לתקופה של עד 6 חודשים (בכפוף לאפשרות להאריכה לפי סעיף 2(ב) ל חוק ) – דבר המלמד על מידתיות הצו (ראו: עמ"ם 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל (04.11.2004)).
(ב) בא-כוח המשיבה הצהיר בדיון לפני כי המשיבה איננה מתכוונת לבקש את הארכת מעצרו המינהלי של המערער מעבר לתקופה, מושא הצו הנוכחי, אלא אם כן יתגלו דברים מהותיים חדשים.
17.
תשומת לב רשויות שב"ס מופנית לצורך במעקב ובהשגחה על מצבו הנפשי של המערער, ובהושטת טיפול, במידת הצורך. בא-כוח המשיבה מתבקש להעביר תובנה זו לידיעתם.
18.
סוף דבר – הערעור נדחה .
ניתנה היום, י"ד
באדר התשע"ז (12.3.2017).
ש
ו פ ט