פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עמ"מ
3239/22
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בירושלים ב-מ"מ 26521-04-22 מיום 24.4.2022 שניתן על ידי
סג"נ השופט מ' סובל
תאריך הישיבה:
י"ח אייר, תשפ"ב
(19.5.2022)
בשם המערער:
עו"ד וסים דכוור
בשם המשיבה:
עו"ד רן רוזנברג
מתורגמן:
מר חיים שגב
פסק
דין
1.
לפניי ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן
הנשיא
מ' סובל
)
במ"מ
26521-04-22 מיום 24.4.2022, בגדרה אושרה הארכת צו מעצר מינהלי שניתן נגד המערער
לתקופה של כארבעה חודשים.
רקע
2.
המערער תושב ירושלים, ובעל עבר פלילי בעבירות ביטחון, אלימות ונשק,
בגינן נגזרו עליו עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בשנת 2019, נעצר המערער במעצר
מינהלי לתקופה של ארבעה חודשים, ושוחרר.
על
רקע החשד כי המערער חבר בארגון טרור וקָשַׁר קֶשֶׁר לביצוע מעשה טרור, נעצר לחקירה
פלילית ביום 7.4.2022, ומעצרו הוארך לצרכי חקירה בהחלטת בית משפט השלום. בתום מעצר
הימים, ביום 12.4.2022, הוחלט לסגור את התיק הפלילי בעבירות עליהן נחקר בעילה של
חוסר ראיות מספיקות.
עוד
באותו היום, ניתן על ידי שר הביטחון צו מעצר מינהלי בעניינו של המערער,
מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק
סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן:
החוק
)
, המורה על מעצרו במעצר מינהלי
מיום 12.4.2022 עד 6.8.2022, וזאת בשל קיומו של "יסוד סביר להניח שטעמי
ביטחון המדינה/ביטחון הציבור מחייבים זאת".
3.
בית המשפט המחוזי בירושלים אשר דן באישור הצו בהתאם לסעיף 4 לחוק, קבע
כי מהמערער אכן נשקפת מסוכנות בשל כוונתו לבצע פיגוע טרור, בצירוף היותו פעיל טרור
קיצוני ובעל נגישות לאמל"ח. צוין, כי המידע המודיעיני החסוי המבסס חשש זה
מעוגן בתשתית ראיות מינהליות מספקות, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, תוך
שחשיפת החומר תהא כרוכה בהכרח בחשיפת מקורות המידע, הנלווית לה פגיעה חמורה
באינטרס הציבורי. עוד צוין, כי מסוכנות המערער "גבוהה במיוחד" בהתחשב
באופי "הנפיץ" של התפרצויות אלימות בעת זו באזור ירושלים וברחבי המדינה.
כמו
כן, הובהר כי החקירה הפלילית התנהלה בגין חשדות אחרים ולא אלו העולים מהמידע
המודיעיני
העדכני
; וכי המידע שהוביל למעצרו המינהלי של המערער,
רחב
מזה ש"הוטח" לפניו בחקירתו במשטרה
ושהוצג לפני בית משפט השלום שדן במעצרו כאמור. זאת מאחר שלא ניתן היה למצות את
מלוא המידע במסגרת החקירה הפלילית נוכח מגבלות ביטחוניות המחייבות הימנעות מחשיפת
מקורות מידע. על כן, בית משפט השלום לא נחשף לפרטי המידע המודיעיני העדכני בעניינו
של המערער, אשר חיזק את המסוכנות הנשקפת הימנו.
בהתחשב
בכל אלו, נקבע כי לא ניתן להסתפק בחלופה אחרת מלבד מעצרו המינהלי של המערער, וכי
בהוצאת הצו לתקופה של כארבעה חודשים, ולא לתקופה המירבית המנויה בחוק, ניתן ביטוי
הולם ומאוזן לביטחון הציבור מצד אחד, ולזכויות המערער מהצד האחר.
על
החלטה
זו נסוב הערעור שלפניי.
טענות הצדדים
4.
לטענת המערער, אין כל הצדקה להטלת המעצר המינהלי בעניינו. במוקד
ערעורו הטענה כי סגירת התיק הפלילי נגדו בשל חוסר ראיות מלמדת כי התשתית הראייתית הקיימת אינה מספיקה להוכחת החשדות נגדו, ו"קל וחומר" שאין בה כדי לשמש בסיס לצו המעצר המינהלי.
נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא הונח מלוא חומר הראיות לפני בית משפט השלום בהליך מעצר הימים היא שגויה, ונועדה ליצור עילה "יש מאין" לאישור המעצר המנהלי. עוד הודגש, כי לא נשקלו באופן מספק חלופות אחרות, שפגיעתן במערער הייתה פחותה.
5.
מנגד, המשיבה סמכה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, שניתנה לאחר בחינה קפדנית ומקיפה של כלל טיעוני המערער, כמו גם בחינת החומר החסוי שהוצג בעניינו. נטען, כי על פי מידע מודיעיני "המערער הוא פעיל טרור קיצוני ובעל נגישות לאמל"ח" וכי "מפעילותו נשקף איום ממשי המהווה סכנה לביטחון המדינה", כאשר איום זה מתחזק בתקופה האחרונה. משכך, אין עילה להתערבות ערכאת הערעור.
דיון והכרעה
6.
לאחר ששמעתי את טיעוני בא כוח המערער, תגובת בא כוח המשיבה, עיינתי בחומר החסוי שהונח לפניי במעמד צד אחד, ושמעתי את נציגי שירות הביטחון הכללי, נחה דעתי כי יש ממש בקביעות בית המשפט המחוזי בדבר החשש למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמערער העולה מנגישותו לאמל"ח וכוונתו לבצע פיגוע טרור.
המידע המודיעיני שהועמד לעיוני מעוגן בראיות מינהליות מספקות לשם ביסוס החשש האמור בעוצמה של סכנה ממשית הקרובה לוודאות לפגיעה בביטחון המדינה או שלום הציבור, כנדרש בהתאם לפסיקת בית משפט זה לצורך מתן צו מעצר מינהלי (עמ"מ 3793/15
ג'ית נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (10.6.2015); עמ"מ 1/82 קואסמה נ' שר הביטחון , פ"ד לו(1) 666, 669 (1982)) . שוכנעתי כי מסוכנות זו, הנשקפת מהמערער, אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופה אחרת, זולת מעצרו.
7.
בנסיבות אלו, אף איני נכון לקבל את טענת המערער כי סיום החקירה הפלילית שנפתחה נגדו באי-הגשת כתב אישום, מלמדת כי אין בנמצא דַּי ראיות כדי לבסס את התשתית הראייתית הנדרשת להוצאת הצו בעניינו: ראשית , כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי במסגרת החקירה הפלילית המערער נחקר בגין חשדות אחרים ולא בגין אלו שהוצא נגדו הצו דנן; שנית , אין בעובדה כי ההליך הפלילי מוצה באי-הגשת כתב אישום, כדי להוות מניעה לנקיטת הליך מנהלי (עע"מ 2135/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (22.3.2016) ). אופי הראיות הנדרשות בכל אחד מההליכים – שונה הוא; וממילא, צו המעצר המינהלי תכליתו מניעתית וצופה פני עתיד (עמ"מ 7677/17 מדינת ישראל נ' דאיף , פסקה 10 (23.10.2017)).
אשר על כן,
ובהיעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי –
הערעור נדחה .
ניתן
היום, י"ח באייר התשפ"ב (19.5.2022).
ש ו פ ט