עמ"מ 7214/15פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.10.2015 (מ"מ 38548-10-15, סגן הנשיא א' פרקש ). בית המשפט המחוזי אישר צו שנחתם בידי שר הביטחון על-פי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ).

רקע עובדתי והשלבים הקודמים של ההליך

2.

המערער הוא אביו של אדם שביצע פיגוע בשטח ישראל ובהמשך לכך נורה על-ידי איש צבא ומת כתוצאה מן הירי.

3.

ביום 19.10.2015 נעצר המערער על בסיס צו מעצר שניתן על-ידי בית משפט השלום בירושלים. בהמשך אותו היום נחקר המערער במשטרה בחשד לביצוע "עבירות ממניע גזענות או עוינות" – בין היתר בכך שהתבטא בפני אנשים על כוונה לפגוע בעצמו או באחרים על רקע הפיגוע שבו היה מעורב בנו. לבית משפט השלום הוגשה בקשה לצו מעצר של 24 שעות נוספות לצורך השלמת חקירה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום בהחלטה מיום 19.10.2015, שבה הורה בית המשפט על שחרורו של המערער בתנאים.

4.

תחילה, הגישה המדינה ערר על החלטתו של בית משפט השלום. ואולם, בסופו של דבר התגבשה הערכה לפיה לא ניתן יהיה להמשיך בהליך הפלילי נגד המערער. בשלב זה, ביום 20.10.2015 חתם שר הביטחון על צו מעצר מינהלי נגד המערער החל מיום 20.10.2015 עד ליום 19.1.2016.

5.

כמצוות סעיף 4 לחוק, ביום 22.10.2015 הובא עניינו של המערער לביקורת שיפוטית בבית המשפט המחוזי. המדינה טענה בפני בית המשפט המחוזי כי יש בידיה אינדיקציות ממשיות המבוססות על חומר מודיעיני לכך שבכוונתו של המערער לנקום את מות בנו. החומר הסודי שעליו נסמכה המדינה הוצג לבית המשפט המחוזי. המדינה טענה עוד כי המערער התבטא שלדעתו בנו לא ביצע פיגוע, אלא נהרג על-ידי כוחות הביטחון. עוד נטען על-ידי המדינה כי המצב הביטחוני וריבוי פיגועי הדקירה בעת האחרונה מגבירים את המסוכנות הנשקפת מהמערער. מנגד, המערער הכחיש כי אמר את הדברים המיוחסים לו, וטען כי לא אמר שבכוונתו לנקום את מות בנו. מכל מקום, לטענתו, אפילו הדברים נאמרו על-ידו, אין בהם כדי להצדיק את מעצרו בהתחשב במצבו הנפשי לאחר האירוע. המערער הוסיף וטען כי הוא אב לילדים, וציין כי לשיטתו ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו.

6.

בית המשפט המחוזי אישר את צו המעצר כפי שנחתם. בהחלטה נקבע כי החומר המודיעיני שהוצג בעניינו של המערער מצדיק את מעצרו לתקופה מוגבלת. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמערער באמצעות חלופות מתונות יותר, וזאת בהתבסס על דבריה של נציגת שירות הביטחון שנכחה בדיון. בית המשפט המחוזי קבע כי צו המעצר מוצדק גם לנוכח "המצב בשטח", שעלול לעודד פיגועים.

הערעור בפני והתפתחויות נוספות

7.

הערעור שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המערער טוען כי מלשון ההחלטה שניתנה בעניינו מתעורר חשש שמא בית המשפט המחוזי היה מושפע מהאירוע שבו היה מעורב בנו של המערער, ולא נתן משקל מספק לנתוניו של המערער עצמו. כן נטען כי החומר הראייתי שעליו מתבססת המדינה הוא חסר. לטענת המערער, המדינה לא גבתה עדויות, בין היתר, מבני משפחתו, פעולות שנקיטתן הייתה מלמדת שאין בכוונתו לנקום את מות בנו. המערער שב וטוען כי הוא לא אמר את הדברים המיוחסים לו ואף לא יצא את ביתו מאז הפיגוע. לבסוף, המערער טוען לאפליה בינו לבין גורמים אחרים שהתבטאו בצורה חריפה בתקופה האחרונה ולא הוצא נגדם צו מעצר מינהלי.

8.

בהחלטתי מיום 27.10.2015 הוריתי למדינה להגיש תגובה כתובה מטעמה, וזו הוגשה, כפי שהוריתי, ביום 1.11.2015 לפני הדיון שנקבע לאותו יום.

9.

בדיון שנערך בפני ביום 1.11.2015 הדגישו הצדדים טענותיהם. בא-כוחו של המערער טען כי יש טעם לפגם במעבר שביצעה המדינה מן ההליך הפלילי אל ההליך המינהלי מהיבט השמירה על חירויות הפרט. מכל מקום, ניתן היה לנקוט לטענתו באמצעים מתונים יותר בעניינו של המערער, ובכלל זה להזהירו מפני התבטאויות קיצוניות. בהמשך לכך, טען בא-כוחו של המערער כי לכל היותר יש להסתפק בימי המעצר שכבר חלפו ולהורות על שחרורו של המערער.

10.

מנגד, המדינה טענה כי החשש מפני ביצוע פעילות נקם על-ידי המערער הוא ממשי, ולא כל שכן בתקופה הנוכחית, המתאפיינת במתיחות ובהתלקחויות של אלימות – בארץ בכלל ובאזור ירושלים בפרט. המדינה הוסיפה וטענה כי המעבר מן ההליך הפלילי להליך המינהלי מלמד דווקא על ההעדפה הניתנת לנקיטת הליך פלילי, ככל שהדבר אפשרי.

11.

בהסכמת בא-כוחו של המערער עיינתי בחומר המודיעיני החסוי. עיון זה העלה כי ההחלטה על המעצר המינהלי התבססה לא רק על ההתבטאויות באשר לרצונו של המערער בנקם.

12.

בהמשך לדיון שהתקיים במעמד צד אחד, הסכימה המדינה לתת ביטוי לעובדה זו באמצעות מסירת הרחבה לפרפרזה כדלקמן: "מעבר להתבטאויות של המערער, קיים מידע מודיעיני נוסף שמלמד על סיכוי גבוה יותר לכך שהמערער בפועל יבצע פיגוע".

13.

בנוסף לכך, בהמשך לשאלות שהוצגו על-ידי בדיון במעמד צד אחד הודיעה המדינה כי היא מצהירה שלא יוארך מעצרו של המערער מעבר לתקופה של שלושה חודשים אם לא יתווסף חומר מודיעיני חדש בעניינו של המערער ולא יחול שינוי בנסיבות הנוגעות אליו.

14.

בדברי תשובתו, בא-כוח המערער חזר וטען כנגד הפסול שבהחלטת המעצר, מלכתחילה, והעלה טענות בעלות אופי כללי באשר לאמינות מקורות המידע של שירותי הביטחון.

דיון והכרעה

15.

לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, הגעתי לכלל החלטה לדחות את הערעור.

16.

בית המשפט עמד זה מכבר על כך שמעצר מינהלי הוא אמצעי חריג שיש להפעילו במצבים שבהם הסכנה לביטחון המדינה או הציבור היא סכנה ממשית ומוחשית (ראו למשל: עמ"ם 3793/15 ג'ית נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (10.6.2015)). המבחן הנוהג בהקשר זה הוא מבחן הוודאות הקרובה להתממשותה של הפגיעה הצפויה מהאדם לביטחון המדינה או לביטחון הציבור (עמ"ם 8788/03 פדרמן נ' שאול מופז, שר הביטחון , פ"ד נח(1) 176, 188 (2003); עמ"ם 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(3) 258, 263 (2004); עמ"ם 265/15 ג'ית נ' מדינת ישראל (25.1.2015) (להלן: עניין ג'ית )). צעד מסוג זה שמור למקרים שבהם לא ניתן לנקוט בהליכים פליליים, למשל כאשר מתעורר צורך למנוע חשיפת מקורות שחשיפתם עלולה לגרום נזק רב לביטחון המדינה. מטעמים אלה נקבע כי "חובה על בית המשפט לבחון בקפדנות ובדקדקנות את החומר המוצג לעיונו ולוודא, ככל שניתן, כי יש ממש בחשדות שקמו בעניינו של העצור ויש הצדקה לנקיטה בצעד קיצוני של חתימה על צו מעצר מינהלי" (ראו: עניין ג'ית , בפסקה 9 ).

17.

ואמנם, הַחלטתי לדחות את הערעור במקרה זה התבססה על העיון בחומר המודיעיני בכללותו. למעשה, נתתי את מלוא כובד המשקל לדבריו של בא-כוח המערער כי ככלל, התבטאות של אדם בשעת יגונו על מות בנו (ויהיו הנסיבות שהובילו למותו אשר יהיו, עניין שאינו בפני) אינה יכולה להצדיק, כשלעצמה, מעצר מינהלי לפי אמות המידה שתוארו לעיל. אולם, לנוכח החומר המודיעיני החסוי, וכן בשים לב לאופי "הנפיץ" של התפרצויות אלימות באזור ירושלים בעת הזו, התרשמתי כי ההחלטה שהתקבלה – במתכונתה העדכנית – היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה כעת (השוו: עמ"ם 8967/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7

(12.1.2015)).

18.

סוף דבר: הערעור נדחה.