עע"מ 10332/09 שאול ויסמן נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ת''א

השופטת מ' נאור :

בפנינו ערעור על פסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (השופטת מ' רובינשטיין ) במסגרתה דחה בית המשפט תובענה שבה התבקש להורות כי התמלאו התנאים להפקדת תוכנית מפורטת לגבי מקרקעין ברמת השרון.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המערער ואחרים הגישו לוועדה לתכנון ובניה במחוז תל אביב ולוועדה לתכנון ובניה במחוז רמת השרון (להלן: הוועדות ) תוכנית לשינוי ייעוד שטח מקרקעין במערב רמת השרון. לטענתם, למעלה מ-17 שנים הם עושים מאמצים רבים לקידום התוכנית בפני הוועדות, אך כל מאמציהם נתקלו בהתנגדות חריפה ועקבית מצדן. בעקבות סירוב הוועדות לקדם את התוכנית הגישו המערער ואחרים עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים (להלן: העתירה הראשונה ). בעתירה זו התבקש בית המשפט להורות על הפקדת התכנית ולפרסם את דבר ההפקדה. בעקבות הגשת העתירה הראשונה התכנסה ביום 30.10.2006 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז תל אביב לדון בנושא הפקדתה של התוכנית. הוועדה החליטה כי התוכנית תופקד בכפוף לכך שדרישות שונות (ולא מעטות) שיקבעו להפקדתה ימולאו במלואן. עוד קבעה הוועדה המחוזית כי החלטתה בדבר הפקדת התוכנית תהיה בטלה בתוך 7 חודשים מיום שנמסרה למגיש התוכנית אם לא יתמלאו התנאים הקבועים בה. בעקבות החלטת הועדה המחוזית התייתר הדיון בעתירה הראשונה, והיא נמחקה על ידי בית המשפט.

2.

רשימת הדרישות להפקדת התוכנית פורסמה והובאה לידיעת המערער והאחרים. בהמשך, נערך ביום 8.3.2007 דיון למעקב אחר מילוי תנאי ההפקדה בהשתתפות המערער ונציגי העותרים האחרים. בנוסף, נעשו פניות מצד נציגת לשכת התכנון למערער בכדי להביא לידיעתו שלמרות שחלף המועד למילוי דרישות ההפקדה, הן טרם מולאו. למערער ניתנו כמה וכמה אורכות לביצוע התנאים להפקדה, אך בחלוף הזמן, ומשלא מולאו התנאים שהוצבו כתנאי להפקדת התוכנית, הודיעה בסופו של דבר, יו"ר הוועדה המחוזית למערער ביום 6.2.2008 כי הוחלט שלא להפקיד את התוכנית. במכתב שנשלח למערער פירטה יו"ר הוועדה המחוזית את הדרישות שעדיין לא מולאו. אביא את הדברים כפי שפורטו:

"בדיקה תחבורתית;

חוות דעת שמאית שתסביר את הבסיס לחישוב תוספת הזכויות;

תיקון טבלאות האיזון;

הגשת כתב שיפוי;

סימון הציר הירוק בהתאם להערות לשכת התכנון;

המצאת אישורים בדבר תיאום בנושא הניקוז עם עיריית הרצליה ועיריית הוד השרון;

המצאת מסמך מהוועדה המקומית רמת השרון לפיו צרכי הציבור בתכנית מספקים לאור המצאי הקיים;

חוות דעת הוועדה המקומית הרצליה לעניין נגישות תנועתית לפרויקט."

3.

למערער לא ניתנה ארכה נוספת למילוי התנאים. על כן הגיש, יחד עם אחרים, עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (להלן: העתירה השניה ). בית המשפט התבקש להורות לוועדה לקבוע כי התמלאו התנאים להפקדת תוכנית מפורטת לגבי המקרקעין שברמת השרון, ועל כן יש להפקידה. לחלופין התבקש בית המשפט להורות לוועדות התכנון לבצע את התיקונים הנדרשים בתוכנית ואז להורות על הפקדתה, או למנות מומחה ניטראלי שיבדוק את התנאים שנקבעו להפקדת התוכנית. לחלופי חילופין התבקש בית המשפט להורות על הארכת מועד להשלמת התנאים שנדרשו להפקדת התוכנית. בפסק דינו דחה בית המשפט (השופטת מ' רובינשטיין ) את העתירה השניה על כל ראשיה וחייב את העותרים בהוצאות המשיבות. בית המשפט קבע כי אין הוא יכול להורות על הפקדת התוכנית שכן עד למועד הגשת העתירה, וחרף הארכות המועד שניתנו, התנאים שהוצבו להפקדת התוכנית, כמפורט במכתב מיום 6.2.2008, לא מולאו על ידי המערער והאחרים, למרות שהתנאים, כפי שנקבעו, היו תקפים למשך 7 חודשים בלבד. עוד קבע בית המשפט כי אין מקום לחייב את הוועדות להאריך את המועד למילוי התנאים. בנוסף דחה בית המשפט את הטענה כי המשיבים משנים מעת לעת את התנאים הנדרשים. בית המשפט ציין כי המשיבים ניסו לסייע למערער על ידי מתן אורכות למילוי הדרישות, כפי שפורט לעיל, אך חרף ניסיונות אלה, הוא לא עמד בדרישות. נבהיר: החלטת הועדה המחוזית מיום 6.2.2008, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, לא סוגרת את הדלת בפני האפשרות להמשיך בתכנון לשינוי המקרקעין מצד המערער. המשמעות היא שהמערער נדרש להגיש תוכנית חדשה לשינוי המקרקעין ותוכנית זו תיבחן על פי התנאים התכנוניים הנדרשים בעת הגשת הבקשה, ולא על פי התנאים שנקבעו שנים קודם לכן בהחלטת הועדה המחוזית מיום 30.10.2006.

4.

לאחר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים פנה המערער במקביל בשני מסלולים - ראשית, הוא הגיש לוועדת התכנון תוכנית חדשה עבור המקרקעין. משנדחתה גם בקשתו להפקיד את התוכנית החדשה הוא נקט בהליכים משפטיים בעניין הסירוב להפקיד את התוכנית החדשה. בפנינו לא הובאו הפרטים על ההליכים המשפטיים הנוספים התלויים ועומדים. במקביל, הגיש המערער ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לתוכנית המקורית שהגיש, הוא הערעור המונח בפנינו. המערער עמד על שמיעתו של הערעור אף שהגיש כאמור תוכנית חדשה והליכים משפטיים נוספים. אנו נצטמצם לטענות הרלוונטיות לצורך הדיון בערעור שלפנינו. טענות הצדדים כולם במסגרת ההליך החדש שנפתח – שמורות להם.

דיון והכרעה

5.

ההליכים המשפטיים גם בערכאה הראשונה וגם בפנינו פשטו צורה ולבשו צורה. המערער העלה חדשות לבקרים טענות חדשות. דוגמא מובהקת לכך היא טענתו כי הדרישה להפקדת כתבי שיפוי כתנאי להפקדת תוכנית – אינה כדין. בערכאה הראשונה טען המערער, ובית המשפט הצביע על כך בפסק דינו, כי כתבי השיפוי הופקדו , אולם טענה זו נטענה בעלמא ועותק מכתבי השיפוי לא הומצא לבית המשפט. אין להתערב בממצא שבעובדה, שנקבע בבית המשפט לעניינים מנהליים, לפיו כתבי השיפוי לא הופקדו. דומה שהמאבק שמבקש המערער לנהל נגד הדרישה להפקיד כתבי שיפוי מוכיח בעליל כי כך הוא. לגוף הענין אין מקום להידרש במסגרת ערעור זה לסוגיה של חוקיות הדרישה למתן שיפוי, סוגיה שלא הועלתה לא בערכאה הראשונה (בה טען המערער כי כתבי השיפוי הופקדו ) ואף לא בכתב הערעור שבפנינו. אפילו היה הנושא מועלה בהודעת הערעור ממילא לא היינו מאפשרים העלאת הטענה בפנינו מפני שהיא לא הועלתה וממילא לא לובנה לא בפן העובדתי ולא בפן המשפטי בבית המשפט לעניינים מנהליים. עיינו בבקשת ההשלמה שהגיש לנו המערער יום לאחר הדיון ואין בה כדי לשנות מעמדתנו שאין מקום להיזקק לשאלה זו לראשונה בערעור. הוא הדין בטענה מרכזית חדשה אחרת שהעלה המערער במסמך אותו כינה "סיכומים (מטעם העותר) השלמה קצרה לכתב העתירה" – במסמך זה העלה לראשונה שאלה הנוגעת לקו הגבול בין הסמכות המינהלית של מינהל התכנון לבין סמכותן של וועדות התכנון. המערער חייב להבין כי לא ניתן להעלות בערעור או בסיכומים במסגרתו טענות חדשות לבקרים. הליך הערעור איננו מקצה שיפורים למסגרת הדיון בערכאה הראשונה ואינו המקום המתאים להעלאת טענות מסוג זה לראשונה (ראו: תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984; ע"א 8117/03 ענבר נ' יעקב , פסקה 23 לפסק הדין (לא פורסם, 16.1.2006); ע"א 113/ 87 בוני ציון בע"מ נ' גורני , פ"ד מג(2) 545, 547 (1989)).

6.

המערער ושאר העותרים הודו כי בעת הגשת העתירה לא

מולאו על ידם תנאים שונים שנדרשו לצורך הפקדת התוכנית. כפי שהזכרתי בענין הטענה נגד חוקיות דרישת כתב השיפוי, נדמה שמעצם העלאת הטענות נגד דרישה כתב השיפוי, עולה כי היא לא מולאה. כך שאין צורך להרחיב כאן לגבי שאלת מילויין של שאר הדרישות. נראה כי משלא מולאו כל התנאים להפקדה, השאלה האמיתית הטעונה הכרעה היא האם יש מקום לחייב את הוועדה המחוזית ליתן למערער אורכות נוספות במסגרת התוכנית שעמדה לדיון. בענין זה יש שיקולים לכאן ולכאן. מחד, אין להתעלם מהמאמצים רבי השנים של מגישי התוכנית לקדם את התוכנית. בנוסף, פתיחת תיק חדש איננה בעלת משמעות טכנית בלבד. משמעותה היא, כפי שהובהר בהליכים שלפנינו, כי התוכנית תידרש לעמוד בדרישות תכנון עדכניות שיש להניח שיקשו על המערער בניסיונותיו להפקדת התוכנית. מן הצד האחר - לאור פרק הזמן שחלף מאז ההחלטה המותנית בדבר הפקדת התכנית והאורכות השונות שכבר ניתנו מן הסתם בשים לב למאמצים שהושקעו בעבר בתוכנית, אורכות שלא הביאו למילוי כל התנאים, אינני סבורה כי עלינו להתערב בעמדת הוועדה המחוזית לפיה אין הצדקה להקפיא לזמן כה ארוך דרישות עבר. עם זאת, נראה לכאורה כי במסגרת ההליך המשפטי הנוסף בו נקט המערער ניתן יהיה לשקול, מקום שהדין מאפשר זאת , את משך הזמן בו תלויים ההליכים, ואת העובדה שהתוכנית ה"חדשה" איננה באמת "חדשה" אלא יש לה "שובל" ארוך של היסטוריה. כל העניינים הללו אינם יכולים כמובן להתברר במסגרת ערעור זה.

7.

על יסוד הטענות שהועלו בעתירה המנהלית והעובדות שנקבעו, לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור והוא נדחה. המערער ישלם למשיבה 1 ולמשיבה 2 10,000 ש"ח הוצאות משפט לכל אחת.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.