עע"מ 1034/16 מדינת ישראל - רשות המיסים נ. רו"ח עופר מינרב

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת י' שיצר ) בת"צ 115/07 מיום 5.1.2016. פסק הדין המשלים עוסק בסכומי הגמול ושכר טרחת עו"ד שנפסקו לטובת התובע הייצוגי ובא-כוחו.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב משנת 2007 לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, בגין תשלומים שגבתה שלא כדין ממייצגים עבור השימוש במערכת שירות עיבודים ממוכנים (מערכת שע"מ). ביום 11.8.2015 ניתן פסק דין חלקי בתביעה גופה, שבגדרו קיבל בית המשפט את עיקר התביעה, קבע כי גביית התשלומים נעשתה שלא כדין והורה למבקשת להשיב לחברי הקבוצה סכום של כ-40 מיליון ש"ח (לא משוערך). על פסק הדין החלקי הגישו שני הצדדים ערעורים לבית משפט זה (עע"מ 776/15 מטעם המבקשת ועע"מ 7741/15 מטעם המשיב). יצוין כי בערעורה, לא השיגה המבקשת על עצם חבותה בהשבה אלא רק על גובה ההשבה. עוד יצוין כי לבקשת המבקשת, עיכב בית משפט זה את ביצוע פסק הדין החלקי, ככל שהוא נוגע לסכום ההשבה השנוי במחלוקת, עד להכרעה בערעור (החלטות השופט ג'ובראן מיום 5.1.2016 ומיום 12.1.2016).

3.

ביום 5.1.2016 ניתן פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי, שעניינו בפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד לתובע הייצוגי ולבאי-כוחו. בית המשפט קיבל את התחשיב שערך המשיב ולפיו סכום ההשבה המשוערך עומד על כ-53 מיליון ש"ח. מסכום זה גזר בית המשפט את גובה הגמול ושכר הטרחה בהתאם למנגנון שנקבע בע"א 2046/10

עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט

(23.5.2012) (להלן: פסק דין רייכרט ). יישום המנגנון הוביל לקביעה כי במקרה דנן מדובר בסכום של 8.7 מיליון ש"ח, כאשר סך של 2 מיליון ש"ח מתוכו ישולם כגמול לתובע הייצוגי וסך של 6.7 מיליון ש"ח ישולם כשכר טרחה לבא-כוחו. גם על פסק דין זה הגישו הצדדים ערעורים (עע"מ 1034/16 דנן מטעם המבקשת וערעור שכנגד מטעם המשיב).

4.

בצד הערעור, עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה משום שאין חשש כי קבלת הבקשה תותיר את המשיב מול שוקת שבורה, היה והערעור יידחה. לעומת זאת, ככל שהערעור יתקבל, ובשים לב לכך שמדובר בסכום גבוה, קיים חשש כי המשיב לא יוכל להשיב את הסכום במלואו, דבר שיוביל לאובדן של מיליוני שקלים לקופה הציבורית. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. בערעור נטען, בין היתר, כי הסכום שנפסק עולה באופן משמעותי על גמול ושכר טרחה שנפסקו במקרים אחרים; כי היה צריך לתת ביטוי לעקרון ההגנה על הקופה הציבורית; כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שזקף לחובת המבקשת את העובדה שלא הודיעה על חדילה; וכי טרחת בא כוחו של המשיב בהליך זה היתה מועטה.

5.

המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את הבקשה, באשר מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. לטענתו, המבקשת לא ציינה בבקשתה כי הערעור שהגישה על פסק הדין החלקי מתייחס רק לחלק מסכום ההשבה, ומכאן שלמעשה אין חולק כי עליה להשיב, לכל הפחות, 22 מיליון ש"ח לחברי הקבוצה, שמהם ייגזרו הגמול ושכר הטרחה. נטען כי יישום המנגנון שנקבע בפסק דין רייכרט

על סכום ההשבה שאינו במחלוקת, אף מבלי לקחת בחשבון את יתרת ההשבה שבמחלוקת, מוביל לגמול ושכר טרחה בסך של כ-5.2 מיליון ש"ח. כלומר גם בתרחיש האופטימי ביותר מבחינת המבקשת, עדיין יהיה עליה לשלם חלק ניכר מהסכומים שנפסקו. עוד נטען כי המבקשת לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענה כי יהיה קושי לגבות הסכומים מהמשיב ומבא כוחו. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי ערעורה של המבקשת הם נמוכים. לגישתו, כדי שבית משפט זה יפחית מהגמול ומשכר הטרחה שנפסקו, על המבקשת לזכות בערעוריה על פסק הדין החלקי ועל פסק הדין המשלים ואילו על המשיב להפסיד בערעוריו – תרחיש שסיכוייו להתממש נמוכים.

6.

דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על הנתבע חיוב כספי. כידוע, נטיית בתי המשפט היא שלא להיעתר לבקשות מסוג זה היות שעל פי רוב, לא מתעורר במסגרתן חשש לגרימת נזק בלתי הפיך למבקש. דומה כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף במקרה הנוכחי, בשים לב לכך שעצם חבותה של המבקשת בתשלום השבה לחברי הקבוצה אינו שנוי במחלוקת. יותר מכך, למעשה אין מחלוקת כי המבקשת חבה בהשבה של לפחות 20 מיליון ש"ח לחברי הקבוצה. המחלוקת נעוצה אפוא אך בשאלה מהו הסכום שעליה להשיב (כשלשיטת המשיב בערעוריו, מדובר בכ-200 מיליון ש"ח) כשמסכום זה ייגזרו שיעורי הגמול ושכר הטרחה. לכך יש להוסיף כי המבקשת לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענה כי יהיה קושי לגבות מהמשיב ומבא-כוחו חלק מהסכומים, ככל שערעורה יתקבל. ואולם, בצד האמור סבורני כי יש להביא בחשבון שאכן מדובר בחיוב כספי בסכום גבוה, קרוב לתשעה מיליון ש"ח, שיקול שעשוי בנסיבות מסוימות להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. משאלו הם פני הדברים, סבורני כי יש להורות על עיכוב ביצוע מחצית מהגמול ומשכר הטרחה שנפסקו, וזאת עד להכרעה בערעורים על פסק הדין המשלים. דהיינו, על המבקשת להעביר ללא דיחוי מיליון ש"ח למשיב ו-3.35 מיליון ש"ח לבא-כוחו. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 6.3.2016 בטל בזאת. אין צו להוצאות.