עע"מ 10612/08 תמר לובג'נידזה נ. מדינת ישראל

א.

אפנה תחילה תשומת הלב לכך, שביום כ"ב בחשון תשס"ט (20.11.08) (קובץ התקנות 6730 מיום י"ז בכסלו – 14.12.08, עמ' 202), פורסמו תקנות בתי המשפט לעניינים מינהלייים (סדרי דין) (תיקון) התשס"ט-2008, שהסדירו סוגיה אשר טופלה בפסיקה עד כה. נקבע, תוך תיקון תקנה 43, כי סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים ליתן עיכוב ביצוע או סעד זמני בעקבות הכרעותיו, תהא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערעור לבית המשפט העליון, ומאותו מועד ואילך תהא הסמכות בידי בית המשפט העליון.

ב.

במקרה דנא ניתן פסק הדין ב-11.12.08 וכנמסר הוגשה בקשת סעד זמני לבית המשפט המחוזי ביום 12.12.08, ותגובה ניתנה ב-16.12.08. הבקשה לבית משפט זה הוגשה יחד עם הערעור ב-15.12.08 (לא צוינה הפניה לבית המשפט קמא לענין סעד זמני). הצדדים יואילו להפנות תשומת לב בית המשפט המחוזי לכך שהוגש ערעור לבית משפט זה.

ג.

ולענין לגופו, הגם שמסופקני, על פי המסכת העובדתית, אם סיכויי הערעור גבוהים כל עיקר, הנה הואיל והמבקשת מצויה במשמורת, ייקבע הדיון בערעור בשבוע המתחיל ב-28.12.08. המבקשת תיוותר במשמורת, והצו הארעי מיום 15.12.08 יעמוד בעינו עד לשמיעת הערעור. המבקשת-המערערת תובא לדיון.