פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
1586/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. חביב אוזגור
2. טטיאנה אנטוניוק
נ ג ד
המשיב:
רשות ההגירה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב
מיום 31.1.10
בעת"מ 2481/08 שניתן על-ידי סגנית הנשיא קובו
בשם המערערים:
עו"ד טל פרושן
בשם המשיב:
עו"ד ערין ספדי
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא קובו) בעת"מ 2481/08,
מיום 31.1.10 לפיו יגורש המבקש מהארץ תוך 30 יום.
רקע
ב.
המבקש - יליד 1968 - אזרח תורכיה, נכנס לישראל לראשונה ביום 1.5.95 באמצעות דרכון מזויף ושהה בארץ באופן בלתי חוקי עד לגירושו ביום 18.11.99. בחודש אפריל 2000 נכנס לארץ בשנית, באופן בלתי חוקי, וגורש ממנה ביום 15.11.04. במהלך חודש אוקטובר 2004 הכיר המבקש את המבקשת 2, אזרחית ישראלית (להלן המבקשת). כנטען, היכרות זו הולידה הצעת נישואין, וזאת, חרף העובדה כי באותו זמן היה נשוי לאישה אחרת, אזרחית תורכיה, ממנה יש למבקש שני ילדים. הצעת הנישואין נעשתה טלפונית, במהלך נובמבר 2004. בחודש אוקטובר 2004 טסה המבקשת לתורכיה, שם נישאה למבקש לאחר שזה התגרש מאשתו.
ג.
בתאריך 29.6.05 פנתה המבקשת למשיב בבקשה לאשר את כניסת המבקש לישראל עקב נישואיהם. בקשת הכניסה סורבה, עקב החשש כי הנישואין אינם כנים. אך הומלץ לערוך לשניים שימוע. השימוע למבקש נערך בקונסוליה באיסטנבול. ביום 28.3.07 הודיע המשיב למבקשת, כי נוכח הספק באשר לכנות הקשר הוחלט לדחות את הבקשה. חרף תשובה זו נכנס המבקש לישראל שלא כדין, בשלישית. בשלב זה פנו המבקשים ביום 17.3.08 ללשכת המשיב על-מנת לעתור לקבלת מעמד בעבור המבקש מכוח נישואיו למבקשת. המבקשים זומנו ללשכת המשיב ליום 13.8.08, במסגרת ההזמנה נדרשו להשלים מסמכים, בהם תעודת יושר של המבקש; הם לא התייצבו בלשכה בתאריך המיועד ולא המציאו את המסמכים הנדרשים. בתאריך 30.8.08 נעצר המבקש והוצא כנגדו צו משמורת, ובהמשך – צו הרחקה. על כך הוגשה העתירה לבית המשפט קמא. יצוין, כי במהלך הדיון שוחרר המבקש בתנאים מגבילים.
העתירה המנהלית
ד.
ביום 31.1.10 פסק בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא קובו) כי דין העתירה להידחות על הסף וכן לגופה. בהחלטתו, ציין בית המשפט קמא:
"יש מן הטעם בעמדת המשיב כי ראוי לדחות את העתירה מהטעם של חוסר ניקיון כפיים של העותר (המבקש דנא – א"ר). העותר הסיג את גבול המדינה בדרכי עורמה, לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים. בפעם השלישית עשה זאת על אף שכבר היתה ברורה לו עמדת המשיב, כאשר אין הוא עותר כנגד ההחלטות שניתנו בעניינו, בבחינת זלזול בוטה בחוק...
גם לגופה, לא העלו העותרים עילה להתערבות בהחלטות שנתקבלו...הרושם שהתקבל אצל המשיב היה כי נישואיו לעותרת זמן קצר לאחר גירושו מישראל מהווה ניסיון להיכנס לישראל לאחר שלא הצליח בניסיונותיו להישאר בארץ בדרך אחרת.
במסגרת שיקול דעתו של המשיב רשאי הוא להתחשב בעברו של העותר בישראל, חוסר ניקיון הכפיים שלו וחוסר האמינות המתלווים להתנהגותו ולמעשיו... בנסיבות העניין לא עמדו בני הזוג העותרים במשימה זו ולא שכנעו בטעות או בחוסר סבירות שנפלה אצל המשיב בהחלטתו שלא להתיר לעותר לשהות בישראל ושלא לאפשר לו להתחיל בעניינו את ההליך המדורג". (עת"מ 2481/08)
הטענות בבקשה
ה.
המבקש טוען, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מייחס משקל רב לכניסותיו שלא כדין לישראל בעבר, אך לאלה אין מקום עוד שעה שהטענה היא למעמד מכוח נישואין. לטענת המבקש, בית המשפט קמא התעלם מראיות התומכות בבקשתו, ובראשן הטענה, כי כיום מקיימים המבקשים חיי זוגיות מלאים וכי הם נשואים מזה שש שנים. עוד טוען המבקש, כי כניסתו לארץ, בפעם השלישית, לא נעשתה מתוך כוונה פלילית אלא מתוך רצון לפנות לערכאות, וזאת כצעד של יאוש.
ו.
המשיב טוען, כי אין הצדקה להענות לבקשה. ראשית, מציין המשיב, כי הערעור אינו מגלה עילה משפטית או אחרת המצדיקה התערבות. המבקש טוען, כי החלטתו בעניין המבקשים סבירה וכי בקשותיהם נבחנו ונדחו לגופן. זאת ועוד, הוזכר כי בית המשפט קמא דחה את העתירה על הסף ולגופה. מכאן שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים. שנית, אשר למאזן הנוחות, נטען כי הרחקת המבקש אינה יוצרת מצב בלתי-הפיך, וככל שהערעור יתקבל ניתן יהיה להחזירו לארץ; כן, הוזכרו כניסותיו הקודמות שלא כדין.
הכרעה
ז.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר למבוקש. השיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע שניים הם – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אשר לסיכוי הערעור, סבורני כי המשוכה שבפני המבקשים בערעור גבוהה היא; על פניו קשה לזהות פגם המצדיק התערבות בהכרעתו של בית המשפט קמא. זאת ועוד, התנהלות המשיב עד כה על פניה סבירה; למבקשים נערכו שני שימועים, השני בהם חרף כניסתו של המבקש לארץ, בפעם השלישית, שלא כדין. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו במקום אחר: "התנהלות המערערת אינה מקלה על הליכה לקראתה" (עע"מ 10612/08 תמר לובג'נידזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
ח.
אשר למאזן הנוחות, כמובן נוח יותר למבקש להישאר כאן עד להכרעה בערעור. אך גם בסיטואציה האחרת אין אי נוחות יתרה, בהתחשב בתולדות המבקש בארץ כאמור; הרי ככל שיתקבל ערעורו, יוכל המבקש לשוב לישראל ללא קושי. הנזק שייגרם לו אינו בלתי הפיך, וכפי שפסקה השופטת חיות בעניין פובאדורה :
"בפסיקת בית משפט זה נפסק לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער יוכל לשוב לארץ" (עע"מ 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם 29.7.04))
ט.
נוכח האמור אין שני התנאים המצטברים הנדרשים בכגון דא – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות –
מתקיימים בנידון דידן. איני נעתר אפוא לבקשה.
ניתנה היום, כ"ב באדר תש"ע
(8.3.10).
ש ו פ ט