פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
8496/10
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המערער:
AILEEN GABATINO
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. גלעד צברי
בקשה למתן צו ביניים
בשם המבקשת:
עו"ד ב' בכר
בשם המשיב 2:
עו"ד א' חדי
החלטה
לפני בקשה לסעד זמני לפיו יורה בית המשפט לא להרחיק את המבקשת או להשימה במשמורת, עד להכרעה בערעורה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב) בעת"מ 42083-07-10 מיום 19.10.2010, בו נקבע כי המבקשת תעזוב את הארץ בתוך 30 יום.
1.
המבקשת הינה נתינה פיליפינית אשר קיבלה מעמד בישראל מכוח היותה נשואה למשיב 2 שהינו אזרח ישראל. ביום 23.4.2010 נפרדו בני הזוג, והמבקשת נשארה ללא מעמד. ביום 22.7.2010 דחה המשיב 1 את בקשת המבקשת לשחררה ממשמורת ולעכב את ביצוע גירושה עד להסדרת מעמדה בישראל. על החלטה זו עתרה המבקשת
לבית המשפט לעניינים מינהליים.
2.
בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. הוא קבע כי עצם ניהול הליכים משפטים אינו מקנה למי ששוהה שלא כדין בישראל את הזכות להמשיך ולשהות בה לצורך ניהול ההליכים. משכך, הורה לעותרת לעזוב את הארץ בתוך 30 ימים. על פסק דין זה מערערים המבקשים בפני בית משפט זה, ובד בבד מבקשים ליתן סעד זמני האוסר על מעצר המבקשת, השמתה במשמורת והרחקתה מן הארץ עד למתן פסק-דין בערעור.
3.
בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים. לשיטתה, יש לאפשר לה למצות את ניסיונותיה להסדרת מעמדה בישראל. בנוסף טוענת המבקשת כי הרחקתה מהארץ בטרם סיום הליכי בקשתה להסדרת מעמדה, כמו גם הליכי התרת נישואיה, יגרמו לה ולמשיב 2 נזק בלתי הפיך.
4.
המשיב 1 לא הגיש את תגובתו לבקשה זו, ואף לא ביקש ארכה להגשתה לאחר תום שביתת הפרקליטים.
5.
המשיב 2 טוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ועל כן יש לדחות הבקשה. לשיטתו, טענות המבקשת בערעור הן כלליות ולקוניות ואינן מלמדות על עילה להתערבות בקביעות בית המשפט קמא. בנוסף טוען הוא, כי למרות שמבחינה מהותית תוקף הנישואין שלו עם המבקשת פג ביום 3.8.2009 – מועד הבחינה השנתית אצל המשיב 1 אליו לא התייצבו, לא עשתה המבקשת דבר בכדי לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, עד שחלף כחודש ממועד דחיית עתירתה. לבסוף טוען המשיב 2 כי לא ייגרם לו או למבקשת נזק באם תורחק ממדינת ישראל, שכן היא יכולה להמשיך ולנהל את ההליכים המשפטיים בהן היא מעורבת באמצעות עורכי דין.
6.
דין הבקשה להידחות. כידוע, אין ליתן סעד זמני אלא אם בית המשפט שוכנע שסיכויי הערעור של המבקש גבוהים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (עע''מ 10710/06 בורשה נ' משרד הפנים
(לא פורסמה, 4.3.2007); עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 14.5.2008); עע"ם 6907/10 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.11.2010)). לא שוכנעתי כי תנאים אלו מתקיימים במקרה דנן.
באשר לסיכויי הערעור, נראה כי קשה לזהות פגם המצדיק התערבות בהכרעתו של בית המשפט קמא. בנוסף אציין כי המבקשת נמנעה מלהסדיר את מעמדה בישראל מטעמים הומניטאריים, עד לאחר דחיית העתירה בעניינה וכמעט 7 חודשים מיום שידעה כי היא נדרשת להסדיר את מעמדה. הגשת בקשותיה אלו בשיהוי ניכר, מחלישה מאוד את טענתה כי היא זכאית להישאר בישראל עד למיצוין ( ראו והשוו עע"מ 6188/10 פורטס נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול (לא פורסמה, 14.9.2010); עע"ם 7583/04 קוראג'ה נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 27.8.2004); עע"ם 2779/08 דיסוזה נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 10.4.2008)).
באשר למאזן הנוחות אציין, כי אין לעצם החזרת אדם למדינתו משום גרימת נזק בלתי הפיך המצדיק את הישארותו בארץ, שכן אם יזכה בערעורו יוכל לשוב לארץ (עע"מ 1586/10 אוזגור נ' רשות ההגירה (לא פורסמה, 8.3.2010); (עע"מ 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסמה, 29.7.2004)). אף בקיומו של הליך התרת הנישואין שטרם הסתיים – אין כדי להוות נזק המצדיק היענות לבקשה שכן נראה כי ניתן יהיה להשלימו בהעדרה, באמצעות באי-כוחה. יתרה מכך, אף אם תידרש המבקשת בעתיד להגיע לארץ לצורך השלמת ההליך, הרי שתוכל להיכנס בדרכים המקובלות ואין בכך כדי להצדיק צו שימנע את הרחקתה.
הנה כי כן, הן לאור סיכוייו הקטנים של הערעור והן לאור מאזן הנוחות – איני רואה לקבל את הבקשה לסעד זמני.
משכך, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בשבט תשע"א (20.1.11).
ש ו פ ט ת