עע"מ 7403/10 מריה בלינט נ. משרד הפנים

1.

לפני בקשה למתן צו ביניים בגדרו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ז' בוסתן ), אשר בו נדחתה על הסף עתירת המבקשת להסדיר את מעמדה בישראל.

נביא להלן את עיקרי העובדות הרלבנטיות.

2.

המבקשת, נתינת רומניה, הגיעה לארץ כדין בשנת 2001 ושימשה כעובדת סיעוד בישראל. היא נישאה ל מר ישראל

צימבלר ז"ל (להלן: המנוח ) בתאריך 24.1.2008 בנישואין אזרחיים בקפריסין. בתאריך 1.7.2009 נפטר המנוח, בעוד הוא והמבקשת מצויים בעיצומו של ההליך להסדרת מעמדה בישראל, מכוח נישואיהם. בתאריך 28.6.2010 הודיע לה המשיב כי ההליך המדורג להסדרת מעמדה בישראל הופסק נוכח פטירתו של המנוח ועליה לעזוב את הארץ בתוך 14 ימים. על החלטה זו הגישה המבקשת עתירה מינהלית ל בית המשפט הנכבד קמא. בעתירתה טענה המבקשת כי הכירה את המנוח בסמוך להגעתה ארצה, בחודש יוני 2001, ומאז ועד לפטירתו לא נפרדו דרכיהם. עוד טענה כי גם לפני נישואיהם, ניהלו השניים משק בית משותף והיו בגדר "ידועים בציבור". המבקשת ציינה עוד בעתירתה כי חזרה לארץ בשנת 2005 (אף כי לא פירטה מתי יצאה ומדוע) ועבדה בתחום הסיעוד, ועוד ציינה כי עברה להתגורר עם המנוח בתאריך 20.7.2006 בביתו שברחובות. בעתירתה המינהלית טענה העותרת כי הודעת המשיב מתאריך 28.6.2010 על הפסקת ההליך המדורג הגיעה אליה כ"רעם ביום בהיר" (ראו: סעיף 10 לעתירה המינהלית) וההחלטה הינה פסולה, שכן ניתנה ללא שנערך לה כל שימוע ובניגוד לכללים שנקבעו בפסיקה לגבי החלטות מסוג זה.

3.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את העתירה על הסף וזאת תוך שהוא מקבל את עמדת המשיב כי המבקשת העלתה ביודעין (על דעת בא-כוחה) טענות שאינן נכונות והסתירה עובדות רלבנטיות. בהקשר זה נטען כי נערך לה שימוע במשרדי המשיב בתאריך 23.6.2010, טרם קבלת ההחלטה על הפסקת ההליך המדורג. עוד טען המשיב כי המבקשת אף לא דייקה כאשר טענה כי המנוח לא הותיר מי שידאג להנצחת זכרו ויטפל בנכסים שהותיר אחריו. בדיעבד, מסתבר שבין המבקשת לבין אחיינו של המנוח מתנהל ב בית המשפט לענייני

משפחה בראשון לציון הליך הנוגע לירושת המנוח, לאחר שאותו אחיין הגיש התנגדות לבקשה למתן צו קיום לצוואתו של המנוח. עוד נקבע כי המבקשת ציינה שלא נפרדה מהמנוח מאז נפגשו ביוני 2001 ואולם ממערכת משרד הפנים עולה כי המבקשת יצאה את הארץ לתקופה של יותר משנה, בין התאריכים 2.2.2005-25.10.2003. עוד נקבע כי במכתב ששלחו המבקשת והמנוח למשיב במסגרת ההליך המדורג, הם טענו כי הכירו אחד את השני רק בשנת 2005.

בית המשפט הנכבד קמא קבע עוד, בגדר למעלה מן הצורך, כי גם לגוף הדברים עתירת המבקשת איננה מוצדקת. זאת, מן הטעם שהמבקשת איננה עומדת בתנאים שנקבעו ב"נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" בהקשר למקרים שבהם נפטר בן הזוג הישראלי ואין מקום להתערב בהחלטה על הפסקת ההליך.

4.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור, ובגדרו היא מבקשת את צו הביניים שימנע את הרחקתה מן הארץ. בבקשתה שבה ומעלה המבקשת את הטענות שהעלתה בעתירתה המינהלית, הגם שאיננה עומדת עוד על טענתה (שנמצאה בלתי נכונה) כי לא נערך לה שימוע. עתה טוענת המבקשת כי השימוע שנערך לה לא היה "שימוע מהותי", כהגדרתה, שכן לא הודע לה בתחילת השיחה כי מדובר בשימוע ולא נעשה מאמץ מצד נציגי המשיב לבחון את עניינה של המבקשת באופן אינדיבידואלי, או את הטעמים ההומניטאריים שבעניינה. המבקשת טוענת בנוסף כי אותו אחיין, המנהל את ההליך המשפטי ביחס לירושת המנוח – גם הוא לא היה בקשר עם המנוח ואין לומר כי הוא יוכל לטפל בהנצחתו של המנוח. לבסוף טוענת המבקשת כי אם תגורש מהארץ יסוכל ערעורה, שכן היא תורחק עוד לפני שיוכרע הערעור.

5.

עם הגשת הבקשה, ניתן צו ארעי המונע את הרחקתה מן הארץ והתבקשה תגובת המשיב.

המשיב סומך ידו בתגובתו על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא. כן טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד, שהרי המבקשת חוזרת על טענותיה העובדתיות, שנדחו על ידי בית המשפט

הנכבד קמא. כן מדגיש המשיב כי העתירה נדחתה גם בשל התנהלות המבקשת, אשר לא גילתה את כל הפרטים המהותיים הנדרשים, זאת בצד טעמי מהות, שכן נקבע כי אין כל עילת התערבות בהחלטת המשיב. מבחינת מאזן הנוחות טוען המשיב כי הרחקתה של המבקשת בחזרה לרומניה לא תיצור מצב בלתי הפיך, שהרי אם הערעור יתקבל תוכל המבקשת לחזור לישראל ללא קושי.

6.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי בדוחק למסקנה כי דין הבקשה להתקבל . אסביר את הטעמים לכך להלן.

7.

כידוע על מבקש סעד זמני בערעור המינהלי להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: עע"מ 1586/10 אוזגור נ' רשות ההגירה לא פורסם, 8.3.2010); עע"מ 1720/10 נדג'דה נ' מינהל אוכלוסין – משרד הפנים (לא פורסם, 8.10.2010)). מבלי לקבוע מסמרות בדבר אציין כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת אכן אינם נראים מבטיחים ביותר. בית המשפט הנכבד קמא קבע קביעות עובדתיות העומדות בניגוד למקצת מטענות המבקשת, שעליהן היא חוזרת בחלקן גם עתה. המבקשת לא סיפקה עד כה גם הסברים מניחים את הדעת לקביעה כי העלתה טענות שאינן נכונות והסתירה עובדות רלבנטיות אחרות מ בית המשפט הנכבד קמא ואולם יתכן וחלק מהאחריות בהקשר זה רובץ על בא-כוחה.

מנגד, יש להביא בחשבון את העובדה שהמבקשת והמנוח אכן היו במהלכו של הליך מדורג להסדרת מעמדה ויתכן שהיה מקום, בנסיבות העניין, לשקול פעם נוספת את בקשתה להמשיך ולשהות בארץ. לכן לא ניתן לשלול בשלב זה באופן מוחלט את סיכויי הערעור, שנסוב כנגד דחיית העתירה על הסף.

8.

זאת ועוד – מאזן הנוחות, שיש לו תפקיד מרכזי בהקשר לבקשה שבפני – נוטה באופן בולט לטובת המבקשת: אין להתעלם מההכבדה הכלכלית והנפשית שתוטל על המבקשת אם אכן תורחק מהארץ, וזאת בנוסף לפטירתו של המנוח, שנראה לכאורה כי היא אכן חיה עימו תקופה ממושכת (אף טרם נישואיהם).

9.

בנסיבות הנ"ל דומה כי האיזון הראוי בין השיקולים השונים שלפנינו מצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור.

10.

נוכח כל האמור לעיל – ניתן בזאת צו זמני המונע את הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד להכרעה בערעור.