עע"מ 10786/08 ליאון פוני נ. פקיד רישוי לכלי יריה

לפניי בקשה לסעד זמני עד למתן החלטה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד הנשיאה השופטת מ' ארד ) בעת"מ 8818/08 מיום 10.12.2008.

1.

המבקש, עובד בחברת "ברינקס ישראל", החזיק ברישיון לנשיאת כלי ירייה במסגרת עבודתו.

2.

בין המבקש לבין אשתו נתגלע סכסוך, שבגינו הגיש המבקש לבית הדין הרבני תביעה לגירושין ואשתו הגישה נגדו בקשה לצו הגנה. ביום 4.3.2008 הוציא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים צו הגנה, במסגרתו אסר על המבקש להחזיק נשק מכל סוג שהוא. ביום 9.3.2008 בוטל צו זה, ובמקומו הוצא צו חדש, בהסכמת בני הזוג, בו נקבע כי המבקש לא יוציא את נשקו ממקום עבודתו בשום תנאי שהוא.

3.

בעקבות החלטת בית המשפט לענייני משפחה החליט פקיד רישוי כלי ירייה במשרד הפנים (להלן: פקיד הרישוי ), על יסוד המלצת משטרת ישראל, לבטל את רישיונו של המבקש לשאת נשק. השגה וכן ערר שהגיש המבקש על החלטה זו נדחו, בהתבסס על עמדת המשטרה לפיה קיימות ראיות העולות משלושה תיקי חקירה הקושרות את המבקש לביצוע עבירות אלימות ואיומים כלפי רעייתו במהלך שנות נישואיהם. על אף שמדובר בתיקים שנסגרו, סבר ראש חטיבת אבטחה במטה הארצי של המשטרה כי מדובר בראיות משמעותיות בדבר הסיכון הנובע אם המבקש ישא נשק.

4.

המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש לבטל את החלטתו של פקיד הרישוי ותקף את החלטת ועדת הערר. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה. בפסק הדין צויין כי החרפת הסכסוך בין המבקש לבין אשתו והגשת התלונה במשטרה לראשונה על ידי האחרונה מהווה שינוי נסיבות אשר להערכת הגורם המוסמך שעיין בחומר הראיות, יצר סיכון מוגבר שהמבקש יעשה שימוש לא חוקי בכלי הירייה. משהמבקש לא הביע הסכמתו להצגת חומר הראיות על ידי פקיד הרישוי, לא נותר לבית המשפט אלא להסתמך על הערכת פקיד הרישוי באשר לסיכון הממשי הנלמד מהחומר הנדון. לפיכך לא ראה בית המשפט קמא עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של פקיד הרישוי. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין וכן הגיש את הבקשה לסעד זמני שלפניי.

5.

הבקשה היא להורות כי במשך תקופת הערעור ימשיך לחול ההסדר שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהסכמת אשתו של המבקש, לפיו יוכל המבקש לשאת נשק במהלך עבודתו בחברת ברינקס, ועם סיום העבודה יופקד הנשק במשרד החברה.

6.

לטענת המבקש, הוא עובד למעלה מ-30 שנים בחברת ברינקס ולצורך עבודתו הוא נושא נשק. במשך כל תקופה זו לא נרשמה לחובתה כל פעולה אסורה בנשק ואין לו עבר פלילי כלשהו. ללא רישיון נשק - יפוטר ויאבד את פרנסתו. לטענת המבקש סיכויי הערעור שלו טובים, שכן הערעור מעלה שאלות עקרוניות, אשר בית המשפט קמא נמנע מליתן דעתו עליהן.

7.

מנגד, המשיבים טוענים כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בין היתר נטען כי הבקשה לאפשר למבקש לשאת נשק לאחר שרישיונו נשלל, כמוה כבקשה למתן צו עשה, ואין מדובר בבקשה לשמירה על מצב קיים. בנוסף, סבורים המשיבים כי מתן אפשרות למבקש לשאת נשק במתחם עבודתו בלבד והפקדתו במבנה טרם סיום העבודה אינו פתרון ראוי, בהעדר יכולת למנוע באופן מוחלט את הוצאת הנשק ממקום העבודה באין רואים. עוד טוענים המשיבים כי המבקש משמש בתפקיד מנהלתי בחברת ברינקס, וכי הוא לא הראה תימוכין לכך שאין באפשרות מעסיקתו להעסיקו בתפקיד שאינו מצריך רישיון נשק בשלב בו הסכסוך עם אשתו הביא לשלילת רישיונו כאמור.

אשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים, כי אל מול אינטרס המבקש בקבלת הנשק לצורך עבודתו, עומד אינטרס ההגנה על חיי אשתו. סכנה זו נשקלה על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לעניין זה במשטרת ישראל ובמשרד הפנים וכולם סברו כי קם סיכון המצדיק את שלילת הרישיון. לאור עמדה זו, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש טרם בירור הערעור לגופו. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת נוכח התשתית הראייתית שעמדה בפני פקיד הרישוי בעת קבלת החלטתו על שלילת רישיון נשיאת הנשק של המבקש, הכוללת ראיות ועדויות על מעשי אלימות ואיומים של המבקש כלפי אשתו. על סמך ראיות אלה ניתנה והתקבלה המלצת המשטרה על שלילת רישיון הנשק. במסגרת ההליכים המשפטיים בין בני הזוג החריף הסכסוך ובית המשפט קמא הביא עניין זה בחשבון בהחלטתו.

8.

העקרונות למתן סעד זמני בערעור האזרחי, לפיהם על המבקש להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, יפים גם לערעור המנהלי [עע"ם 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, 2.5.2006); עע"ם 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז (לא פורסם, 14.5.2007)].

9.

אשר לסיכויי הערעור, הסעד המבוקש על ידי המבקש הוא כי בית המשפט יבטל את החלטת פקיד הרישוי לבטל את רישיון הנשק שלו. החלטת פקיד הרישוי וכן החלטת ועדת הערר נסמכות על עמדת הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל ולפיה קיים סיכון לחיי אשתו של המבקש אם יינתן בידיו נשק. רק אם החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות או מוטעית יתערב בה בית המשפט והסיכוי שערכאת הערעור תקבע כן - לאחר שהערכאה הדיונית קיבלה את עמדת המשיבים - אינו גבוה. לכך מצטרפת העובדה שצויינה על ידי בית המשפט קמא לפיה המבקש לא הביע את הסכמתו לכך שבית המשפט יעיין בחומר שיוצג לו על ידי פקיד הרישוי ועל כן לא נותר לבית המשפט אלא להסתמך על הערכתו של פקיד הרישוי בדבר הסיכון במקרה הנדון.

10.

אשר למאזן הנוחות, אין חולק בדבר המשקל שיש ליתן לזכותו ויכולתו של המבקש להתפרנס, אולם כנגד זכות זו עומדת הסכנה לחייה של אשתו אם יינתן בידיו נשק. חשש זה, אשר נמצא על ידי המשיבים ממשי דיו על מנת להצדיק שלילת הרישיון, הנו בעל משקל רב ומטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.

גם העובדה שהסעד המבוקש משמעו מתן צו עשה, אשר יאפשר למבקש לשאת נשק למרות שרישיונו נשלל, מחזקת את המסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.