עע"מ 1141/13 יוגב חלפון ,עו"ד נ. מדינת ישראל - משרד המשפטים

המשנָה לנשיא מ' נאור:

1.

המערער הוא עורך דין במקצועו. הוא נכלל במאגר עורכי הדין החיצוניים שמונו על ידי לשכת הסיוע המשפטי ליתן שירות כאמור בתקנה 4(א)(3) לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 (להלן: תקנות הסיוע המשפטי ). לדבריו הוא היה מקבל כ-100 תיקים בשנה בדרך זו.

2.

ביום 2.5.2012, לאחר הליכים שאין צורך לעמוד על פרטיהם כאן, נשלחה למערער הודעה על החלטת לשכת הסיוע המשפטי להפסיק להעביר תיקים לטיפולו. סמכותה של לשכת הסיוע המשפטי לבטל מינוי של נותן שירות במסגרת הסיוע המשפטי מעוגנת בתקנה 12(א) לתקנות הסיוע המשפטי. כנגד ההחלטה האמורה הגיש המערער עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב. בעתירתו, טען המערער

כי ההחלטה איננה סבירה ויש לבטלה.

3.

המשיבים הגישו תגובה לעתירה ובה טענו, בין השאר, כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר סמכות עניינית. בית המשפט לענינים מינהליים (סגנית הנשיא ש' גדות ) קיבל את טענת חוסר הסמכות, דחה את העתירה וחייב את העותר לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

מכאן הערעור שבפנינו.

4.

קראנו סיכומי הצדדים, הוספנו ושמענו טענות על-פה והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.

כידוע, לבית המשפט לענינים מינהליים מסורות רק הסמכויות שניתנו לו במפורש בחוק (ראו, למשל: בר"ם 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה , פ"ד נז(3) 26, 30-29 (2003); עע"ם 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ , פ"ד נט(6) 433, 443-442 (2005); בר"ם 7154/03

נג'אר נ' מועצה מקומית דבוריה (1.9.2003)).

המערער טוען כי ההחלטה הנתקפת הינה החלטה במסגרת מכרז, ועל כן מדובר ב" עניני מכרזים ", כאמור בפרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים ). טענה זו נדחתה, ובצדק. שירותיו של המערער ללשכה לסיוע משפטי לא ניתנו במסגרת מכרז. זאת ועוד: אפילו הייתי מניחה – ואיני מניחה כך – שתחילת ההתקשרות עם העותר היתה במכרז, הרי שסיומה נוגע לשלב ההתקשרות עמו. דהיינו, לשלב החוזה ולא לשלב המכרז.

6.

המערער הוסיף וטען כטענה חלופית כי חל על ענייננו פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים שעניינו " הסדרת עיסוק – החלטה של רשות לפי הוראות החיקוקים המפורטים בזה ... הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, למעט הוראות סעיפים 25א עד 25ה, למעט החלטות שר המשפטים לפי החוק האמור". גם טענה זו לא ניתן לקבל. ההחלטה הנתקפת לבטל את מינויו של המערער ניתנה מכוח סמכותו של ראש לשכת הסיוע המשפטי, לפי תקנה 12(א) לתקנות הסיוע המשפטי, ולא מכוח הוראות חוק לשכת עורכי הדין. פרט 21 לתוספת הראשונה קובע רשימה סגורה של חיקוקים שעניינם הסדרת עיסוק בתחומים מסוימים . לא כל חיקוק או החלטה שעניינם הסדרת עיסוק כלולים בתוספת.

7.

עוד קובל המערער על כך שבית המשפט לא העביר את הדיון לבית משפט מוסמך. גם בטענה זו אין ממש. אין חובה על בית המשפט להעביר הליך לערכאה אחרת משמצא שאין הענין בסמכותו, ובפרט לבית המשפט הגבוה לצדק, הוא בית המשפט המוסמך בענייננו (ראו והשוו: ע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת , פסקה 8 להחלטתו של השופט א' גרוניס (1.5.2005)). במקום להגיש את הערעור שלפנינו, יכול היה העותר בשעתו להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו לדין בבית משפט גבוה לצדק, ושם להעלות טענותיו לגוף הענין.

9.

אין בכך ולא כלום שבמהלך הדיון שמע בית המשפט לענינים מינהליים גם טענות לגוף הענין. מותר לבית המשפט להכריע בטענת סף בסיום הישיבה שהתקיימה בפניו. אין הוא חייב להכריע בטענת סף לפני דיון לגוף הענין.

10.

סוף דבר: בדין נדחתה העתירה על הסף, תוך חיוב בהוצאות. ההוצאות אינן חריגות כלל ועיקר. הערעור נדחה. המערער ישא גם בערכאתנו בהוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.