עע"מ 1220-23 עע"מ 1220-23

1.לפניי בקשת החברה להגנת הטבע להצטרף כמשיבה בהליך שבכותרת.

2.הרקע לערעור והשתלשלות העניינים פורטה בהחלטת כב' השופטת ע' ברון מיום 18.5.2023 בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המערערות, ולא ראיתי לחזור על הדברים.

3.בתמצית יצוין אך כי הערעור דנא מופנה כלפי פסק דין אשר עוסק בהליכי התכנון והביצוע של מיזם להקמת מתחם נופש מדברי בסמוך לעיר אילת (להלן: המיזם). בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתן של המשיבות 3-1 והורה למבקשת 3, רשות מקרקעי ישראל, לחתום על בקשה חדשה להיתר בנייה למיזם שהוגש על ידי המשיבה 1; וכן הורה למשיבה 4, הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, להנפיק היתר בנייה מתוקן למיזם בהתאם למבוקש.

4.בבקשת המבקשת להצטרף כמשיבה בהליך (להלן: המבקשת) נטען כי המבקשת עוסקת בשמירה על הטבע ואיכות הסביבה, ובין היתר עוסקת בהגנה על השטחים הפתוחים באיזור אילת. לטענת המבקשת, יש לצרפה כמשיבה לערעור מאחר שהיא צד שעלול להיפגע מקבלת העתירה, וכן צד הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות הערעור. בהקשר זה נטען כי המבקשת הייתה מעורבת בהליכים שקדמו לאישור התכנית שבמחלוקת, והגישה התנגדות לתכנית המתייחסת ישירות לנושא הערעור, סוגיית פרשנות המונח "אוהל" בתכנית, אשר התקבלה חלקית על-ידי וועדת המשנה להתנגדויות. עוד נטען בבקשה, כי המבקשת לא הייתה מעורבת בהליכים שהתקיימו בעקבות אישור התכנית, וזאת מאחר שסברה בתום לב כי ההחלטה בהתנגדות שהגישה פותרת את חששה מפני יישום התכנית. לטענת המבקשת, על רקע מעורבותה בהליך התכנוני של ההליך, היה מקום לצרפה כמי שעלולה להיפגע מהעתירה שהוגשה על-ידי המשיבות 3-1. עוד טוענת המבקשת כי יש לצרפה להליך אף על-מנת שבית המשפט יקבל את התמונה המלאה הנוגעת להליך, בין היתר על רקע היותה עותרת ציבורית המוסמכת לייצג את הציבור הרחב בסוגיות שמירת הטבע במדינה.

5.המבקשת טוענת כי גילתה על קיומה של העתירה ביום 16.11.2022, זמן רב לאחר שהוגשה, ובעת שההליך כבר היה בשלב מתקדם. לפיכך, נטען כי לא הייתה לה אפשרות לבקש להצטרף להליך בשלב מוקדם יותר.

6.המערערות סבורות כי יש מקום להורות על צירוף המבקשת כמשיבה בהליך, ואילו המשיבות מתנגדות לצירופה.

7.המשיבות טענו, בעיקרו של דבר, כי אין מקום לצרף את המבקשת בשלב זה של ההליך, שעה שהיא הייתה מודעת לקיומו בערכאה קמא ולא הגישה בקשת הצטרפות עד כה. כן נטען, כי ככל שהמבקשת סברה כי ההחלטה בהתנגדות שהגישה לא יושמה בפועל, היא הייתה רשאית לפתוח בהליכים בנדון, אך היא נמנעה מלעשות כן, ואין לאפשר לה להצטרף להליך דנא כעת. בהקשר זה נטען עוד כי אין כל חובה לצרף את כלל המתנגדים לתוכנית מסוימת להליכים הנוגעים לפרשנותה של אותה תכנית. עוד נטען כי המבקשת אינה צד שעשוי להיפגע מהדיון בהליך ואין היא דרושה לשם הצגת תמונה מלאה בנדון. לבסוף נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

8.לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

9.כפי שצוין לא אחת בעבר, הופעתו של בעל דין חדש בשלב הערעור עלולה לדרש מערכאת הערעור לבחון טענות אשר לא נבחנו על-ידי הערכאה הדיונית, ובכך לסטות מתפקידה העיקרי (ראו: ער"א 6345/22 רו"ח כהן נ' המשבב אייץ.אמ.טי.אס בע"מ, פסקה 10, וההפניות שם (24.10.2022) (עניין כהן)). בהקשר זה אף הובהר כי צירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור עלול לפגוע ביעילות ההליך, לפתוח עניינים שכבר הוכרעו ולהוסיף עניינים שלא נדונו כלל. על רקע האמור, בפסיקה הודגש כי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הוא חריג השמור אך לנסיבות המצדיקות זאת (ראו למשל: רע"א 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון, פיסקה 5 (3.5.2012); ע"א 8404/17 גרף נ' רשות הפיתוח, פסקה 8 (11.7.2019)) ובמקרה בו בעל דין בחר שלא לבקש להצטרף להליך בערכאה הדיונית, על אף שידע על קיומו של ההליך, עליו לספק הסבר והצדקה לבקשתו לצרפו כמשיב לראשונה בשלב הערעור (ראו למשל: עע"מ 1413/16 רוזנבערג נ' רשם העמותות, פיסקה 6 (26.6.2016) וההפניות שם; עניין כהן, פסקה 12).

10.בנוסף לכך, בפסיקה נקבע מבחן משולש לבחינת בקשה לצירופו של בעל דין בשלב הערעור: (1) האם מי שמבקשים את צירופו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם הצירוף המבוקש לא יאושר; (2) האם ראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת יכבלו את האדם שמבקשים את צירופו במעשה בית דין; (3) האם שיקולים של יעילות מצדיקים את הצירוף האמור. במקרים שבהם יימצא כי התשובה לשלוש השאלות האמורות חיובית, יותר צירופו של אדם כצד לערעור, אף שלא היה צד להליך בערכאה הקודמת (ראו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991); עע"מ 8305/20 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נ' טל, פסקה 7 (18.2.2021)).

11.בענייננו, לא שוכנעתי כי יש להשיב בחיוב על השאלות הנזכרות לעיל.

12.המבקשת לא הצביעה על האופן הישיר שבו ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים עלולה לפגוע בה. מהבקשה עולה, בעיקרו של דבר, כי טענת המבקשת בדבר הפגיעה האפשרית בה במסגרת ההכרעה בהליך דנא נוגעת להיותה מייצגת את האינטרס הציבורי בשמירה על הטבע ואיכות הסביבה. ואולם, בבקשה לא הובהר מדוע, לשיטת המבקשת, אין די בייצוג האינטרס הציבורי האמור על-ידי גורמים אחרים שהם צד להליך, ובהם היועצת המשפטית לממשלה וגופי התכנון שבהם יושבים גם נציגי המשרד להגנת הסביבה ונציגי גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי הימנעות מצירופה של המבקשת בשלב הערעור עלול להוביל לפגיעה ישירה בה, בהיותה מייצגת את האינטרס הציבורי של שמירה על הטבע והסביבה או כי שיקולי יעילות מצדיקים את צירופה להליך בשלב זה.

13.בהקשר זה אציין כי אף לא הובהר בבקשה מדוע העובדה שהמבקשת הגישה התנגדות לתכנית הופכת אותה למשיבה רלוונטית בהליך זה, ולא הובילה את המבקשת לפתוח בהליכים שהיא הייתה רשאית ליזום ביחס לקבלת אותה התנגדות או לאופן יישום ההחלטה בעניין ההתנגדות בפועל.

14.לכל האמור יש להוסיף, כי אף לשיטת המבקשת עצמה היא ידעה על ההליך בבית המשפט המחוזי, אך נמנעה מלבקש להצטרף כצד לו בשלב מוקדם יותר. לטענת המבקשת, נודע לה על קיום ההליך ביום 16.11.2022, כחודש לפני שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אמנם, מדובר בשלב מתקדם בהליך בערכאה הדיונית, אך לא הובהר מדוע לא הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי להצטרף להליך בשלב האמור חלף הגשת הבקשה לאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ובחלוף ארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור. עוד יוער כי לא הובא הסבר ביחס לנסיבות שאירעו בחודשים שחלפו מאז שנודע למבקשת על ההליך ועד הגשת הבקשה דנא, אשר הובילו להגשת הבקשה בעת הנוכחית. כפי שצוין בעבר, צד שלישי הסבור שיש הליך משפטי מסוים שעשוי להשפיע על זכויותיו נדרש לבקש להצטרף כצד לו בהקדם האפשרי, ואין לאפשר מצב שבו אותו צד שלישי "ישב על הגדר" בהמתנה להכרעת הערכאה הדיונית וכלכל את צעדי הצטרפותו בהתאם להתפתחויות (ראו: רע"א 8127/15 אוניפארם בע"מ נ' Merck Sharp &Dohme Corp.f/k/a, פסקה 4 (10.1.2016)).

15.מן הטעמים האמורים כולם, אני סבורה כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה לצירוף המבקשת להליך כמשיבה, ודין הבקשה להידחות.

16.סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 700 ש"ח; בהוצאות המשיבות 3-2 בסך 700 ש"ח; ובהוצאות המשיבה 4 בסך 700 ש"ח.