עע"מ 1704/15 האוניברסיטה העברית נ. העמותה למדע מוסרי

לפני שלוש בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (השופט י' נועם ) בעת"מ 14037-05-12 מיום 3.2.2014, שבו התקבלה עתירת המשיבים נגד המבקשים בעע"מ 1704/15, המבקשים בעע"מ 1924/15 והמבקשים בעע"מ 1957/15 (להלן ביחד: המבקשים ).

רקע והשתלשלות

1.

המשיבים – העמותה למען מדע מוסרי, עו"ד שגיא אגמון ועמותת מאחורי דלתות המעבדה – הגישו לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה מנהלית נגד המבקשים בעע"מ 1924/15 – משרד הבריאות ויו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים (להלן ביחד: המדינה ) – לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק או חוק חופש המידע ). בעתירה נטען כי יו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים נמנע ממתן החלטה בבקשת המשיבים לקבלת מידע על ניסויים הנערכים בישראל בבעלי חיים. במסגרת כתב התשובה מטעמה, הודיעה המדינה כי היא נעתרת לחלקה הארי של הבקשה ומתירה את חשיפת מרבית המידע המבוקש. מדובר במידע הנוגע לניסויים שאושרו לביצוע בהתאם לסעיפים 13 ו-14 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הניסויים ), ואשר נתוניהם נאגרו במערכת הממוחשבת של המועצה לניסויים בבעלי חיים (להלן: המועצה ); ובכלל זה: השנה שבה החל כל ניסוי; מספר בעלי החיים שבהם נעשה שימוש בכל ניסוי; מינם הביולוגי; מטרת הניסוי; רמת הסבל הנגרמת מהניסוי וכן פירוט בדבר העברת בעלי החיים להמתה או לשיקום בסוף הניסוי. המדינה החליטה שלא לחשוף את שם המוסד עורך הניסוי וכן שלא לציין אם מדובר בניסוי בשיטת "היברידומות". בתמצית אציין כי ניסוי היברידומות הוא הליך להפקת נוגדנים חד-שבטיים, המשמשים כתרופות מצילות חיים, בין היתר, לריפוי מחלת הסרטן, שבו נעשה שימוש בבעלי חיים. אומר כבר עתה כי המבקשים בעע"מ 1704/15, שהם שורת אוניברסיטאות בארץ (להלן: מוסדות המחקר ), טוענים בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה בהגדרת טיבם של ניסויים אלו. מכל מקום, אין חולק כי לפחות חלק מניסויים אלו (כאלו שנערכים בתוך הגוף החי –

" in vivo ") מסבים לבעל החיים כאב.

במהלך הדיון בעתירה צורפו להליך כמשיבים מוסדות המחקר וכן המבקשת בעע"מ 1957/15 – התאחדות התעשיינים – איגוד הכימיה, הפרמצבטיקה והקלינטק (להלן: ההתאחדות ) – מן הטעם שגופים אלו מייצגים את המבצעים ניסויים בבעלי חיים.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה ביום 3.2.2014. לאחר שבחן את הטעמים השונים שעמדו בבסיס החלטת המדינה שלא לחשוף את המידע שבמחלוקת (שמות המוסדות וסימון הניסויים שהם ניסויי היברידומות), קבע בית המשפט כי בפועל לא קמה כל עילה שבעטיה יש להימנע מחשיפת המידע, בזיקה לרשימת העילות המנויות בסעיף 9 לחוק חופש המידע. נקבע, בין היתר, כי: לא הוכחה כל פגיעה בפרטיות החוקרים המבצעים את הניסויים, בגין מסירת המידע שבמחלוקת; כי חשיפת המידע אינה מקימה חשש לפגיעה בביטחונם או בשלומם של החוקרים ברמה הנדרשת בחוק; כי אין בגילוי המידע כדי להביא לפגיעה בעבודת המועצה בהתחשב במבחנים שנקבעו לכך בפסיקה; וכי לא הוכח שחשיפת המידע תביא לפגיעה ממשית בסוד מסחרי, סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי וגם לא באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי כלשהו, באופן המצדיק הימנעות גורפת ממסירתו. עם זאת, בית המשפט קבע בהקשר זה, בסעיף 46 לפסק דינו, כי מוסד פלוני שיטען לפגיעה ממשית בו, בסוד מסחרי או עסקי השייך לו או באינטרס כלכלי בגין חשיפת נתונים קונקרטיים אודות מחקר מסוים, יוכל לפנות באופן פרטני למדינה בבקשה להימנע מחשיפת המידע אודות המחקר הספציפי. סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי המדינה לא הצביעה על טעם כלשהו לפי החוק, שבגינו יש לחסות את המידע שבמחלוקת. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט וקבע כי גם אם היה נדרש לאזן בין כלל הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים, כי אז ממילא המשיבים הצביעו על עניין אישי בבקשה ועל אינטרס ציבורי בחשיפתו. על כן, הורה בית המשפט למדינה להמציא לאלתר את המידע שאינו נתון במחלוקת, ואת המידע שבמחלוקת להעביר לידי המשיבים עד ליום 1.4.2015.

3.

על פסק הדין הוגשו שלושה ערעורים נפרדים ולצדם שלוש בקשות לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעורים. מוסדות המחקר וההתאחדות ביקשו לעכב את מסירת שני פרטי המידע שבמחלוקת, בעוד שהמדינה ביקשה לעכב אך את מסירת שמות המוסדות העורכים את הניסויים בבעלי חיים. המבקשים כולם טוענים כי אלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין, כי אז יתייתר הדיון בערעור ויהפוך לתיאורטי בלבד. הם מטעימים כי הדבר יסב להם נזק שאינו הפיך ולפיכך מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים או לכל הפחות אינם קלושים וזאת, בין השאר, הואיל ובערעורים הועלו טענות משפטיות באופיין. כך למשל, טוענים מוסדות המחקר כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא בחן את סבירות החלטת המדינה, בין היתר לאור סעיף 22 לחוק הניסויים הקובע חיסיון על כל מידע שנמסר לבעל תפקיד על פי חוק זה, ובחן את ההחלטה רק באספקלריה של חוק חופש המידע.

4.

ביום 9.3.2015 הוריתי בגדרו של עע"מ 1704/15 על מתן צו ארעי המעכב את מסירת המידע שבמחלוקת לידי המשיבים עד להחלטה אחרת, וביקשתי את תגובת המשיבים בתיק זה. בהמשך הוגשו הודעות הערעור בעע"מ 1924/15 ובעע"מ 1957/15 והתבקשו תגובות גם בתיקים אלו. למותר לציין כי המבקשים הסכימו לבקשות העיכוב אחד של רעהו.

5.

המשיבים הודיעו כי הם מסכימים לעיכוב ביצועו של פסק הדין ככל שהוא נוגע למסירת שמות המוסדות, אך התנגדו לעיכוב ככל שהוא נוגע לסימון ניסויי ההיברידומות. לטענתם, מידע זה פורסם בעבר בצורה שונה במקצת וביחס לשנים אחרות מאלה הנדרשות כעת. לדבריהם, בעבר פורסם מספרם הכולל של בעלי החיים בהם נערך ניסוי היברידומות מדי שנה וכן נתונים על מספר הניסויים מסוג זה שנערכו בשנה מסוימת. החידוש בבקשה הנוכחית הוא שהמידע המבוקש יאפשר לדעת כיצד מתפלג השימוש בבעלי חיים בין ניסויי ההיברידומות השונים. לגישתם, מדובר בהבדל טכני ולא מהותי. עוד נטען כי המדינה ומוסדות המחקר אינם מערערים באופן עקרוני על ההחלטה בדבר מסירת מידע זה למשיבים אלא רק ביחס למסירת שמות המוסדות. לטענתם, גם ערעורה של ההתאחדות אינו מעלה כל נימוק להתנגדות למסירת מידע זה, בהנחה שלא מפרסמים את שמות המוסדות. לבסוף מדגישים המשיבים כי האינטרס הציבורי בגילוי המידע בהקדם גובר על אינטרס המבקשים למנוע את הפרסום, שהוא לגישתם אסטרטגי בלבד ונועד להשהות את מסירת המידע מפאת אי-הנוחות שבגילויו.

6.

בשלב זה התבקשו תגובות המבקשים לתגובת המשיבים. הכל הסכימו כי יש לעכב את מסירת שמות המוסדות. אשר לסימון ניסויי ההיברידומות, מסרה המדינה כי יש לעכב את מסירת המידע, ככל שמדובר בארבע הפניות שהתקבלו אליה בהתאם לסעיף 46 לפסק הדין, שבהן נטען לפגיעה במחקר ספציפי. מעבר לכך טענה המדינה כי נוכח מכלול נסיבות העניין, היא אינה מתנגדת לעיכוב מסירת מידע זה גם ביחס ליתר המוסדות, הגם שלא פנו אליה בעניינו של מחקר ספציפי. ההתאחדות מצדה התנגדה לסימון ניסויים שהם ניסויי היברידומות רק כל אימת שמידע זה יאפשר לשייך ניסוי מסוים לחברה מסוימת, גם כאשר זהותה של החברה אינה נמסרת. נטען כי במקרים מסוימים זהות החברות המבצעות את הניסויים עלולה להיחשף מאחר שמספר החברות המבצעות ניסויים מסוג זה בהיקף משמעותי הוא נמוך ביותר. צוין כי ההתאחדות אינה מתנגדת למסירת המידע כל אימת שאינו מאפשר לשייך ניסוי מסוים לחברה מסוימת. מוסדות המחקר טענו כי בית המשפט המחוזי והמשיבים טעו בהגדרתם של ניסויי היברידומות והבהירו כי הניסויים שבהם נגרם סבל רב לבעלי חיים הם אך ורק אלו הנעשים בתוך הגוף החי. נטען כי הצגת המידע ביחס לכלל ניסויי ההיברידומות, גם כאלו המבוצעים מחוץ לגוף החי, עשויה להטעות את הציבור ולייצר פניקה מיותרת. לפיכך הסכימו מוסדות המחקר לפרסם נתונים המתייחסים רק לניסויי היברידומות המבוצעים בתוך הגוף החי והתנגדו למסירתם בכל הקשור בניסויים המבוצעים מחוץ לגוף החי.

7.

לאחר שהתקבלו תגובות המבקשים, מהן התקבל הרושם כי הפער בין הצדדים בשאלת עיכוב ביצועו של פסק הדין אינו גדול, הוריתי לצדדים ביום 30.6.2015 לנסות ולהגיע להסכמה בנושא זה ולעדכן בדבר תוצאות ההידברות ביניהם.

8.

ביום 18.8.2015 הודיעה המדינה, על דעתם של יתר המבקשים, כי המבקשים לא הגיעו להסכמה עם המשיבים בכל הקשור לסימון ניסויי ההיברידומות. עם זאת, הוסיפה המדינה כי המבקשים כולם הגיעו להסכמה שלפיה ניתן יהיה למסור את קובץ המידע שהועבר זה מכבר לידי המשיבים בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי (הכולל את המידע שאינו במחלוקת), בתוספת שתי עמודות: עמודה שבה יסומנו הניסויים שהם ניסויי היברידומות (לפי מילות החיפוש: "היברידומה", "היברידומות", "Hybridoma" ); וכן עמודה שבה יסומנו ניסויי היברידומות בתוך הגוף (לפי מילות החיפוש לעיל ובנוסף מילת החיפוש: "ASCITES" ). הובהר כי המידע הכלול בעמודות אלה הוא לפי המצוי במערכת הממוחשבת של המועצה ונאסף בהתבסס על מילות החיפוש (ומכאן כי החיפוש עשוי לאתר אף מקרים שבהם נעשה שימוש במילות החיפוש שהוזכרו לעיל בהקשר שונה משהתבקש). עוד הובהר כי צורה זו של העברת המידע תשמור על הבחנה ברורה בין ניסויי היברידומות המבוצעים "מחוץ לגוף" לבין הניסויים המבוצעים "בתוך הגוף".

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובהודעות שהוגשו בתיקים השונים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להתקבל. נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק, כשלעצמה, את עיכוב ביצועו. עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול הדעת להורות על עיכוב ביצוע כאמור במקרים שבהם הוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אמנם מדובר בתנאים מצטברים, אך מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להפחית מן המשקל שניתן למאזן הנוחות, ולהיפך [ראו למשל: עע"מ 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן , פסקה 4 והאסמכתאות שם (4.9.2011)].

10.

בכל הקשור במסירת שמות המוסדות העורכים ניסויים בבעלי חיים, הרי שיש הסכמה בין הצדדים כי זו תעוכב עד להכרעה בערעורים. לפיכך מורה אני כי מידע זה לא יימסר למשיבים עד להכרעה כאמור.

11.

אשר לסימון ניסויי ההיברידומות ; סבורני כי צודקים המבקשים בטענתם כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם. שהרי, אם יימסר המידע בטרם יוכרעו הערעורים, לא תתאפשר החזרת המצב לקדמותו, גם אם יזכו המבקשים בערעוריהם. התוצאה תהיה כי הדיון בערעורים יתייתר והמטרה שלשמה הוגשו תסוכל. המבקשים הפנו ובצדק לפסיקת בית משפט זה, אשר נוטה להיעתר לבקשות עיכוב ביצוע של פסקי דין העוסקים במסירת מידע מכוח חוק חופש המידע [ראו למשל: עע"מ 3908/11 הנהלת בתי המשפט נ' "דה מרקר" (12.7.2011); עע"מ 4886/14

הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ

(11.8.2014); עע"מ 2668/15 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' וייס (12.5.2015)]. לא מצאתי בטעמים שהעלו המשיבים כדי להצדיק את דחיית הבקשות בנסיבות המקרה הנוכחי. טענת המשיבים כי מוסדות המחקר אינם מערערים באופן עקרוני על ההחלטה בדבר מסירת מידע זה אינה מדויקת, שהרי אלו טוענים כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהגדרת טיבם של ניסויים אלו, ולדבריהם מסירת הנתונים בצורה גורפת עלולה להטעות את הציבור ו"לייצר פניקה". מבלי להביע כל עמדה ביחס לטענה זו, הרי שמוסדות המחקר בהחלט משיגים גם על היבט זה בפסק הדין ולא רק על מסירת שמות המוסדות. מכל מקום, ההתאחדות מערערת על סוגיה זו בפסק הדין בטענות שונות ולפיכך הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין בהקשר זה תייתר את ערעורה כאמור. זאת ועוד, נתתי דעתי גם לכך שלידי המשיבים הועבר רוב המידע המבוקש וכן לכך שהמבקשים נכונים להעביר לידיהם נתונים נוספים שיש בהם כדי לספק תמונה מסוימת, גם אם חלקית, בנוגע לניסויי ההיברידומות שאושרו לביצוע על ידי המדינה. אזכיר כי המדינה הסכימה, על דעת יתר המבקשים, לסמן מהם הניסויים שיש להם זיקה לניסויי היברידומות בהתאם למילות החיפוש המוזכרות לעיל (אם כי הובהר כי הסימון עשוי לכלול מקרים שבהם הזיקה לניסויים מהסוג הנדון היא שונה מזו שהתבקשה על ידי המשיבים); זאת באמצעות הוספת שתי עמודות לקובץ המידע שהועבר למשיבים זה מכבר. יש להניח כי בהתאם לעמדת ההתאחדות, סימון זה לא יאפשר שיוכו של ניסוי מסוים לחברה מסוימת, אולם דומה כי ממילא לא לשם כך ביקשו המשיבים לקבל פריט מידע זה, שהרי הסכימו לעיכוב מסירת שמות המוסדות. כמו כן, מתכונת זו מאפשרת להבחין בין ניסויי ההיברידומות שבוצעו בתוך הגוף החי לבין אלו שבוצעו מחוצה לו, בהתאם לדרישת מוסדות המחקר. נראה כי אין בכך כדי "להזיק" למשיבים אלא אולי אף להיפך: הדבר מאפשר לקבל תמונה מדויקת יותר של הניסויים מהסוג הנדון.

12.

משאלה הם פני הדברים, איני רואה צורך להביע עמדה בדבר סיכויי הערעורים השונים שהוגשו, אך אציין כי חלק מהטענות המועלות בגדרם נוגע לקביעותיו המשפטיות של בית המשפט, ולכן, על פניו, לא מדובר בסיכויים קלושים.

13.

סיכומו של דבר. ניתן בזאת צו המעכב את מסירת שמות המוסדות כאמור בפסקה 10 לעיל. כמו כן, ניתן צו המעכב את סימון ניסויי ההיברידומות במתכונת שהתבקשה על ידי המשיבים בבית המשפט המחוזי, עד להכרעה בערעורים. המבקשים יעבירו למשיבים את קובץ המידע בתוספת שתי העמודות, כפי שפורט בהודעת המדינה מיום 18.8.2015, וזאת עד ליום 3.12.2015.