עע"מ 1811/16 אבק גז בע"מ נ. מנהל ענייני בטיחות הגז במשרד התשתיות הלאומיות

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא ו' מרוז ) בעת"מ 57151-01-16 מיום 28.2.2016.

רקע

1.ביום 21.1.2016 החליט המשיב 1, מנהל ענייני בטיחות הגז במשרד התשתיות הלאומיות (להלן: המנהל ), שלא לחדש את רישיון ספק הגז של המבקשת, חברה לאספקת גז מזה כ-20 שנים. ההחלטה התקבלה על רקע שורת הרשעות והליכים שננקטו נגד המבקשת לאורך השנים, לרבות כתב אישום שהוגש נגדה בשנת 2015 בגין ביצוע עבירות בתחום חוקי הגז בעקבות פעילותו של סוכן משטרתי סמוי. בהחלטת המנהל הובהר כי שלילת רישיון ספק הגז של המבקשת אינה מאפשרת גם את המשך הפעלת מתקן הגז של המבקשת ביישוב זמר – מתקן שנסגר עוד קודם לכן בצו סגירה מנהלי זמני, על אותו הרקע. המנהל הורה בהחלטתו כי תוקף רישיון ספק הגז של המבקשת יפוג ביום 28.2.2016 וכי עד ליום 15.3.2016 יוּתר לה להמשיך לפעול במגבלות הצו המנהלי לשם העברת לקוחותיה לספק מאושר ולסיום ענייניה השוטפים. נגד החלטה זו הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי.

2.בהחלטה מיום 21.2.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שפסק דינו בעתירה יינתן לאחר יום 28.2.2016 (מועד פקיעת רישיון ספק הגז של המבקשת), יינתן צו ארעי המאריך את תוקף הרישיון עד למתן פסק הדין.

3.פסק הדין ניתן ביום 28.2.2016 ובו אישר בית המשפט המחוזי את החלטתו של המנהל ודחה את העתירה. נקבע, בין היתר, כי "על פניו, הרשעותיה [של המבקשת, י.ד] וההליכים שננקטו נגדה בעבר מעידים על התנהלות שיטתית, מפרה ומזלזלת, של הוראות חוקי הגז ותקנותיו, של כללי בטיחות אגב אי עמידה בהתחייבויותיה כלפי המנהל". בית המשפט התרשם כי דרך הילוכה של המבקשת לאורך שנים מצביעה על "עבריינית גז" המסכנת באורח מתמיד את שלומו ובטיחותו של הציבור. נקבע כי היא התעלמה לאורך שנים מהוראות הבטיחות המחייבות וכי השיווק והמכירה בשוק הפיראטי הפכו למקור לחמה. בית המשפט הוסיף וקבע כי התמונה העולה מכלל הנסיבות והראיות היא "קשה ועגומה" וכי המנהל גילה אורך רוח רב כלפי המבקשת, אף מעבר לנדרש. התנאים לאי חידוש רישיונה בשלו זמן רב טרם מתן החלטתו של המנהל וטוב היה אילו היה מפעיל סמכותו קודם לכן. לא זו אף זו, בית המשפט קבע כי אם המנהל לא היה מורה על ביטול הרישיון, היתה החלטתו בלתי סבירה בעליל. משאלו הם פני הדברים, נקבע כי מתייתר הדיון בדבר הותרת מתקן הגז של המבקשת על כנו, וברי כי אין לאפשר זאת. בגוף פסק הדין עיכב בית המשפט את ביצועו עד ליום 6.3.2016.

4.ביום 3.3.2016 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה להארכת הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 21.2.2016 ולהארכת צו עיכוב הביצוע שניתן בפסק הדין גופו, עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 3.3.2016 הוריתי על מתן סעד ארעי המאריך את הצווים האמורים. המבקשת טוענת בבקשתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אלמלא יינתן הסעד הזמני, כי אז ייגזר עליה "גזר דין מוות" והדבר יביא לסגירתה. המבקשת מטעימה כי היא השקיעה מיליוני שקלים בעסק, כי היא מפרנסת מעל 100 משפחות וכי יש לה אלפי לקוחות. מדובר בנזק בלתי הפיך, שהרי מרגע שיעזבו לקוחותיה, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. עוד מעלה המבקשת שורת טענות לגוף הערעור, וביניהן כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא בחן את האפשרות ליתן לה רישיון בתנאים; כי היא הופלתה לרעה למול חברות גז אחרות; וכי השימוע שנערך לה טרם קבלת החלטת המנהל היה פגום.

5.המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף, תוך חיוב המבקשת בהוצאות גבוהות במיוחד. בעיקרו של דבר, חוזרים המשיבים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר היות המבקשת "עבריינית גז", שהיה נדרש לבטל את רישיונה זה מכבר ודרך הילוכה מסכן את שלום הציבור. עוד נטען לחוסר ניקיון כפיים המתבטא בכך שהמבקשת לא ציינה בבקשתה כי נפתחה נגדה חקירת משטרה נוספת בחשד לביצוע עבירות גז חדשות ביום 28.2.2016. נטען כי התנהלות זו מצדיקה את דחיית הבקשה על הסף. עוד טוענים המשיבים כי הסעד המבוקש הוא למעשה בקשה לצו עשה להתיר למבקשת להוסיף ולפעול ללא רישיון ספק הגז, שפקע ביום 28.2.2016, ואף ללא רישיונות עסק. הודגש כי בית המשפט המחוזי מצא לנכון לעכב את פסק הדין לצורך הגשת ערעור משום שהחלטת המנהל התירה למבקשת להסדיר את הפסקת פעילותה עד ליום 15.3.2016. משכך לא דובר בצו עשה, כשם שמתבקש כעת.

6.יצוין כי המבקשת ביקשה למחוק את הראיות החדשות ש"הוגנבו" לטענתה לתיק על ידי המשיבים בדבר חקירת המשטרה החדשה שנפתחה נגדה, וכן להגיש תשובה לתגובת המשיבים. אומר כבר עתה כי אין בכך צורך מאחר שגם אם אתעלם מהטענות ומהראיות בנוגע לחקירה החדשה, סבורני כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

דיון והכרעה

7.כידוע, בקשה למתן סעד זמני בערעור, כמו-גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, תוכרענה בהתאם לשתי אמות-מידה עיקריות: מאזן הנוחות בין הצדדים וסיכויי הערעור. בענייננו, אין ספק כי אלמלא יינתן הסעד הזמני המבוקש, עשוי הדבר להביא ברמה גבוהה של ודאות לסיום פעילותה העסקית של המבקשת, שללא רישיונות לא תוכל להוסיף ולעסוק באספקת גז. תוצאה זו קשה היא, יתכן אף שבלתי הפיכה, ואיני מקל בה ראש. גם בית המשפט המחוזי התייחס אליה בפסק דינו, עת קבע כי החלטת המנהל סבירה ואף הכרחית.

ואולם, בהתחשב בתמונה המצטיירת ביחס להתנהלות המבקשת, כפי שעולה מהחלטת המנהל ומפסק הדין, דומה כי אין מנוס מדחיית הבקשה. בפסק דין ארוך ומנומק, מתאר בית המשפט התנהלות שיטתית מצד המבקשת, שנמשכה לאורך שנים, של הפרת הוראות חוקי ותקנות הגז, באופן שמסכן את הציבור. בית המשפט מצא כי מדובר בהתנהלות מדעת שנועדה להשיג רווחים קלים, וקבע כי חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקשת לתקן את דרכיה, היא לא השכילה לנצלן ו"המשיכה בשלה". הובהר כי העבירות שבהן הורשעה המבקשת מסכנות את הציבור ולא מדובר בעבירות טכניות-כלכליות, כטענתה. עוד הבהיר בית המשפט "ברחל בתך הקטנה", כי בנסיבות המתוארות אין לאפשר את חידוש הרישיון, אף לא בתנאים מחמירים. קביעות נחרצות אלה, כל עוד לא נהפכו בערעור, אינן מאפשרות להיעתר לבקשה ולהתיר למבקשת להוסיף ולפעול, תוך יצירת סיכון לבטיחותו של הציבור. בנסיבות העניין, נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבים, ולמעשה לטובת האינטרס הציבורי שבשמירה על שלומו ובטיחותו של הציבור [ראו: עע"מ 1894/15 גלובל צמנטק הולדינגס ישראל בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 2 (2.4.2015)]. אוסיף כי יש טעם גם בטענת המשיבים כי הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקשת הוא בבחינת צו עשה המשנה את המצב הקיים, בניגוד לסעד הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי, וגם בכך יש כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה במקרה דנן.

יתכן שדעתי היתה שונה אילו הייתי סבור כי סיכויי הערעור טובים במידה המצדיקה את נטילת הסיכון האמור. ברם, מבלי לטעת מסמרות ומבלי שאביע עמדה מחייבת, לא זה הרושם שקיבלתי. המבקשת תוקפת בערעורה לא מעט מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, קביעות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן כידוע. יתרה מזאת, למרבית, אם לא לכל טענות המבקשת בערעור, ניתן מענה בפסק דינו של בית המשפט.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 7,000 ש"ח.