פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
2043/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערער:
נדאל צובחי עיד אלסעו
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת המערער למתן
סעד זמני בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט
לעניינים מנהליים (השופט
ר' וינוגרד
) בעת"מ
43866-02-19 מיום 5.3.2019; תגובת המשיב מיום 20.3.2019
בשם המערער:
עו"ד עדי לוסטיגמן
בשם המשיב:
עו"ד לירון הופפלד
החלטה
1.
לפני בקשה למתן סעד זמני שעניינו הוראה שלא להרחיק את המבקש מישראל עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ר' וינוגרד ) מיום 5.3.2019 בעת"מ 43866-02-19 בו נדחתה עתירתו לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.
רקע, הליכים קודמים וטענות הצדדים
2.
המבקש, יליד 1971, נולד ביריחו, גדל בירושלים ורשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני. בשנת 1995 נישא המבקש לתושבת האזור. בשנת 2000, בעודו נשוי, נישא המבקש לאשה נוספת, אזרחית ישראלית. בשנת 2005 נשא המבקש אשה שלישית, תושבת ירושלים המזרחית.
3.
בשנת 2010 הגיש המבקש בקשה להסדרת מעמדו על פי החלטת הממשלה 2492, המכונה "הסדר 87", בה נקבע כי ניתן להעניק מעמד למי שהתגורר בירושלים משנת 1987 ובהעדר מניעה פלילית או בטחונית. בקשה זו סורבה ביום 23.8.2010 מאחר שהעותר הורשע בעברו בביצוע עבירות פליליות רבות.
4.
כעבור 10 שנים, ביום 2.7.2017 הגיש המבקש בקשה לוועדה ההומניטרית המייעצת לשר הפנים, הפועלת לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. לאחר שהמשיב לא מיהר לתת החלטה בעניינו, הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 2287/18) בגדרה ניתן צו ארעי למניעת הרחקתו מישראל. לאחר שניתנה החלטת המשיב בעניינו מיום 20.12.2018 בה סורבה בקשתו לקבלת מעמד נמחקה העתירה. במסגרת ההחלטה קבע שר הפנים, על יסוד המלצת הוועדה המקצועית, שאין מקום להעניק לעותר מעמד על בסיס טעמים הומניטריים הן לאור עברו הפלילי והן לאור העובדה שהוא מקיים אורח חיים פוליגמי.
5.
נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים. ביום 5.3.2019 דחה בית המשפט את העתירה בקבעו, על פי ההלכה הפסוקה, כי ריבוי הנישואין של המבקש, עברו הפלילי אשר כולל הרשעות במסגרת 13 הליכים שונים והמידע המודיעיני בעניינו אשר מלמד על פעילות לאומנית מדאיגה, מצדיקים את החלטת השר שלא ליתן לו מעמד בישראל.
6.
על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ובצידו הבקשה שלפני למתן סעד למניעת הרחקתו מישראל. בבקשה נטען כי מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש שכן המצאותו ברשות הפלסטינית תוביל לפגיעה אנושה בתא המשפחתי שלו, באשתו הישראלית ובבתו הקטינה. כן נטען כי סיכויי הערעור בעניינו גבוהים.
7.
מנגד, טען המשיב כי אין מקום למתן סעד זמני בערעור בנסיבות דנן הן מאחר שסיכויי הערעור נמוכים בשים לב לשיקול הדעת הרחב שמוקנה לשר בהחלטות בענייני מעמד ובשים לב לטיעוני הערעור אשר אינם מעלים הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והן מאחר שבמאזן הנוחות לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הרחקתו מישראל תגרום לו נזק בלתי הפיך. בהקשר זה טען המשיב כי שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים את דחיית הבקשה גם לנוכח האינטרס הציבורי בדבר שמירה על בטחון הציבור, זאת לאור עמדת משטרת ישראל ולאור מידע מודיעיני אשר קושר את המערער לביצוע עבירות בטחוניות.
דיון והכרעה
8.
אין בידי להעתר לבקשה. הלכה היא שככלל הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין עליו מערערים אלא אם הצליח המבקש להוכיח שסיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ( עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה המקומית
לתכנון ובניה – גבעת אלוני
(לא פורסם, 13.11.2006)).
בענייננו, אני סבור כי בחינת שני השיקולים מובילה לדחיית הבקשה. אשר לסיכויי הערעור, נדמה, מבלי לקבוע מסמרות, כי אלו אינם גבוהים נוכח עברו הפלילי, המידע המודיעיני בעניינו, וריבוי הנישואין של המבקש (ראו לענין זה: עע"מ 4119/15 אלקנבר נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 22 (9.12.2018); בג"ץ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים , פסקה 8 (28.9.2008)). אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש שכן במידה ויזכה בערעורו אין כל מניעה שישוב ארצה ועל כן לא מדובר בנזק בלתי הפיך (ראו: עע"מ 549/08
שנגן נ' משרד הפנים (18.2.2008); עע"מ 374/10 פלוני נ' משרד הפנים (17.5.2010)).
9.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ד באדר ב התשע"ט (21.3.2019).
ש ו פ ט