עע"מ 2120/12 טטיאנה ברודניק נ. משרד הפנים

1.

בפניי בקשה למתן סעד זמני (אשר כונתה "בקשה למתן צו ביניים") שהוגשה בגדר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 8.2.2012 (עת"מ 1802-02-10, כבוד השופטת י' שיצר ), בו נדחתה עתירתה של המבקשת להארכת היתר שהייתה בישראל ולקבלת מעמד של קבע.

2.

ביום 12.2.2000 נישאה המבקשת, ילידת 1953, למבקש, יליד 1936, ברוסיה, ובשנה זו אימץ המבקש את שני ילדיה של המבקשת. ביום 30.1.2001 עלה המבקש לישראל בגפו וקיבל מעמד לפי חוק השבות. בחודש מרץ 2001 הגיש המבקש בקשה למתן אשרת כניסה לישראל למבקשת ולבנה. ביום 15.7.2001 אושרה בקשתו זו, אך המבקשת לא מימשה את זכותה. בחודש נובמבר 2001 שב וביקש המבקש אשרת כניסה למבקשת ולבנה, מאחר שמצבו הבריאותי הורע והוא רצה שהמבקשת תטפל בו. ביום 18.2.2002 אושרה בקשתו, וביום 26.5.2002 נכנסו המבקשת ובנה לישראל באשרת תייר ב/2. בהמשך, הוארכה שהייתה של המבקשת באמצעות אשרת ב/1, ובחודש מרץ 2004 קיבלו המבקשת ובנה מעמד של תושב ארעי - א/5. עם זאת, בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד של קבע בישראל נדחתה. להחלטה זו קדמו מספר ראיונות שנערכו על ידי המשיב למבקשים ובעקבותיהם נקבע

כי נישואיהם אינם כנים.

כנגד החלטה זו הגישה המבקשת עתירה מנהלית (עת"מ 297/08), במסגרתה הסכים המשיב, בהמלצת בית המשפט, לערוך שימוע נוסף למבקשת. לאחר שהתקיים השימוע הנוסף, החליט שנית המשיב כי יש להפסיק בהליך המדורג למתן מעמד קבע למבקשת, מאחר שנישואיה למבקש אינם כנים, והורה למבקשת ולבנה לעזוב את הארץ תוך 30 ימים. אולם, המבקשת לא עזבה את הארץ, וביום 24.8.2009 היא נעצרה בתחנה המרכזית בתל-אביב. בעקבות המעצר הגישו, המבקשים עתירה מנהלית נוספת (עת"מ 364/09) אשר אף במסגרתה הסכימו הצדדים כי ייערך למבקשת שימוע נוסף. לאחר שהתקיים שימוע נוסף, ביום 10.9.2009 נקבע שוב, כי בקשת המבקשת לקבלת מעמד של קבע בישראל נדחית בשל חוסר כנות הנישואין, ולפיכך עליה לעזוב את הארץ לאלתר. העותרת לא עזבה את ישראל, וביום 29.9.2009 היא נעצרה במכון ליווי בתל-אביב והוצא נגדה צו הרחקה מישראל.

3.

בעקבות האמור הגישה המבקשת עתירה מנהלית (עת"מ 1802-02-10) על החלטת המשיב מיום 10.9.2009 בה כמופרט לעיל נדחתה בקשתה לקבלת מעמד קבע בישראל, ונקבע כי עליה לעזוב את ישראל לאלתר. ביום 8.2.2012 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' שיצר ) את העתירה וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב. וכך נקבע בין היתר:

"מראיון לראיון שביצעה המשיבה במהלך התהליך המדורג של העותרת, רק נוספו חוליות שהיטו שיקול דעתה של הרשות לכיוון המסקנה שהנישואים היו פיקטיביים וכי חיי הנישואין של בני הזוג לכל אורך הדרך התנהלו בנפרד והקשר היה רצוף מריבות ואינו מלמד שהתגבשו יחסים הדדיים של ממש, מעבר לשיקולי כדאיות. הרשות המנהלית התרשמה מכך באופן ישיר ומקצועי ועל בסיס התרשמותה קבעה את ממצאיה. הראיות שהציגו העותרים לביסוס טענותיהם אינן מספיקות כדי להתערב בשיקול הדעת המנהלי שהפעילה הרשות בהחלטתה".

4.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה ובצידו בקשה למתן "צו ביניים" האוסר על הרחקתה ומעצרה עד ההכרעה בערעור. במסגרת הבקשה נטען כי המבקשים הם אנשים מבוגרים בגלאי 70-60, הנשואים שנים עשר שנים, וחיים יחד מזה כעשר שנים. כן נטען, כי המבקש הוא אדם חולני הזקוק לטיפולה ותמיכתה של המבקשת. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי הם גבוהים שכן העדר יכולתם של בני זוג להוכיח חיי אהבה ובילויים אינה מצדיקה את ביטול זכותם למימוש חיי משפחה. באשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי הנזק שיגרם למשיב אם תתקבל הבקשה קטן באופן "בל ישוער" מהנזק שיגרם למבקשים במידה והיא תורחק מהארץ.

מנגד טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים, שכן המבקשת לא הייתה זכאית לקבלת מעמד מכוח חוק השבות, ובבחינה המהותית בה נבחנו חיי הנישואין של המבקשים נמצא כי אינם כנים. לפיכך נטען, כי החלטת המשיב היא סבירה, התקבלה במסגרת סמכותו ושיקול דעתו ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי הרחקת המבקשת מישראל לא תייתר את הדיון בערעור ואינה בלתי הפיכה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתשובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6.

על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים , פס' 5 (לא פורסם, 23.08.2009). בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא נראה כי סיכויי הערעור נוטים לטובת המבקשים. עניינה של המבקשת נבחן פעם אחר פעם על ידי המשיב ונמצא שאין מקום להמשיך בעניינה בהליך המדורג לקבלת מעמד של קבע, ובית המשפט המחוזי בחן את מכלול הראיות שהובאו על ידי המבקשים ומצא שאין בהם כדי לבסס טענת פגם בהחלטת המשיב.

7.

יחד עם זאת, משבחנתי את מאזן הנוחות בעניינם של המבקשים, אני סבור כי הוא נוטה לטובתם, באופן המצדיק היענות לבקשה. המבקשת שוהה בישראל כבר שנים ארוכות, כאשר בחלק משמעותי של התקופה היא שהתה בישראל כדין, מכוח אשרות שונות שניתנו לה על ידי המשיב. לצד זאת, נטען כי מצבו הבריאותי של המבקש קשה והוא זקוק לעזרתה של המבקשת. גם אין להתעלם מההכבדה הכלכלית והנפשית שתוטל על המבקשים אם אכן תורחק המבקשת מן הארץ ויתברר בסופו של דבר שהקשר ביניהם אכן אמיתי (ראו לעניין זה: עע"ם 1720/10 נדג'דה נ' מינהל האוכלוסין – משרד הפנים , פסקה 9 (לא פורסם, 8.10.2010); עע"ם 7403/10 בלינט נ' משרד הפנים , פסקה 8 (לא פורסם, 17.11.2010)) .

8.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת וניתן בזאת סעד זמני האוסר על הרחקתה של המבקשת מהארץ עד להכרעה בערעור.