עע"מ 2331/11 ד"ר גאלב עבאסי נ. שר הפנים

זוהי בקשה למתן סעד זמני לפיו יימנעו המשיבים מהרחקתה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) מישראל, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים שניתן על-ידי כב' השופט נ' סולברג ביום 20.2.2011.

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ), תושב ישראל, נישא בשנת 1997 למבקשת, תושבת האזור, ולהם שלושה ילדים ילידי ירושלים. בשנת 1998 הגיש המבקש בקשה לאיחוד משפחות, ולאחר שהבקשה אושרה קיבלה המבקשת החל משנת 2000 היתרי שהייה בישראל ("היתרי מת"ק") שתוקפם הוארך מעת לעת. ואולם, ביום 30.8.2006 נשלחה למבקשים הודעה כי בקשתם להארכת תוקפו של היתר המת"ק נדחתה מטעמים ביטחוניים שכן "אח המוזמנת פעיל בג'יהאד האיסלמי". ערר שהגישו המבקשים על החלטה זו - נדחה, ועל כן הוגשה על-ידם עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"ם 286/07). בית המשפט עיין במידע החסוי שהציג המשיב וביום 20.5.2007 דחה את העתירה, בקובעו כי מדובר במידע עדכני ומבוסס שלא היה בידי המשיב בשנים שבהן הוארכו היתרי השהייה של המבקשת. המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק-הדין ועימו בקשה למתן סעד זמני - שנדחתה. משלא הוגשו סיכומי המבקשים הורה בית משפט זה ביום 7.4.2008 על מחיקת הערעור (עע"ם 5451/07). כשנה לאחר מכן, ביום 4.3.2009, ביקשו המבקשים מן המשיב לעיין מחדש בבקשתם לאיחוד משפחות משנת 1998, וזאת נוכח הפגיעה בזכות הטיעון שלהם וכן נוכח פסק-דין שניתן ביום 7.10.2008 בבג"ץ 2825/06, בו הסכימה המדינה ליתן לאחותה של המבקשת היתרי מת"ק שיתחדשו מדי שלושה חודשים בהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית וכנגד התחייבותה שלא לקיים קשר ישיר או עקיף עם אחיה. ביום 23.2.2010 קבעה יו"ר ועדת ההשגה לזרים בהחלטה מנומקת כי אין מקום לקיים עיון מחדש בעניינם של המבקשים, ועל כך עתרו הם לבית משפט קמא. בפסק-דינו מיום 20.2.2011 דחה בית משפט קמא את העתירה בקובעו כי ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון חוזר הינה סבירה ועניינית, כי הלכה למעשה מנסים המבקשים "לעקוף" את עובדת קיומו של פסק-דין חלוט בעניינם, כי אין להורות על בחינה מחודשת של הבקשה שהוגשה לפני שנים וכי המבקשים זכאים להגיש בקשה חדשה. עוד קבע בית המשפט כי קשריה של אחות המבקשת עם האח אינם דומים בהכרח לקשריה של המבקשת עימו והדבר טעון בחינה מעמיקה ועדכנית. אשר לפגיעה בזכות הטיעון לה טענו המבקשים נקבע כי ככל שנפל פגם בעניין זה בשעתו, הרי שהוא "נבלע" בעתירה הקודמת ובא על תקנתו בפסק-הדין החלוט.

2.

ביום 23.3.2011 הגישו המבקשים ערעור על פסק-דין זה, ועימו הבקשה שבכאן למתן סעד זמני, בהמשך לצו הביניים שניתן בבית משפט קמא. לטענת המבקשים סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, ובערעורם הם טוענים, בתמצית, כי עמדת המדינה בבג"ץ 2825/06 בעניינה של אחות המבקשת וההלכות חדשות שנקבעו בסוגיית איחוד המשפחות (עע"ם 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ (טרם פורסם, 11.8.2009) ו-בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 22.2.2010)), מצדיקים עריכת עיון חוזר בבקשתם. כמו כן טוענים המבקשים כי על-פי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, עיון מחדש בהחלטה משנת 1998 ייעשה לפי אמת מידה שונה בכל הנוגע לשיקול הביטחוני מזו שלפיה תיבחן בקשה חדשה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הם הסתמכו בתום לב על אישורי השהייה שניתנו למבקשת במשך שנים וכי נדרשים טעמים כבדי משקל על-מנת לבטלם; כי לא נערך שימוע לפני מתן ההחלטה הראשונית בעניינם כמו גם לפני מתן ההחלטה בבקשה לעיון מחדש, כנדרש בהלכת געאביץ ; וכי בית משפט קמא לא דן בטענתם לפיה "נוהל הערות גורמים בבקשות לאיחוד משפחות" אינו עולה בקנה אחד עם הלכה זו. עוד טוענים המבקשים כי החלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית, כי המשיב לא ערך איזון ראוי בין הפגיעה בזכותם לחיי משפחה ובין מידת הסיכון הביטחוני, ואף לא שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים בעניינם. לטענת המבקשים אין כל מניעה ביטחונית ישירה נגד המבקשת והטענה לגבי אחיה היא טענת סרק שכן הוא הורחק לעזה בשנת 2002. אשר למאזן הנוחות נטען כי הרחקת המבקשת מן הארץ עלולה לגרום למבקשים נזק חמור בשל כך שהמבקשת היא אם לילדים קטינים התלויים בה וכן בשל פירוק התא המשפחתי.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר שכן הערעור אינו מגלה עילה משפטית כלשהי המצדיקה התערבות בפסק-דינו של בית משפט קמא. המשיבים טוענים כי בדין קבע בית משפט קמא שאין להיעתר לניסיונם של המבקשים "לעקוף" הלכה למעשה את פסק-הדין החלוט שעניינו דחיית בקשתם לאיחוד משפחות משנת 1998, והמשיבים מוסיפים ומציינים כי בית משפט קמא ציטט בפסק-דינו את טענתם לפיה התנהלות המבקשים עולה כדי שימוש לרעה בהליכים משפטיים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשים זכאים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות, וזו הדרך הנכונה לילך בה לצורך בחינת עניינם. אשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי נוכחות המבקשת בישראל אינה חיונית לבירור טענותיה בערעור שכן היא מיוצגת על-ידי עורך דין וטענותיה נשמעות, ולא ייגרם לה נזק בלתי הפיך במידה שתורחק מן הארץ.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: עע"ם 1832/09 פניסטרניה נ' מינהל האוכלוסין - משרד הפנים , פיסקה 5 (טרם פורסם, 29.3.2009); עע"ם 2098/10 רזניק נ' מועצה מקומית מטולה , פיסקה 3 (טרם פורסם, 7.9.2010)). במקרה שלפנינו ניתן לומר, בזהירות המתבקשת בשלב זה, כי על פניו סיכויי הערעור אינם גבוהים וכי יש ממש בטעמים העומדים ביסוד פסק-דינו של בית משפט קמא. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נראה כי אכן ייגרם למבקשים נזק מסוים במידה שהמבקשת תורחק מישראל, אך מנגד יש להביא בחשבון בהקשר זה את החשש הביטחוני העקיף שנמצא ביחס אליה (ראו בהקשר זה את החלטת כב' השופטת ע' ארבל בעע"ם 5451/07 בעניינה של המבקשת - אף שהמשיבים לא העלו עניין זה בתגובתם). המבקשת מיוצגת בערעור וטענותיה נשמעות, וככל שיתקבל הערעור היא תוכל לשוב לישראל (ראו והשוו: עע"ם 1972/09 גיטאן נ' מדינת ישראל , פיסקה ד' (טרם פורסם, 10.3.2009); עע"ם 6408/09 אלעלאונה נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 11.8.2009)). טעמים אלה כולם מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה. יחד עם זאת, ועל-מנת לייעל את ההליכים בעניינם, מן הראוי שהמבקשים יפנו כבר עתה בבקשה חדשה לאיחוד משפחות. ככל שתוגש בקשה כזו, הדבר לא ייראה כוויתור על איזו מן הטענות שמעלים המבקשים בערעור.

הבקשה נדחית, אפוא, והצו הארעי שניתן ביום 17.4.2011 מבוטל.

המזכירות תיקבע את הערעור לשמיעה בהקדם.

אין צו להוצאות.