עע"מ 2419/17 מנוליד - חירות מערכות בע"מ נ. ועדת המכרזים עיריית הרצליה

בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי ) מיום 12.3.2017 בעת"מ 52874-02-17 אשר דחה את עתירת המערערת להורות למשיבה 1 (להלן: ועדת המכרזים ) לדון מחדש בהצעה שהגישה המשיבה 4 (להלן: אלמור ) למכרז אותו פרסמה המשיבה 2 (להלן: העירייה ).

1.

בשנת 2016 פרסמה העירייה מכרז לביצוע עבודות התקנה ותחזוקה של מתקני תאורת רחוב ולאספקת גופי תאורה מחמישה סוגים: גופי תאורה בעלי הספק של W 28 עד W 40; גופי תאורה בעלי הספק של W 41 עד W 60; גופי תאורה בעלי הספק של W 61 עד W 90; גופי תאורה בעלי הספק של W 91 עד W 110; וגופי תאורה בעלי הספק של W 111 עד W 130. בתנאי המכרז נקבע כי על גופי התאורה שיסופקו להתאים לכל דרישות תקן ישראלי 20 חלק 2.3 (להלן: התקן ) וכי על כל מציע לצרף להצעתו תעודה המאשרת כי גופי התאורה שבכוונתו לספק עומדים בדרישות התקן. המערערת ואלמור הגישו הצעות למכרז ולאחר שהצעותיהן נבחנו על ידי ועדת המכרזים הוכרזה הצעתה של אלמור כזוכה.

2.

בעקבות זאת עתרה המערערת לבית המשפט קמא במטרה לבטל את זכייתה של אלמור. לאחר שהתקבלה תשובת המשיבים לעתירה והתקיים דיון שבו נשמעה עדותו של היועץ המקצועי החיצוני לוועדת המכרזים מר גיל פונדיק (להלן: פונדיק ) חזרה בה המערערת מכל טענותיה למעט אחת, והיא כי אלמור לא הציגה אישור לכך שבאפשרותה לספק גופי תאורה בהספק של W 111 עד W 130 העומדים בדרישות התקן. כמו כן חזרה בה המערערת מדרישתה להורות על ביטול זכייתה של אלמור במכרז וחלף זאת ביקשה להורות לוועדת המכרזים לדון פעם נוספת בשאלה האם הצעתה של אלמור עומדת בתנאי המכרז. בית המשפט קמא הורה למערערת להודיע האם היא עומדת על עתירתה, וביום שלמחרת הודיעה המערערת כי מהתכתבות שקיימה עם מכון התקנים הישראלי (להלן: מכון התקנים ) עולה כי האישורים שצירפה אלמור להצעתה אינם מתייחסים לגופי תאורה בהספק של W 111 עד W 130 ולפיכך היא מבקשת כי יינתן פסק דין בעתירה.

3.

ביום 12.3.2017 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקבעו כי אין עילה להורות לוועדת המכרזים לדון פעם נוספת בהצעתה של אלמור. בית המשפט קמא קבע כי מעדותו של פונדיק עולה כי אלמור הציעה לספק גופי תאורה המסוגלים להאיר במגוון הספקים, לרבות בהספקים של W 111 עד W 130, והציגה אישורים לכך שגופים אלו עומדים בדרישות התקן. עוד נקבע כי מעדותו של פונדיק עולה כי תנאי המכרז אפשרו להציע גופי תאורה המסוגלים להאיר בהספקים משתנים ולהציג אישור כללי לכך שגופים אלו עומדים בדרישות התקן, וכי לא היה צורך להציג אישור נפרד ביחס לכל הספק והספק שבו גופי תאורה כאמור יכולים להאיר. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המערערת לא הביאה כל ראיה שיש בכוחה לסתור את עדותו של פונדיק ולהצדיק התערבות בשיקול דעתו המקצועי ולפיכך יש לדחות את הטענות שהיא מעלה בנוגע לזכייתה של אלמור. עוד קבע בית המשפט קמא כי המערערת מתעלמת מכך שאלמור הציגה אישור לפיו גופי התאורה המוצעים על ידה עומדים בדרישות התקן גם כאשר הם מאירים בהספק של W 150 ואף מטעם זה יש לדחות את טענותיה בנוגע להצעתה של אלמור. מכל מקום, כך נקבע, גם אם יש ספק בשאלה האם הצעתה של אלמור עומדת בתנאי המכרז, עדיף ליתן לתנאים אלו פירוש מרחיב המקיים את המכרז על פני פירוש המביא לביטולו. בנוסף על כך מתח בית המשפט קמא ביקורת על התנהלותה הדיונית של המערערת ועל כך שהגישה עתירה "מתגלגלת" ושינתה את קו הטיעון בו נקטה תוך כדי ההליך.

4.

המערערת אינה משלימה עם פסק דינו של בית המשפט קמא והגישה עליו ערעור לבית משפט זה. בד בבד הגישה המערערת בקשה להורות למשיבות להימנע מכל פעולה למימוש זכייתה של אלמור במכרז עד להכרעה בערעור. לטענת המערערת, מההתכתבות שקיימה עם מכון התקנים עולה בבירור כי האישורים שצירפה אלמור להצעתה אינם מתייחסים לגופי תאורה בהספק של W 111 עד W 130 ומכאן שישנו סיכוי טוב שערעורה יתקבל. באשר למאזן הנוחות טוענת המערערת כי הוא נוטה לטובתה וזאת חרף העובדה שהמכרז שבנדון הוא מכרז מסגרת אשר הזוכה בו יידרש לבצע עבודות נוספות בכל שנה. זאת, כך נטען, משום שאם תחל אלמור בביצוע העבודות ייווצר מעשה עשוי שלא יהיה ניתן לשנות את תוצאותיו.

5.

דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים.

כידוע, על המבקש סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: עע"ם 6171/10 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ , בפסקה 10 (6.9.2010)). תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו. הלכה היא כי

בית המשפט בוחן רק את סבירות החלטותיה של ועדת המכרזים ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, וזאת בפרט כאשר היא מבססת את החלטותיה על חוות דעת של יועצים מקצועיים חיצוניים (ראו: עע"ם 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה , פסקה 11 (18.1.2009) ; ועע"ם 7590/12 החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' לינום בע"מ (18.4.2013) ). במקרה דנן התבססה החלטתה של ועדת המכרזים על חוות דעתו המקצועית של פונדיק אשר הייתה מקובלת גם על בית המשפט קמא ובנסיבות אלו ניתן לומר בזהירות הראויה ומבלי לטעת בכך מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בנוסף על כך, לא שוכנעתי כי ייגרמו למערערת נזקים בלתי הפיכים אשר לא ניתן לפצות עליהם בכסף אם לא תעוכב זכייתה של אלמור במכרז ואף מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני (ראו: עע"מ 5375/15 בטחון שרותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ , בפסקה 9 (25.8.2015) ).

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית.

אין צו להוצאות.