פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2482/12 - ב'
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. אוסקר אריסטיזבל אריאס
2. מריה לוסנה אריסטיזבל רמירז
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. הוועדה המייעצת לענייני פליטים
בקשה לצו ביניים
בשם המערערים:
עו"ד א' וייצן
בשם המשיבים:
עו"ד מ' פרימן
החלטה
בקשה לצו ביניים, לפיו המשיבים יחדשו את רשיונות הישיבה של המבקשים ויימנעו מהשמתם במשמורת ו/או הרחקתם מתחומי מדינת ישראל עד להכרעה בערעור שהגישו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 41386-05-11, שניתן ביום 26.2.2012 על-ידי כב' השופט י' שפירא.
1.
המבקשים, אזרחי קולומביה, נכנסו לישראל במחצית שנות ה-90 של המאה הקודמת. לטענתם, נמלטו מקולומביה מתוך חשש שארגון גרילה מקומי ייפגע בהם, על רקע קשריהם עם קבוצות הנלחמות בארגון. רק בשנת 2004 הגישו בני הזוג בקשה למקלט מדיני בישראל. לטענתם, קודם למועד הגשת הבקשה לא ידעו כי קיים הליך בקשת מקלט לאנשים במצבם. למבקשים נערך ראיון על-ידי נציבות האו"ם לפליטים (זאת על-פי נוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט שהיה בתוקף באותה העת), אשר המליצה לדחות את בקשתם. בהמשך, בעקבות בקשה לעיון חוזר, שינתה הנציבות את עמדתה וקבעה כי המבקשים עומדים בתנאי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. לאחר שהתקיימו דיונים בנוגע לחוות דעת הנציבות, ונוכח קשיים שהועלו לגביה, התקיים למבקשים ראיון נוסף, הפעם על-ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט, שלאחריו דחה המשיב 1 (להלן: המשיב ) את בקשת המבקשים למקלט בישראל.
2.
ביחס להחלטה זו הגישו המבקשים עתירה מינהלית, אשר נדחתה ביום 26.2.2012. בית המשפט קבע, כי בהחלטת הרשות לא נפל פגם המצדיק את התערבותו. נקבע, כי החלטת המשיב, לפיה לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי עדיין נשקפת סכנה לחייהם בקולומביה, מבוססת על תשתית ראייתית מינהלית מספקת. בין היתר, נאמר כי האירועים עליהם מבוססת הבקשה אירעו לפני שנים רבות, וייתכן כי "חודם קהה" מאז. יצוין, כי לאחר הגשת העתירה, ובהסכמת המשיב, ניתן צו ביניים לפיו, המבקשים לא יורחקו מישראל במהלך הדיון בעתירה ורשיון הישיבה שהיה בידיהם (מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952) יוארך עד למתן החלטה בעתירה.
3.
על פסק דינו של בית משפט קמא הגישו המבקשים ערעור מינהלי לבית משפט זה, ובצדו בקשה ל"צו ביניים", שעניינו אי הרחקתם מישראל עד להכרעה בערעור וחידוש רשיונות הישיבה שהיו בידיהם במהלך הדיון בבית משפט קמא. בתגובתם, מסכימים המשיבים להימנע מהרחקת המבקשים מישראל ו/או מהשמתם במשמורת עד להכרעה בערעור. עם זאת, מתנגדים המשיבים לחידוש רשיונות הישיבה. נטען, כי הסכמת המשיב לחידוש הרשיונות ניתנה טרם שנדונה העתירה ונבחנו טענות המבקשים. כיום, לאחר שעתירת המבקשים נדחתה, השתנתה נקודת האיזון בין האינטרסים של הצדדים, באופן שמטה את הכף לדחיית בקשתם. עוד נטען, כי קבלת הבקשה לחידוש הרשיונות - עניין המצוי בלב ערעורם של המבקשים - כמוה כמתן צו עשה למשיבים.
4.
כאמור, בתגובתם מסכימים המשיבים להימנע מהרחקת המבקשים ו/או מהשמתם במשמורת עד להכרעה בערעור, ועל כן הדיון שלהלן יתמקד בבקשה לחידוש רשיונות הישיבה שהיו בעבר בידי המבקשים. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, סבורני כי דין הבקשה לחידוש רשיון הישיבה להידחות.
ראשית, מקובלת עליי עמדת המשיבים כי היענות לבקשה לחידוש הרשיונות כמוה כמתן צו עשה זמני, שהרי טענות המבקשים בדבר זכאותם למעמד בישראל נדחו בבית משפט קמא. כידוע, צו מעין זה אינו ניתן כדבר שבשגרה (בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.6.2003); בר"ם 2904/12 אסדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.2012)). כפי שיוסבר, בענייננו אין הצדקה לחרוג מכלל זה. צו ביניים נועד, בין היתר, לשמר מצב קיים במהלך ניהולו של הליך משפטי, כדי שבסופו ניתן יהיה לממש את פסק הדין שיינתן והסעד יהיה אפקטיבי. דומה, כי יש בהתחייבות המשיבים להימנע מהרחקתם של המבקשים עד להכרעה בערעור כדי להגשים את מטרתו של צו הביניים, בעוד שדחיית בקשת המבקשים לחידוש רשיונם לא יהיה בה כדי לסכל את מימוש פסק הדין, ככל שזה יהיה לטובתם (ראו בר"ם 2038/12 באקיוקו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 15.4.2012), פסקה 6).
5.
נוכח האמור לעיל ומשהמבקשים לא הצביעו על טעם אחר לחידוש רשיונם - דינה של בקשה זו להידחות. עם זאת, נוכח הסכמת המשיבים ניתן בזאת צו ביניים, לפיו המבקשים לא יורחקו ממדינת ישראל או יושמו במשמורת עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום, כ"ז בניסן התשע"ב (19.4.2012).
ש ו פ ט