עע"מ 2649/06 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-מחוז דרום נ. פרדס גן חיים

1.משיבה 1, פרדס גן חיים (1996) בע"מ, שכרה וניהלה בעבר את גן האירועים פרדס גן חיים, שפעל במשך שנים ללא היתרים ורישיונות כחוק. במרץ 2005 החליטה המערערת, הועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז מרכז, שלא להפקיד את תוכנית שינוי מתאר מס' שד/200, אותה הגישה משיבה 1, שמטרתה שינוי ייעוד האזור נשוא התכנית לשם הפעלת גן אירועים בו. המערערת נימקה את החלטתה בכך שהתכנית החדשה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניותה ביחס לגני אירועים לפיה יש למקמם בשולי היישובים, תוך השתלבות בתכנון המפורט של הישוב ותכניות הפיתוח התקפות. להשלמת התמונה אוסיף, כי משיבה 1 אינה מחזיקה עוד באותו אולם, הואיל והוא הושכר למשיבה 2.

2.כנגד החלטה זו השיגה משיבה 1 לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בפסק-דינו קבע בית משפט קמא כי החלטתה של המערערת בדבר אי-הפקדת התכנית בטלה, והורה לה לקיים דיון חוזר בסוגיה זו.

3.המערערת הגישה ערעור כנגד פסק הדין, ובד בבד ביקשה לעכב את ביצועו, בטענה שאם יתקיים דיון חוזר בסוגית הפקדת התוכנית, יתייתר הערעור, באשר יהפוך לתיאורטי גרידא. בתגובתן, טענו המשיבות, כי בקשת עיכוב ביצוע זו לוקה בפגמים שבסדרי דין. להשקפתם, אין לשזור בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בכתב הערעור ללא תצהיר שיתמוך בה. עוד נטען, כי נוכח העובדה שאין בנמצא הלכה ברורה המורה לאיזו ערכאה יש לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית-משפט לעניינים מנהליים, היה על המערערת לנקוט במשנה זהירות ולהגיש בקשה זו לערכאה קמא עובר להגשתה לערכאת הערעור. לגופו של עניין טוענות המשיבות, כי סיכויי הערעור נמוכים הם, מאחר וקביעתה של ערכאה קמא מושרשת היטב בדין הנוהג, שאינו מתיר שימוע התנגדויות מפי הציבור עובר להפקדת התוכנית. באשר למאזן הנוחות, סבורות המשיבות כי הנזק הכלכלי שנגרם להן, ההולך ומעמיק ככל שגן האירועים נותר סגור, עולה על נזקה הלכאורי של המערערת.

4.בהחלטתי מיום 23.4.06 הוריתי למערערת להגיב לתגובת המשיבות בתוך 14 ימים, ברם היא לא עשתה כן, וביום 9.5.06, לאחר שחלף מועד זה, היא פנתה בבקשה להארכת מועד לה התנגדו המשיבות. משכך הם פני הדברים, החלטתי להכריע בבקשה לעיכוב הביצוע על יסוד המסמכים שהוגשו עד כה ולא להמתין עוד לתגובת המערערת.

5.העקרונות הנוהגים למתן סעד זמני בערעור אזרחי, לפיהם על המבקש להראות כי טובים סיכוייו להצליח בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, יפים גם לערעור המינהלי (ראו עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ ) (טרם פורסם)). הבקשה שבפני אינה מתייחסת במפורש לשיקולים אלה, אלא רומזת לקיומו של מאזן נוחות לטובתה, מאחר וללא עיכוב הביצוע יתייתר הצורך להכריע בערעור לגופו. למותר לציין, כי שיקולים אלו תלויים זה בזה ושלובים זה בזה (ראו ע"א 3604/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי , פ"ד נו(4) 505, 509; ע"א 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו , פ"ד נו(2) 163). כך או כך, לא נהיר לי מהו אותו נזק שעלול להיגרם עתה מביצועו של פסק הדין, שהרי גם לאחר שיתקיים הדיון עליו הורה בית משפט קמא, ואם תתקבל החלטה אופרטיבית שונה מקודמתה, תוכל המערערת לעתור לעיכוב ביצועה של החלטה זו, או לטעון בשלב הערעור כי יש לנהוג על פי החלטתה המקורית בעניינן של המשיבות.

לפיכך, סבורני כי אין להיענות לבקשת המערערת. בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להידרש לשאלה אם היה צורך במקרה דנא לפנות תחילה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו גישתו של השופט גרוניס בעע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות ואח' נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז (6) 953, לעומת גישתה של השופטת ביניש בעע"מ 10549/02 מדינת ישראל נ' כהן , פ"ד נז (4) 114).

הבקשה נדחית.