פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7135/06 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ברלינר
המבקשים:
1. איגוד ערים
דן לביוב ואיכות הסביבה
2. מנכ"ל איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה
נ ג ד
המשיבים:
אודי הוכמן ו-25 אח'
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים: עו"ד מרדרכי
תגר, עו"ד קלוד גבריאל עשור.
בשם המשיבים: עו"ד משה
גליקו.
החלטה
1.בבקשה שלפנינו עותרת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ד' פלפל) בעת"מ 2744/05 מיום 16.10.06, עד למתן פסק-דין בערעור.
2.עיקרי העובדות הרלוונטיות בקליפת אגוז: בינואר 2003 הוזרמו שפכים וביוב גולמי לים התיכון. בעקבות האירוע הודיע משרד הבריאות להימנע מאכילת דגי ים, הוראה אשר פגעה, מטבע הדברים, בדייגים. עו"ד דוד מנע (להלן:
עו"ד מנע ) איגד את הדייגים בתביעת פיצויים מאת המבקשת 1, והגיע להסכם כולל שקבע אמות מידה לפיצויים, בהתאם להיקף הדיג של הדייגים. במסגרת זו חולקו כל הדייגים לשלוש קטגוריות שונות. כמו כן, שכר טרחתו של עו"ד מנע לא שולם ישירות על ידי הדייגים המפוצים אלא הדבר נעשה באמצעות השפד"ן (מכון טיהור שפכי דן) או חברת הביטוח.
3.המשיבים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב עתירה מנהלית כנגד איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה ומנכלו (להלן: המבקשים ), בה עתרו להורות למשיבים להעביר את כל המידע, ההסכמים, המסמכים והתיעוד שהוחלפו, נחתמו ונערכו בין המבקשים לבין סוחרים ודייגים מנמלים שונים בארץ, שיוצגו כולם על ידי עו"ד מנע, וכן את הסכם שכ"ט של עו"ד מנע. המשיבים אף ציינו, כי הם מוכנים שהשמות הפרטיים והחברות, נשוא ההסכמים, יימחקו מההסכמים. המבקשים הסכימו לחשוף את הסכם הפשרה הכללי וסכומו, אולם התנגדו לחשוף את סכומי הפשרות בחלוקה לקטגוריות השונות, מהטעם שבדרך זו אפשר ללמוד מהו הסכום המדויק אותו קיבל כל דייג ודייג, דבר שיש בו משום פגיעה בפרטיות.
4.בית משפט קמא קבע, כי "לא נראה לי שקיים צד ג' איזשהו שיכול להיפגע אישית, או שיש חדירה לפרטיות שלו, אם הרשות תגלה את אמות המידה הכלליות שהוצבו לפי העיסוק של כל אחד מהדייגים". אף לעניין פירוט הסכומים הפרטיים ללא חשיפת שמות האנשים עצמם קבע, כי "אינני סבורה שגילוי הסכום, ללא ציון שמו של התפשר, יביא לחשיפת זהותו" (עמ' 7 לפסק הדין). אשר על כן הכריע בית משפט קמא, כי על המבקשים לגלות את המסמכים המדוברים.
5.המבקשים הגישו ערעור כנגד פסק הדין, ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצועו, בטענה שללא כן, יתייתר הערעור, באשר יהפוך לתיאורטי גרידא. בתגובתם, טענו המשיבים, כי סיכויי הערעור נמוכים, מאחר ואין סיכוי כי פרטיות הדייגים ו/או של צדדים שלישיים תיפגע הואיל וכל אמצעי הזיהוי ימחקו מההסכמים. מדובר בהסכמים כלליים וכוללניים, כפי שהצהירו המבקשים עצמם.
5.על המבקש סעד זמני בערעור אזרחי להראות, כי טובים סיכויי הערעור שהגיש וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. עקרונות אלו יפים אף לערעור מנהלי (ראה: עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ) (טרם פורסם) וכן עע"מ 2649/06 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום נ' פרדס גן חיים (1996) בע"מ ואח' , תק-על 2006(2), 2554).
6.השיקול המכריע, מבין שני השיקולים הללו, הוא הקריטריון המתחשב בסיכויי הערעור. רק לאחר שיעבור משוכה זו יבחן בית המשפט את שאלת מאזן הנוחות. ראה את דברי השופט טירקל בעע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163 , 167-168:
"שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".
המשיבים לא השכילו להוכיח כי סיכוי הערעור טובים או אפילו מאוזנים. בית משפט קמא קבע שמדובר בסיטואציה "הזויה", כדבריו. המצב בו מקבל הפיצויים אינו יכול לזון עיניו בהסדר הפשרה שהושג על ידי עורך דינו אל מול הרשות מעלה סימני שאלה רבים. חשיפת ההסדר בצורה בה נקבע בבית משפט קמא שקולה ומדתית ואינה מאיימת על פרטיותו של איש. כלל מקובל הוא, כי יש להתיר לבעל דין ליהנות מפירות זכייתו בהליך משפטי. לאור סיכויי הערעור הקלושים אין אני רואה מקום לחרוג מכלל זה.
לפיכך, סבורני כי אין להיענות לבקשת המבקשים.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בכסלו התשס"ז
(29.11.06).
ש
ו פ ט ת