פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"מ
2708/15 - ג'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המערערים:
1.
עמנואל סולומונוב
2. מרים סולומונוב
3. אמנון מולר
4. נאוה מולר
5. דן רייכר
6. חיה רייכר
7. אסתר אפרתי
8. אברהם ויזנר
נ ג ד
המשיבים:
1.
הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא
3. גרייס גרופ קבוצת האחים חן בע"מ
4. לילך בן פורת
5. מוטי זייד
6. אווה אברהם
7. יוסף חביב
8. יוסף לטיפה
9. דוד יעקב
10. אורי וגמן
11. יוסף פרידלנדר
12. חיה פרידלנדר
13. אורנה ארנהפט
14. אולגה יודיץ
15. שנם אשר (ישראל אליהו וסימי)
16. חיים בוטבול
17. מאיה מרק (לבית מולר)
18. תמר מרק
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
בהמשך להחלטתי מיום 19.1.2016, הגישו המשיבים 1, 3 ו-4 תגובה לבקשה החלופית של המערערים לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. לאחר שעיינתי בתגובות השונות הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשה זו להידחות.
כידוע, הכלל הוא כי בעל דין נדרש לעמוד במועדים הקבועים בדין ביחס להגשת הליכים ערעוריים. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי משקל ובהם הגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך; הבטחת שוויון בין בעלי הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד; וניהול מערכת שיפוט סדירה ותקינה (בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)). לאור שיקולים אלה, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד והוא לא ייעתר לבקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק כדבר שבשגרה (למשל, בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).
בענייננו, ערעור המערערים הוגש ביום 19.4.2015, עשרים ושבעה ימים לאחר מתן ההחלטה כלפיה הוא מופנה. כלומר - הערעור הוגש לאחר חלוף המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור (סעיף 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ואין מדובר באיחור זניח (אם כי גם לא באיחור ארוך מאד).
הטעם העומד בבסיס בקשת הארכה הוא טענת המערערים לפיה טעו לסבור כי נתונה להם זכות ערעור. זאת, הן מאחר שחשבו כי הוראת סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ), חלה אך ביחס לערעורים מינהליים, להבדיל מעתירות מינהליות; והן מאחר שהניחו כי ההחלטה מהווה "פסק דין", בשל העובדה שבית המשפט התייחס בהחלטתו גם לטענות מהותיות אשר הועלו בעתירה. ואולם כפי שעולה מהחלטתי מיום 19.1.2016, הדין בכגון דא הינו דין מושרש וידוע, ומכל מקום המערערים לא מסרו פירוט כלשהו באשר למאמצים אשר נעשו כדי לברר מהם הכללים והמועדים אשר חלים בעניין. ודוק: המערער 1 - אשר ייצג את המערערים הן בערכאה דלמטה והן בערכאה זו - הוא עורך דין, וממילא יכול היה לברר בנקל את סוג ההליך הערעורי אותו יש להגיש ואת המועד להגשתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה
(10.1.2012)).
לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי איני סבור שההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו - שעניינו בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית - גבוהים במידה אשר יש בה כדי להטות את הכף לטובת המערערים. לא נעלם מעיניי כי בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור על פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירות מינהליות שהוגשו על ידי צדדים שלישיים ביחס לאותה התוכנית, וכי המערערים משיבים בערעור האמור (עע"מ 435/16). ואולם בנתון זה אין כדי להועיל למערערים, בין היתר בשים לב להבדל במהות ההליכים.
בשים לב לכלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח
בשבט התשע"ו (7.2.2016).
גלעד
לובינסקי, שופט
ר
ש ם