עע"מ 2874/09 ראידה עביד נ. משרד הפנים

זוהי בקשה ליתן צו ביניים המורה למשיב להימנע מהרחקתו של מערער 3 עד להכרעה בערעור שהגישו הוא ומשפחתו, ונועד להסדיר את מעמדם בישראל.

מערערת 1, אמו של מערער 3, היא תושבת מזרח ירושלים ותושבת קבע. בשנת 1996 ביקשה מערערת זו, לראשונה, כי יינתן מעמד לבעלה וילדיה הרשומים כולם כתושבי האזור. בחלוף זמן מה, ולאחר שהתברר למשיב כי המערערת התגוררה תקופה ארוכה מחוץ לישראל, נקבע בשנת 1999 כי תושבותה פקעה, ומשכך אף בני משפחתה אינם זכאים לקבל מעמד. לאחר שהסדירה בשנית את מעמדה כתושבת, המשיכה בניסיונותיה להסדיר את מעמדם של בני משפחתה, עד שלבסוף היא עתרה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.

בית-המשפט המחוזי דחה את העתירה, ובתוך כך התייחס באופן פרטני לעניינו של מערער 3. נקבע, כי נוכח הרשעתו בפעילות עוינת, וחוות דעתם של גורמי הביטחון כי נשקפת ממנו סכנה לציבור, לא נפל פסול בהחלטה לדחות את בקשתו ליתן לו מעמד בישראל. על קביעה זו ונוספות, העוסקות ביתר בני משפחתה של מערערת 1, הוגש ערעור לבית-משפט זה.

על אף דחייתה של העתירה, מוסיף מערער 3 להתגורר בישראל ללא היתר, ולהשקפתו, הרחקתו בעוד עניינו תלוי ועומד בבית-משפט זה, תסב לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. מאידך, הותרת המצב על כנו, קרי המשך שהייתובישראל, אינה כרוכה בנזק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, שוכנעתי כי אין מקום להעניק את הסעד המבוקש. עוד בטרם תידון שאלת השיקולים המנחים בהענקת הסעד שהתבקש – והם מאזן הנוחות וסיכויי הערעור – יש לייחד מספר מילים לנקודת המוצא של הבקשה. כידוע, הגשתו של ערעור "אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך" (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 ). משנדחתה עתירתו, ומערער 3 הוא כאמור שוהה בלתי-חוקי, אך טבעי היה שיורחק מישראל. באשר לסיכויי הערעור, החשש של גורמי הביטחון משהייתו של מערער 3 בישראל, מציב קושי של ממש בפני המערערים גם מן הטעם שמתבקשת התערבות בשיקול הדעת המסור לגורמים המקצועיים, ובנוגע למערער זה, טעמים כבדי משקל עמדו בבסיס החלטתם. אמת, אפשר שבקביעותיו של בית-משפט זה בדבר חשיבות זכות השימוע במקרים הדומים לאלה של מערער 3 ( עע"ם

1038/08

מדינת ישראל נ' גאעביץ (טרם פורסם, 11.8.09)), יש כדי להשליך על סיכויי הערעור בעניינו. ברם, אין בכך כדי להכריע את הכף. ממילא, שאלת השלכות הקביעה על המקרה הנוכחי טעונה בירור, ואין מקומו של בירור זה במסגרת הבקשה הנוכחית. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערים, הואיל ומשמעות דחייתה של הבקשה לסעד היא שמערער 3 יאלץ לשהות עד להכרעה בערעור בשטחי האזור, וככל שכרוך בכך נזק, הוא בטל בשישים מול הסכנה הנשקפת ממנו לביטחון הציבור.

אי לכך, הבקשה נדחית.