עע"מ 2980/02 עיריית תמרה נ. עבדאללה חמאיסה

מבוא

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופט ג' גינת), שניתן ביום 24.3.02 בעת"מ 449/02, ובו התקבלה עתירתו של משיב 1, מר עבדאללה חמאייסה (להלן: "המשיב"), לבטל את החלטתה של עיריית תמרה (להלן: "המבקשת"), לפיה מר אחמד אבו עיד (להלן: "מבקש 2") הוא הזוכה בשלושה מכרזים שפרסמה המבקשת (להלן: "המכרזים"). בהתאם לפסק הדין, הוחזר התיק לדיון מחדש בפני וועדת המכרזים, אשר אמורה להכיר רק בערבויות הבנקאיות שהוגשו לה בהתאם לתנאי המכרז והוראות החוק.

העובדות שברקע

2.בעתירתו בפני בית משפט קמא טען המשיב, כי בהחלטתה של המבקשת להכריז על מבקש 2 כזוכה במכרזים נפלו מספר פגמים. להשקפתו, פעלה המבקשת בחוסר תום-לב בניהול הליכי המכרז, מחד, ומאידך במקום לעמוד על הדרישה להצגתה של ערבות בנקאית לצורך ההשתתפות במכרזים, היא הסתפקה באישור חתום על ידי הגזבר שלה, בו הודיע מבקש 2 על הסכמתו להעמיד חוב שחבה לו המבקשת כתחליף לערבות הבנקאית.

בית משפט קמא החליט לקבל את העתירה, תוך שהוא קובע כי אין באישור שהפקיד מבקש 2, משום תחליף לערבות הבנקאית. בית המשפט קבע כי אישור זה אינו מהווה ערבות מספקת לצורך המכרזים. עוד קבע בית המשפט, כי הכרה בערבות מסוג זה, מהווה פגיעה בעקרון השוויון שהוא אחד מאבני היסוד בדיני המכרזים. בית משפט קמא היה ער להלכה שנפסקה בבג"ץ 203/75 , בן יקר נ. המועצה האזורית באר טוביה , פ"ד כט(2) 707 (להלן: "הלכת בן יקר"), אך סבר כי הלכה זו אשר נפסקה לפני מספר רב של שנים, אינה משקפת עוד את ההתפתחות שחלה בדיני המכרזים בסוגיית הערבות הבנקאית.

3.על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש ערעור, ויחד עמו הבקשה לעיכוב ביצוע דנן, וזאת לאחר שבקשה דומה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא, נדחתה. עיקר הטענות בערעור מופנות לכך שבית המשפט קמא פסק בניגוד להלכת בן-יקר, עליה הסתמכה המבקשת ושלטענתה הכתה שורשים בפסיקה. את בקשתם לעיכוב ביצוע סומכים המבקשים על שניים: ראשית , לדעת המבקשים רבים סיכוייהם לזכות בערעור, ו שנית הם טוענים, כי במידה ובקשתם לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם למבקש 2 שזכה במכרזים, נזק בלתי-הפיך שלא יבוא על תיקונו אם ותצלח דרכו בערעור. כוונת הדברים לכך, שבדיון החוזר בפני וועדת המכרזים, ולאור פסק דינו של בית משפט קמא, לא תהיה בפני הוועדה הצעה נוספת מלבד הצעתו של המשיב.

המשיב מתנגד לבקשה.

דיון

4.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הכלל הוא כי צד שזכה בדין רשאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר, ועל כן עיכוב ביצוע הוא החריג ולא הכלל. מכאן, על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות כי רבים סיכויו להצליח בערעור, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק בלתי הפיך, שלא יוכל לבוא על תיקונו במידה ותצלח דרכו בערעור. בענייננו, טענת המבקשים בדבר סטייה מהלכה פסוקה, היא טענה שראוי לה כי תתברר בערכאת הערעור, מה גם שעתה נהיר לכל כי דחיית הבקשה, תייתר, הלכה למעשה, את הדיון בערעור. ער אני לאינטרס הציבורי המחייב סיום מהיר של הליכי המכרז, אך נראה כי עניין זה יכול לבוא על פתרונו על ידי הכרעה מהירה בערעור.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה. משיב 1 יישא בהוצאות המבקשים בסך 2500 ש"ח.

שמיעתו של ערעור זה תיקבע תוך 60 ימים, והתיק יובא בפני כב' הרשם על מנת שיקצוב את המועדים להגשתם של הסיכומים מטעם בעלי הדין, בהתחשב במועד הדיון הקרוב.