עע"מ 3068/17 עיריית תל אביב- יפו נ. דוד מיכקשווילי

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.3.2017 (עת"ם 60955-01-15, השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) ופסיקתא שניתנה בעקבותיו ביום 17.7.2017 (להלן: הפסיקתא ). בפסיקתא ניתנו הוראות יישומיות לביצועו של פסק הדין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקשת, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה ), נקטה בהליכי גבייה מינהליים נגד המשיבים לגביית חובות ארנונה ומים המיוחסים לנכסים שהועברו אליהם בירושה. המשיבים עתרו לבית המשפט המחוזי לביטול הליכי הגבייה האמורים, וטענו כי העירייה פנתה להליכי גבייה מינהליים רק לאחר שכשלה בכל ניסיונותיה לתבוע במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו בעבר את החובות הנטענים, וכי בכך פעלה בחוסר סבירות ובניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.

3.

ביום 5.3.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה וקבע כי העירייה אכן לא הייתה רשאית לנקוט הליכי גבייה מינהליים בנסיבות שבהן ההליכים המשפטיים שניהלה קודם לכן ביחס לחובות הנטענים נמחקו, לאחר שנקבע כי העירייה התקשתה לפרט, לנמק ולהוכיח אותם חובות. הדברים מקבלים משנה תוקף, כך נקבע, במקרה שבו העירייה בחרה לנקוט אותם הליכי גבייה מינהליים כלפי מורישות הנכסים בעת שאלה כבר היו על ערש דווי, שנים רבות לאחר היווצרות החובות, וכן כלפי המשיבים שאינם מחזיקים במלוא המידע הנוגע לנכסים בעבר ואינם יכולים להתמודד כראוי עם טענות החוב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הליכי הגבייה המינהליים שבהם נקטה העירייה כנגד המשיבים נגועים בחוסר תום לב ובהפרה של חובות העירייה כרשות ציבורית.

4.

ביום 21.5.2017 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסיקתא שבה יפורטו הנכסים וההליכים שעליהם יחול הסעד שניתן בפסק הדין. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופירט רשימה של שמונה נכסים שיש לבטל את הליכי הגבייה המפורטים ביחס אליהם (כלומר להסיר את השעבודים הרשומים בעניינם), וכן פירט רשימה של שבעה הליכי ההוצאה לפועל ושתי הערות אזהרה שיש לבטל ביחס לאותם נכסים משועבדים.

הבקשה דנן

5.

העירייה הגישה ערעור מתוקן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי כבר ביום 14.5.2017. ביום 18.7.2017 הוגשה הבקשה דנן, המכוונת לעיכוב ביצוע של הפסיקתא ופסק הדין גם יחד. בבקשה טוענת העיריה כי חוב המשיבים כלפיה עומד כיום על סך של למעלה מ-88 מיליון שקל, וכי בפועל ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי יביא להסרת ארבעת השעבודים האחרונים על נכסים שנועדו להבטיח את חובות המשיבים. לטענת העירייה, אם לא יעוכב ביצועם של הפסיקתא ופסק הדין היא עלולה להימצא בפני שוקת שבורה מבלי שתוכל להבטיח את פירעון חובם של המשיבים. לעומת זאת, כך נטען, העירייה אינה מתכוונת לפעול למימוש הנכסים עד להכרעה בערעור, ועל-כן למשיבים לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצועם של הפסיקתא ופסק הדין.

6.

העירייה מוסיפה עוד כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים. בהקשר זה נטען כי ערעור קודם שהגישה העירייה לבית משפט זה בגלגול קודם של הסכסוך בין הצדדים התקבל, ובפסק הדין שניתן ביום 28.7.2014 נקבע במפורש כי אין לפרש הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים כשולל מהעירייה את האפשרות לנקוט הליכי גבייה מנהליים כלפי המשיבים (ע"א 9004/12). העירייה אף מטעימה כי בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת אותו הליך התקבלה באופן חלקי על-ידי השופט נ' סולברג (החלטה מיום 12.2.2013), שהורה כי ארבעה שעבודים שנרשמו על זכויות בנכסי המשיבים יוותרו על כנם עד למתן פסק דין. העירייה מציינת כי היא מבקשת אפוא שגם בגלגול הנוכחי של הסכסוך תתקבל החלטה דומה עד להכרעה בערעור שהגישה.

7.

המשיבים הגישו תגובה לבקשה בהתאם להחלטותיי מיום 18.7.2017 ומיום 16.8.2017, ובה הם טוענים כי יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיבים עיכוב ביצועם של הפסיקתא ופסק הדין שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי ימנע את סגירתם ומחיקתם של תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדם, כמו גם את מחיקתן של הערות האזהרה שנרשמו לטובת העירייה על נכסיהם, ולכן קבלת הבקשה תפגע בזכויות הקניין שלהם. כן נטען כי אין לסמוך על הצהרות העירייה לפיהן היא לא תפעל למימוש הנכסים עד להכרעה בערעור. המשיבים הוסיפו כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, כי התצהיר שצורף לבקשה אינו תומך בטענות העובדתיות שנטענו בה, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי רב.

8.

ביום 27.8.2017 הוריתי לעירייה להגיש הודעה שבה תבהיר את פרטי הסעד המבוקש, ובכלל זה – האם הבקשה נסבה על כל השעבודים הנזכרים במפורש בפסיקתא, וזאת בעיקר לנוכח ההפניה להחלטת עיכוב הביצוע שנתן השופט סולברג בע"א 9004/12 (כמפורט בפסקה 6 לעיל) שבה נזכרו שעבודים שהוטלו על ארבעה נכסים בלבד.

9.

בהתאם לכך, ביום 3.9.2017 הגישה העירייה הודעה מעדכנת. יש לציין כי ההודעה נוסחה, למיטב הבנתי, במתכונת שהכבידה על הבנת פרטיה. ככל שניתן להבין מהאמור בהודעה, העירייה מבקשת כי יינתן צו עיכוב ביצוע ביחס לשבעה מתוך שמונת הנכסים הנזכרים בפסיקתא (בשים לב לכך שאחד מתוך השמונה כבר נמכר לצד שלישי). בהמשך לכך, העירייה מבקשת כי שעבודים רשומים לא יוסרו, וכי שעבודים שהוסרו בעבר יירשמו מחדש, ומכל מקום היא מוסיפה ומבקשת שלא תבוצע כל דיספוזיציה בנכסים הנזכרים. העירייה אף הבהירה כי היא מבקשת שכל תיקי ההוצאה לפועל הנזכרים בפסיקתא לא יבוטלו. כל זאת, עד למתן פסק דין בערעור שהגישה העירייה.

10.

ביום 11.9.2017 הגישו המשיבים תגובה להודעת העירייה, ובה טענו כי בהודעתה חשפה העירייה את מטרתה האמתית – שינוי המצב הקיים על-ידי רישום של שעבודים חדשים וקידום של הליכי הוצאה לפועל. לטענת המשיבים יש לדחות בקשה זו שחורגת ממטרתה המובהקת של בקשה לעיכוב ביצוע – שימור המצב הקיים.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

12.

כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור עצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה. בקשה למתן סעד זמני בערעור תוכרע על פי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (ראו למשל: ע"א 5518/06 שבתאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 4 (16.7.2006); ע"א 2424/12 עירוני נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 12 (10.6.2013); ע"א 8851/14 כהן נ' מיכה צמיר, עו"ד - כונס נכסים , פסקה 16 (5.5.2015)).

13.

בענייננו, מהודעת ההבהרה שהגישה העירייה עולה לכאורה – ובכך צודקים המשיבים – כי בקשתה אינה מכוונת רק לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי , ולמעשה נסבה גם על הענקת סעד זמני לתקופת הערעור, במסגרתו יירשמו שעבודים שנמחקו זה מכבר. מעבר לכך שהדברים לא הוצגו באופן זה לכתחילה (ואף בדיעבד לא הומשגו כראוי), איני סבורה כי העירייה הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לשם קבלת הבקשה במלואה.

14.

ראשית, העירייה לא ציינה בבקשתה האם בשנים שחלפו עד למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה קיים צו זמני שמנע עשיית דיספוזיציה בנכסים שהשעבודים אשר חלו עליהם נמחקו או סעד זמני אחר שנועד להשיג את מטרת הבקשה דנן.

15.

לכך יש להוסיף כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף למעלה מארבעה חודשים מיום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהורה כי "כל הליכי הגבייה המינהליים שנקטה עירייה בקשר עם הנכסים האמורים יבוטלו לאלתר". חרף ההוראה הברורה על ביטול הליכי הגבייה המינהליים, ובכללם – השעבודים שנרשמו על הנכסים והליכי הוצאה לפועל המתנהלים ביחס אליהם – העירייה לא מיהרה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. למעשה, כפי שעולה מהפסיקתא, העירייה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי רק ביום 9.7.2017, לאחר שהמשיבים הגישו בקשה למתן פסיקתא. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 10.7.2017 כי משהוגש ערעור על פסק דינו, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע היא לבית המשפט שאליו הוגש הערעור. על אף האמור, רק לאחר שבעה ימים, ורק לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה לפסיקתא על-ידי בית המשפט המחוזי, הגישה העירייה את הבקשה דנן.

16.

צירוף הנתונים מוביל למסקנה כי העירייה לא מסרה מידע מספק כדי להוכיח ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתה בכל הקשור למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בנוסף, התנהלותה של העירייה וההתמהמהות שאפיינה את הגשת הבקשה דנן (וככל הנראה את הטיפול בנושא החובות הנטענים בכלל) מחלישות אף הן את עמדתה בדבר הצורך הבהול בסעד זמני "אקטיבי" בתקופת הערעור.

17.

עם זאת, ומבלי לחוות דעת באשר לסיכויי הערעור, אני סבורה כי יש לשמור על המצב הקיים עד להחלטה בערעור, וזאת על מנת שהעירייה לא תימצא בפני שוקת שבורה לו בסופו של יום יתקבל ערעורה.

18.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן:

א.

השעבודים הרשומים בעת הזו על נכסי המשיבים הנזכרים בפסיקתא לא יוסרו עד למתן החלטה אחרת בערעור.

ב.

העירייה לא תפעל לרישומם של שעבודים שנמחקו או שעבודים חדשים באופן המנוגד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ג.

הליכי הוצאה לפועל פתוחים לא יימחקו בשלב זה, אך יוקפאו עד למתן החלטה אחרת בערעור.

ד.

העירייה לא תפעל לפתיחת הליכי הוצאה לפועל באופן המנוגד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ה.

הערות אזהרה לטובת העירייה הרשומות על נכסי המשיבים הנזכרים בפסיקתא לא יימחקו.

ו.

העירייה לא תפעל לרישום הערות אזהרה חדשות באופן המנוגד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

19.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.