עע"מ 3400-23 עע"מ 3400-23

בקשות לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' נד"ב) מיום 15.3.2023 בת"צ 17616-09-10 ושל החלטה נוספת שניתנה על ידו ביום 31.8.2023 באותו הליך.

הרקע לבקשה

1.ראשיתו של ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה נגד המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (להלן גם: הוועדה). הבקשה נסובה, בתמצית, על הטענה כי הוועדה גבתה מנישומים שחויבו בתשלום היטל השבחה ריבית פיגורים בגין מלוא התקופה שמיום מימוש הזכויות המחייבות את ההיטל ועד יום התשלום בפועל, וזאת אף אם במהלך תקופה זו נערכו הליכי בירור של שומת המס שהתארכותם לא נגרמה בעטיו של הנישום. ביום 5.11.2013 אישר בית המשפט את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, וביום 23.2.2014 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי לפיו התובענה הייצוגית מתקבלת והסעד לחברי הקבוצה יהיה השבת חיובי היתר של ריבית הפיגורים שנגבתה במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה ועד לאישורה. בעניין זה הוסכם כי חישוב חיובי היתר המגיעים לחברי הקבוצה יתברר לפני השופט בדימ' ש' מנהיים שימונה כממונה בהתאם להוראות סעיף 20(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: הממונה).

2.אחת המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים במסגרת הבירור לפני הממונה נגעה לגובה הריבית שיש להטיל על סכומי ההשבה לקבוצה. בעניין זה טענה המשיבה כי יש להוסיף לסכומי ההשבה – שהם כאמור סכומי ריבית פיגורים על היטל השבחה – ריבית פיגורים כמשמעותה בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: חוק ריבית פיגורים), באופן שבו אותו שיעור ריבית שחל על פיגורים בתשלום של חברי הקבוצה יחול גם על השבה של הכספים שנגבו מהם ביתר. טענה זו התבססה על הוראת סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) לפיה "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה (חוק ריבית פיגורים – ד.מ.)...". הוועדה מצידה טענה כי מדובר בתביעה כספית להשבה שיש להחיל עליה את הוראות הדין הכללי הקבועות בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק ריבית והצמדה).

3.ביום 29.11.2015 קיבל הממונה את עמדת המשיבה וקבע כי הסכומים שנגבו על ידי הוועדה ביתר יושבו לחברי הקבוצה בתוספת ריבית פיגורים מרגע הגבייה ועד השבתם בפועל. זאת בין היתר נוכח הקביעה כי הוועדה יכולה הייתה לדעת מהו הסכום שיש להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה ויכולה הייתה להימנע מגבייתו לוּ פעלה מלכתחילה כראוי. על החלטה זו הגישה הוועדה ערר לבית המשפט המחוזי, בו טענה בעיקרו של דבר כי היא לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מהם סכומי ההשבה.

4.ביום 30.10.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הערר תוך אימוץ טעמיו של הממונה (להלן: ההחלטה בנושא הריבית). נוסף על כך נקבע כי עמדת הוועדה לפיה לא ידעה מהם סכומי ההשבה סותרת טענה אחרת שהעלתה בתחילת ההליך, ומשכך היא מנועה מלטעון זאת כעת. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, ובסמוך לאחר מתן פסק דין סופי בהליך שניתן ביום 15.3.2023, הגישה ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ריבית הפיגורים עד להכרעה בערעור, באופן שבו בעת הזו תתווסף לכספים שיושבו לחברי הקבוצה ריבית "רגילה" בלבד. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק וכי קיים חשש של ממש שאם תזכה בערעור לא תוכל לגבות בחזרה את כספה. זאת מפני שמדובר בקבוצה גדולה ביותר של זוכים הכוללת כ-2,500 חברים, אשר לכל אחד מהם נפסק סכום נמוך. מנגד, סכום ריבית הפיגורים בו חויבה הוא גבוה ביותר ועומד סך של כ-8.7 מיליון ש"ח. זאת כאשר קרן הסכום שעליה להשיב לחברי הקבוצה עומדת על סך של 6.2 מיליון ש"ח, וכאשר הפרשי הצמדה וריבית "רגילה" לפי חוק ריבית והצמדה מסתכמים בסך של כ-866 אלף ש"ח בלבד. עוד הדגישה המבקשת כי עיכוב ביצוע תשלום ריבית הפיגורים לא צפוי לפגוע ברווחתם של הזוכים, מאחר שמדובר בסכומים נמוכים שאין דחיפות מיידית בהשבתם, ושככל שיידחה הערעור יועברו התשלומים הנדרשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כן הרחיבה הוועדה בבקשתה על אודות סיכויי הערעור הגבוהים לטענתה.

5.מספר חודשים לאחר הגשת הערעור והבקשה האמורה ניתנה ביום 31.8.2023 החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי, שעניינה בגמול ובשכר הטרחה להם זכאים המשיבה ובאי-כוח הקבוצה. במסגרת החלטה זו נקבע כי יש לפסוק למשיבה גמול בסך של 414,968 ש"ח, ולבאי-כוח הקבוצה יש לפסוק שכר טרחה בסך של 3,790,576 ש"ח – סכומים שנגזרו מסכומי ההשבה שנפסקו לחברי הקבוצה כולל ריבית הפיגורים (להלן: ההחלטה בנושא הגמול ושכר הטרחה). כן נקבע כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו לשיעורין, באופן שבו 70% מהסכום ישולם בתוך 30 ימים; ואילו יתרת הסכום תשולם "לאחר השלמת מלוא חיובי הנתבעת [הוועדה] על פי פסק הדין, הגשת תצהיר מתאים על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר קבלת אישור בית המשפט". גם על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ולצדה בקשה לעיכוב ביצועהּ החלקי באופן שבו תידרש לשלם בעת הזו שכר טרחה וגמול שייגזרו מסכומי ההשבה שנפסקה (קרן בלבד) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית "רגילה".

6.נוכח הקשר ההדוק בין ההליכים התבקשה המשיבה ליתן תשובה מאוחדת לשתי הבקשות לעיכוב ביצוע, ובתשובתה הביעה את התנגדותה להן. באשר לבקשה לעיכוב תשלום ריבית הפיגורים, נטען כי הוועדה התעלמה בערעורה מקביעת בית המשפט לפיה היא מנועה מלטעון כי לא ידעה ולא יכלה לדעת מהם סכומי ההשבה, ומשכך אף אם יתקבלו טענותיה לא יהיה בכך כדי לזכותה בסעד לו היא עותרת בערעור. הוועדה גם התעלמה מקביעות נוספות שנכללו בהחלטות הממונה ובית המשפט, לפיהן אף אם לא יהיה מקום לחייבה בריבית פיגורים לפי סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אין פירוש הדבר כי יש לצרף לסכומי ההשבה הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק ריבית והצמדה. בנוסף הבהירה המשיבה כי הסכומים שצוינו על ידי המבקשת הם בגדר הערכות לא עדכניות של המבקשת והיא חולקת עליהם; וכי מטעמים רבים נוספים סיכויי הערעור על ההחלטה בנושא הריבית נמוכים. בכל הנוגע להחלטה בנושא הגמול ושכר הטרחה, נטען כי בית המשפט היה מודע לבקשת הוועדה לעיכוב ההחלטה בנושא הריבית והלכה למעשה אף עיכב חלק משכר הטרחה עד להכרעה בערעור על ההחלטה האמורה. לכך יש להוסיף כי המבקשת נמנעה מלהציג טענה או ראיה כלשהי לכך שהיא תתקשה לגבות בעתיד את סכומי הגמול ושכר הטרחה מהמבקשת ומבאי כוח הקבוצה. ולבסוף, גם סיכויי הערעור על החלטה זו נמוכים.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב תשלום ריבית הפיגורים להתקבל; וכי דין הבקשה לעיכוב ההחלטה על הגמול להידחות.

8.ראשית באשר להחלטה על הריבית. אמנם כפי שציינה המשיבה, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). עם זאת, בנסיבות העניין שוכנעתי כי מאזן הנוחות – שהוא כידוע השיקול העיקרי הנבחן בבקשות מעין אלו – מטה את הכף לטובת המבקשת (לעניין היחס בין השיקולים ראו למשל: עע"מ 6863/23 מנהל קהילתי מיתרים בע"מ נ' העמותה הקהילתית גבעת מרדכי ירושלים, פסקה 8 (24.10.2023); ע"א 1490/23 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' זילברג, פסקה 10 (28.3.2023); עע"מ 7164/22 הועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה נפתלי" נ' קסיס, פסקה 6 (4.12.2022)). כמפורט לעיל, המבקשת נדרשה להשיב לחברי הקבוצה, המונה למעלה מ-2,000 חברים, ריבית פיגורים שהוערכה על ידה בסך כולל של כ-8.7 מיליון ש"ח. מובן כי ככל שהמבקשת תזכה בערעורה עלול להיגרם לה נזק רב, שכן היא עשויה להיתקל בקשיים בהשבת הכספים מכל אותם חברים. יצוין בהקשר זה כי המשיבה אמנם ציינה בתשובתה כי היא חולקת על הסכומים בהם נקבה המבקשת בבקשתה, אולם היא לא ציינה מהם הסכומים המדויקים לגישתה, ומכל מקום דומה כי לעמדתה הסכומים גבוהים אף יותר (ודי לעיין בעניין זה בפסקה 4 לטיעוניה לעניין גמול ושכר טרחה מיום 12.6.2023). מנגד, לא התרשמתי כי ייגרם לחברי הקבוצה נזק גדול כתוצאה מעיכוב ביצוע תשלום סכום זה. זאת בפרט כאשר עיכוב הביצוע אינו מתפרשׂ על חובת תשלום קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק ריבית והצמדה. לכך יש להוסיף כי ככל שיידחה הערעור, חברי הקבוצה אינם צפויים להיתקל בקושי לגבות את הכספים האמורים (ראו והשוו בעניין זה: עע"מ 4728/21 עיריית רחובות נ' כרמי, פסקה 5 (2.8.2021); עע"מ 6685/15 עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ, פסקה 4 (28.10.2015)). די אפוא במאזן הנוחות, הנוטה במובהק לטובת המבקשת, כדי להצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב תשלום ריבית הפיגורים, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

9.שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להחלטה בנושא הגמול ושכר הטרחה. אמנם, הסכומים אותם חויבה המבקשת לשלם למשיבה ולבאי-כוחה אינם מבוטלים, אולם לא נטען וממילא לא הוכח כי צפוי קושי בהשבתם ככל שיתקבל הערעור. מה גם, כפי שהצביעה המשיבה, שבמסגרת ההחלטה בנושא הגמול ושכר הטרחה נקבע כי בעת הזו ישולם רק 70% מהסכום, כאשר היתרה תשולם רק לאחר השלמת מלוא חיובי המבקשת על פי פסק הדין. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי עלול להיגרם למבקשת נזק מתשלום הגמול ושכר הטרחה, ודאי לא נזק המצדיק את עיכוב ביצוע התשלום (ראו והשוו לעניין זה: עע"מ 1649/23 עיריית פתח תקווה נ' קופל, פסקה 9 (14.3.2023); ע"א 7327/22 שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' כפיר, פסקה 12 (4.12.2022); עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ, פסקה 12 (10.5.2015)).

סיכומו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע בעע"מ 3400/23 – מתקבלת; הבקשה לעיכוב ביצוע בעע"מ 7129/23 – נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.