עע"מ 3751/09 בנימין פינקלשטיין נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לצו זמני, היורה כי החלטת המשיבה לפיה הותלה רישיון הנהיגה של המבקש עד למעבר מבחן נהיגה מעשי תעוכב עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ש' ברלינר).

2.

המבקש, יליד 1931, מחזיק ברישיון נהיגה ברכב פרטי בישראל מאז שנת 2000. ביום 19.2.2008 התנגש המבקש עם רכבו ברכב אחר, עקב כניסה לצומת מבלי לתת זכות קדימה. כתוצאה מהתאונה נפגעו שני אנשים וכלי הרכב ניזוקו. בגין האמור הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה רשלנית; עבירה של נהיגה בדרך הגורמת נזק; ועבירה של אי מתן זכות קדימה.

בעקבות התאונה הופנה המבקש למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לשם קביעת כושרו הרפואי לנהוג ברכב מנועי. פסיכולוג קליני, אשר בדק את המבקש, ציין בממצאיו כי "כנראה שלעיתים פועל בחוסר תשומת לב לפרטים יתכן שהתאונה בה היה מעורב גם היא קשורה בחוסר תשומת לב וכן העבירה הנוספת של אי מתן זכות קדימה". אי לכך המליץ הפסיכולוג "להתנות המשך נהיגה במבחן חוזר עד 19.5.2008 החלטה סופית לאחר עיון בדו"חות המבוקשים". לאחר בדיקת הנדרש העריך הרופא האחראי במכון (להלן: הרופא האחראי ) ביום 3.7.2008 כי המבקש נמצא כשיר לנהוג ברכב מנועי בכפוף להצלחה במבחן נהיגה חוזר. ביום 1.12.2008 הודיעה רשות הרישוי למבקש על התליית רישיון הנהיגה. יצוין כי בהודעה קיימת אי בהירות, שכן בראשיתה מצוין כי "על סמך בדיקות רפואיות שנערכו לך במכון הרפואי לבטיחות בדרכים אשר אישר אותך לנהיגת רכב מסוג B

בתנאי שתעמוד בהצלחה במבחן נהיגה מעשי" ואילו בסיום ההודעה נכתב כי רישיונו של המבקש מותלה עד אשר יעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ויימצא מתאים לנהוג ברכב מנועי.

הכתוב ברישת ההודעה אינו עולה אפוא בקנה אחד עם הכתוב בסופה.

3.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד ההחלטה להתלות את רישיונו. במסגרת העתירה, ניתן למבקש סעד זמני במסגרתו עוכבה התליית רישיון הנהיגה של המבקש. העתירה נדחתה, ובית המשפט קבע שאין רשות הרישוי מנועה מלהסתמך על אירועי התאונה ועל הגשת כתב האישום נגד המבקש לצורך הערכת המסוכנות הנובעת מדרך נהיגתו של המבקש. בית המשפט עמד על פגמים בהודעת הרשות על התליית הרישיון, והצביע על חובתה של הרשות לזמן את בעל הרישיון המותלה למבחן מעשי תוך שישה שבועות מיום שהחליטה על התליית הרישיון, הוראה שהרשות לא ביצעה. על כן, האריך בית המשפט המחוזי את הסעד הזמני למשך שישה שבועות, והבהיר כי על רשות הרישוי לזמן את המבקש למבחן נהיגה בתוך תקופה זו.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן את הבקשה לצו זמני שבפניי. בבקשה, נטען כי המבקש זקוק לרכבו וכי סיכוייו לזכות בערעורו הינם טובים. לטענתו, בית המשפט המחוזי טעה כשהתעלם מכך שרישיונו הותלה על סמך כתב אישום שטרם התברר. המבקש טוען גם לפגמים בחוות דעתו של הרופא האחראי, ובהחלטתה של פקידת משרד הרישוי שלא הפעילה שיקול דעת עצמאי בבחנה את חוות דעתו של הרופא האחראי.

בתגובת המשיבה לבקשה מיום 18.5.2009, הביעה המשיבה את הסכמתה למתן סעד ארעי למערער, עד למועד ביצוע המבחן המעשי ולתקופה שלא תעלה על 45 ימים ממועד משלוח הזימון למבחן על-ידי רשות הרישוי. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי אין מקום ליתן למבקש סעד זמני במסגרת הערעור מאחר שבדיקת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים העלתה חשש כי בדרך נהיגתו של המבקש יש משום סכנה לבטיחות התנועה, בשל ליקויי קשב של המבקש.

5.

נוכח הסכמת המשיבה, נתתי בהחלטתי מיום 19.5.2009 צו זמני המורה על עיכוב התליית רישיון הנהיגה של המבקש עד להחלטה אחרת. כמו כן הוריתי למשיבה להגיש עדכון לעמדתה. ביום 16.7.2009 הגישה המשיבה עדכון לתגובתה. לדברי המשיבה, ביום 18.5.2009 הוצא למבקש על ידי רשות הרישוי זימון למבחן מעשי, וזאת תוך 45 ימים ממועד הזימון. ואולם, המבקש לא התייצב למבחן במועד. לפיכך, חזרה המשיבה על התנגדותה למתן סעד זמני למבקש.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ודין הצו הארעי שניתן על ידי ביום 19.5.2009 להתבטל.

כלל הוא כי על מבקש הסעד הזמני לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. עקרונות אלו, הנוגעים לעניין מתן סעד זמני בערעור אזרחי, יפים גם לעניין סעד זמני בערעור על עתירה מנהלית (ראו: עע"ם 10786/08 פוני נ' פקיד רישוי לכלי יריה (לא פורסמה, 1.1.2009); עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ (לא פורסמה, 11.4.2006)) . בנוסף, נקבע בפסיקה כי התנאים למתן סעד זמני בערעור מחמירים מאלו הנדרשים בפני הערכאה הדיונית (עע"מ 8162/07 עע"ם 8162/07

חברת הארכבירים בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.11.2007)).

מהותו של הסעד הזמני המבוקש הוא עיכוב התליית רישיונו של המבקש אשר אחראי, לכאורה, לתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי מצא לנכון לעכב את התליית רישיונו של המבקש לתקופה מוגבלת, אשר הוארכה על-ידי נוכח הסכמת המשיבה. עתה, התחוור כי המבקש לא התייצב למבחן המעשי לו הוא נדרש לשם הכרעה בעניין כשירותו לנהיגה. המבקש אמנם טוען כי הוא זקוק לרכבו, אולם נדמה כי אין צורך להכביר במילים על אודות חומרת הסכנה הטמונה בהימצאותם של נהגים מסוכנים בכבישים, סכנה שהעמידה ועודה מעמידה קורבנות רבים. כאשר סיכונים אלה עומדים על כף המאזניים, אין לומר שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש. נוכח דברים אלה, לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין סיכויי הערעור.

לאור האמור, הבקשה לסעד זמני נדחית, והצו שניתן על ידי ביום 19.5.2009 מתבטל.