עע"מ 6408/09סנא אלעלאונה נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' פוגלמן), מיום 15.7.09, בו הורה בית המשפט על פקיעת היתר השהייה בארץ של המבקש 2 (להלן: המבקש ).

2.

המבקש הינו אזרח ירדני אשר נישא למבקשת 1 בשנת 2001, שהינה אזרחית ישראל. לבני הזוג שלושה ילדים משותפים. לאחר הנישואין הוגשה בקשה ליתן למבקש מעמד בישראל במסגרת נוהל איחוד משפחות. המבקש החל בהליך מדורג, וניתן לו רישיון שהייה ארעי אשר הוארך מעת לעת. במהלך שנת 2007, החליטה המשיבה שלא להאריך את הרישיון, זאת בעקבות מידע שנאסף בנוגע למעורבות פלילית וביטחונית של המבקש.

כנגד החלטה זו הוגשה עתירה אשר נדחתה על ידי בית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק. בפסק הדין נקבע כי החלטת המשיבה לשלול מהמבקש את ההיתר לשהות בישראל הינה מבוססת. במקביל, הותיר בית המשפט צוהר צר לזכות המבקש בכך שאפשר לו תקופת התארגנות בת חמישה חודשים, ואף ציין כי טוב תעשה המשיבה אם תשוב ותבחן האם חל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי ההחלטה.

3.

בחלוף חמשת החודשים פנה המבקש למשיבה פעם נוספת בבקשה לבחון מחדש את עניינו. לאחר בחינת מחודשת השיבה המשיבה כי לא חל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי החלטתה. בעקבות החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט שמע את טענות הצדדים ובחן את החומר העדכני, הן במישור הביטחוני והן במישור הפלילי, אותו הציגה המשיבה במעמד צד אחד. בית המשפט קבע כי לא קיימת עילה להתערבות בהחלטתה של המשיבה לפיה לא חל שינוי מהותי המצדיק שינוי ההחלטה בעניינו של העותר. על כן נדחתה העתירה.

4.

על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה. לערעור צורפה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד החלטה בערעור. בבקשה נטען כי ביצועו המיידי של פסק דין קמא יסב נזק רב ובלתי הפיך למבקש, למשפחתו ולעסקיו. עוד טוען המבקש כי אי מתן עיכוב ביצוע ירוקן את הערעור מתוכן וייתרו.

5.

לאחר שבחנתי בעיון אתפסקי הדין שניתנו בעניין וכן את הבקשה ונספחיה, סבורה אני כי דינה להידחות. כבכל בקשה לסעד זמני בשלב הערעור, על הבקשה לעמוד בשני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הינו כי סיכוייו של הערעור טובים הם, בעוד התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה באופן בולט לטובת המבקש (עע"מ 3751/09 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.7.09); עע"ם 10786/08 פוני נ' פקיד רישוי לכלי יריה (לא פורסמה, 1.1.2009); עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ (לא פורסמה, 11.4.2006)).

6.

במקרה שבפני, ההחלטה בעניינו של המבקש כבר נבחנה על ידי הרכב של בית משפט זה. כאמור, ההרכב שקל בכובד ראש את טענות הצדדים והחומר הרלוונטי שהוצג בפניו, וקבע כי החלטת המשיבה הינה מבוססת ונתמכת בחומר שנאסף. באותה עת בחר בית המשפט להותיר פתח למבקש במידה ויתקיים שינוי בנסיבותיו במהלך תקופת ההתארגנות הארוכה שהוקצתה לו. נסיבותיו של המבקש נבחנו בשנית הן על ידי המשיבה והן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, והחומרים המעודכנים שנאספו הובאו בפני בית המשפט ונשקלו בטרם החלטה. במצב זה, משנקבע כי לא חל שינוי בנסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה, לא ניתן לקבוע שסיכוייו של הערעור הינם גבוהים.

גם מאזן הנוחות אינו נוטה בברור לצידו של המבקש. לא בלב קל יורה בית המשפט על הפרדת אדם ממשפחתו וילדיו הקטינים, ונדרש משנה זהירות בהחלטות מעין אלו. אינני מתעלמת מן הקושי שמצב זה יוצר למבקש ולמשפחתו, עם זאת, אין מדובר במצב בלתי הפיך אשר מייתר את הערעור (עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסמה, 24.9.2007)). במקרה זה, אם לא יינתן הסעד הזמני תעמוד החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעיינה, ועל המבקש יהיה לעזוב את הארץ ולשוב לירדן, עד אשר יתברר עניינו במסגרת הערעור. מובן, שאם ערעורו של המבקש יתקבל תהיה לו האפשרות לשוב לישראל כלעומת שעזב (עע"מ 3696/08 וואנג נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 20.5.08); עע"מ 7894/06 אבו רחמה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 31.10.2006)). למותר להזכיר כי במקרה זה, לאחר שנדחתה עתירתו, ניתנה למבקש תקופת התארגנות ארוכה מן המקובל להסדיר את ענייניו העסקיים והמשפחתיים לקראת עזיבתו. מכל מקום, העובדה שכבר ניתנה למעשה החלטה בעניינו של המבקש על ידי בית משפט זה אינה מאפשרת היענות לבקשה, גם אם הייתי מניחה שמאזן הנוחות נוטה במידת מה לטובת המבקש.

על פי כל האמור, הבקשה נדחית - בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.