עע"מ 3880/19 אמאל אבו ח'אלד נ. שר הפנים

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' רובין ) בעת"ם 57892-10-18, מיום 7.5.2019, בגדרו נדחתה עתירתם של המבקשים בנוגע למתן מעמד בישראל למבקש 2, הוא בנה של המבקשת 1 (להלן, בהתאמה: המבקש ו המבקשת ).

2.

המבקשת, תושבת ישראל המתגוררת באזור מזרח ירושלים, הגישה בשנת 2006 בקשה להסדרת מעמדם של ילדיה מכוח סעיף 3א לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק ). מכיוון שסעיף 3א עוסק במתן מעמד לקטינים, אך בעת הגשת הבקשה היה המבקש בגיר בן כ-18.5, הבקשה נדחתה בכל הנוגע למבקש. השגותיהם של המבקשים על כך נדחו, ומתגובת המשיבים לבקשה שלפניי עולה כי המבקשים נמנעו מלעתור בנושא לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בחלוף כתשע שנים, ביום 22.11.2015, הגישו המבקשים בקשה ליתן למבקש מעמד מטעמים הומניטריים, בהתאם לסעיף 3א1 לחוק. משהתעכב מתן ההחלטה בעניין הגישו המבקשים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 4380/17), אשר נמחקה לאחר שביני לביני, ביום 12.8.2018 ניתנה החלטת המשיבים, הדוחה את בקשתו של המבקש לקבלת מעמד בישראל.

3.

עתירתם של המבקשים כנגד החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ביום 7.5.2019. בית המשפט ציין בפסק דינו כי הטעם ההומניטרי היחיד שהעלו המבקשים "נעוץ בעובדה ש[המבקש] נולד בישראל וגר בישראל כבר שנים ארוכות, וכי משפחתו גרה גם היא בישראל". עוד צוין כי המבקש הוא "בגיר, אין לו רעייה או ילדים השוהים בישראל, ולא הוכח כי יצר בישראל 'מרכז חיים משפחתי, מקצועי וכלכלי'". לכן, על אף המשמעויות הקשות מבחינת המבקשים, נקבע כי אין מקום ליתן למבקש מעמד מטעמים הומניטריים.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

יצוין, כי ביום 29.5.2019 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להגשת ערעור, בטענה כי "יהא זה קשה מאוד לאחר שיבוצע פסק הדין להשיב את המצב לקדמותו [...]". המשיבים לא התנגדו לבקשה, אך ציינו בתגובתם כי למבקש יש משפחה מורחבת באיו"ש ולכן ספק אם יתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו ארעי האוסר על הרחקתו של המבקש מישראל; בהחלטתו מיום 10.6.2019 הבהיר בית המשפט כי ככל שיוגש ערעור "אזי יעמוד הצו בתוקפו עד לתום הליכי הערעור, וזאת כל עוד לא תינתן החלטה אחרת". משהוגשו הערעור והבקשה דנן, הוריתי בהחלטתי מיום 6.6.2019 על אי הרחקתו של המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת.

5.

בערעורם טענו המבקשים, בין היתר, כי היה על בית משפט קמא לקחת בחשבון את העובדה שהמבקש "גדל והתבגר במציאות חיים של ישיבת קבע בישראל", וכי במצבים מעין אלו "הרי הגשת הבקשה להסדרת מעמדו עפ"י החוק היא עניין דקלרטיבי ואין ב[ה] כדי לגרום לשלילת זכותו להסדרת מעמד [...]". בבקשה שלפניי טענו המבקשים כי הרחקתו של המבקש מישראל עלולה לגרור את "פירוק התא המשפחתי של המבקשים", ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עוד נטען כי המבקש "איננו רשום במרשם האוכלוסין בכל מקום אחר" (עם זאת, בהודעת הערעור צוין מספר דרכונו הירדני של המבקש).

המשיבים, מנגד, סברו כי סיכויי הערעור נמוכים מפני שהמבקשים לא הצביעו על עילה מהותית להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא. באשר למאזן הנוחות, המשיבים סמכו ידיהם על קביעותיו של בית משפט קמא באשר למרכז חייו של המבקש. מכיוון שהמבקש הוא בן כ-32 כיום, המשיבים הוסיפו וטענו כי אין מקום להיעתר לבקשה לשם הגנה על התא המשפחתי – "שכן אין מדובר בקטין שיש לשקול בעניינו שיקולים של 'טובת הילד'". עוד טענו המשיבים כי הרחקה מישראל אינה גוררת כשלעצמה נזק בלתי הפיך המצדיק מתן סעד זמני.

ביום 26.8.2019 הגישו המבקשים תשובה לתגובת המשיבים, בה נטען כי זיקתו של המבקש לישראל "חזקה מזיקתו לכל מקום אחר". בהיבט סיכויי הערעור הוסיפו המבקשים כי למבקש מעולם לא נערך שימוע, וכי בית משפט קמא שגה, בין היתר, בכך שלא התיר למבקשים להוסיף אסמכתא הנוגעת ל"חשש מבדידות הילד הבגיר באזור כטעם הומניטרי מיוחד".

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן. [אעיר כי עסקינן, למעשה, בבקשה לסעד זמני ולא לעיכוב ביצוע פסק דין (וראו ע"א 2429/19 מנהל מיסי מקרקעין- נצרת נ' כם-דלר טריידינג בע"מ , בפסקה 6 (החלטה מיום 21.7.2019))].

7.

לגופו של עניין, אמת הדבר כי הרחקה מישראל איננה גורמת כשלעצמה נזק בלתי הפיך, וכי פיצול המשפחה לא ייחשב כשלעצמו בתור טעם הומניטרי מיוחד (עע"ם 641/17 פרצ'יק נ' משרד הפנים, רשות מינהל האוכלוסין , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (17.5.2017); בג"ץ 5026/13 פלוני נ' שר הפנים , בפסקה 15 (10.6.2015)). עם זאת, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המקרה – ובפרט לעובדה שהמבקש גר כל חייו בישראל – סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אוסיף ואדגיש כי המשיבים לא הצביעו על נזק כלשהו הצפוי להיגרם כתוצאה משהייתו של המבקש בישראל עד להכרעה בערעור.

כידוע, ב"מקבילית הכוחות" המיושמת בבקשות כגון דא יינתן עיקר המשקל לשיקול מאזן הנוחות (בר"ם 8117/17 De La Cruz נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה , בפסקה 17 (החלטה מיום 26.11.2017); בר"ם 6493/16 פלוני נ' משרד הפנים , בפסקה 6 (החלטה מיום 22.11.2016)), ועל כן ראיתי לנכון להיעתר לבקשה אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

8.

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני מתקבלת, והמבקש לא יורחק מישראל עד להכרעה בערעור.