עע"מ 3932-23 עע"מ 3932-23

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 15.3.2023 (עת"ם 19418-10-22, סגן הנשיאה א' קולה).

2.מקורו של ההליך שבפני בבקשה שהגיש המשיב להעניק לו אזרחות ישראלית בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). המשיב, יליד 1987, הוא בנו של מי שהוכר כסייען על-ידי משרד הביטחון. בשנת 1997, על רקע חשש לחייהם, עבר המשיב, עם בני משפחת המוצא שלו, לישראל. באותה עת המשפחה התיישבה בבית שאן, בסיוע המדינה. המשיב מתגורר בעיר עד היום עם אשתו ושלושת ילדיו.

3.המשיב מחזיק ברישיון לישיבת קבע משנת 1997, וכך גם שלושת הילדים שנולדו לו. אמו של המשיב ואחותו קיבלו אזרחות ישראלית. מאז שנת 2017 פועל גם המבקש לקבל אזרחות ישראלית, אך ללא הצלחה. הלכה למעשה, בקשותיו לקבל אזרחות סורבו בשל עברו הפלילי.

4.לצורך ההליך דנן, אין צורך להידרש לכל הבקשות וההחלטות שהתקבלו בעניינו של המשיב, ודי יהיה לומר כי לאחר שבקשה רביעית במספר שהגיש, ביום 19.7.2019, סורבה מטעמים דומים לאלו שנזכרו – הוא הגיש עתירה מינהלית ראשונה לבית המשפט המחוזי (עת"ם 4578-09-20). במסגרת תשובתה לעתירה, טענה המבקשת כי היא מתנגדת לקבלתה, והוסיפה כי "ככל שיחול שינוי בנסיבות ובכלל זה תחלוף תקופת ההתיישנות על העבירות הפליליות בהן הורשע העותר [המשיב – ד' ב' א'], הרי שבאפשרות העותר לפנות בבקשה חדשה". בתום הדיון בעתירה קיבל המשיב את המלצת בית המשפט המחוזי וחזר בו מן העתירה, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה חדשה לאחר חודש מאי 2021, עת יתיישן עברו הפלילי.

5.בהמשך לכך, ביום 25.5.2021 הגיש המשיב בקשה נוספת לקבל אזרחות ישראלית, היא הבקשה שהולידה את ההליך דנן. ביום 21.3.2022 זומן המשיב לראיון. לאחר מכן הוא נדרש להמציא מסמכים נוספים. ביום 28.7.2022, למעלה משנה לאחר הגשת הבקשה, הודיעה מנהלת לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בעפולה למשיב כי זו נדחתה. במכתבה אליו היא ציינה כי הטעם לכך הוא "מידע חסוי הקושר אותך לעבירות סחיטה באיומים, סמים, אמל"ח רכוש ושב"ח".

6.ביום 12.10.2022 הגיש המשיב עתירה מינהלית נוספת לבית המשפט המחוזי, המכוונת כלפי ההחלטה האמורה. בתמצית, המשיב טען בה כי הוא עומד בכל התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק האזרחות, בהתחשב בכך שהוא מתגורר בישראל זה כחצי יובל וחי בה את חייו כישראלי. הוא הוסיף וטען כי קרובי משפחתו קיבלו אזרחות ישראלית וכי לא נשקף ממנו כל סיכון לשלום הציבור ולביטחונו. המשיב טען עוד כי הנימוק בדבר "מידע חסוי" נעדר כל בסיס ונולד לראשונה לאחר התיישנות עברו הפלילי. המשיב ציין עוד כי במשך מספר שנים הוא מסייע למשטרת ישראל בתרגום חקירות של תושבי השטחים ובנושאים רגישים נוספים, וכי אין זה מתקבל על הדעת שהגורמים הרלוונטיים במשטרה היו ממשיכים להיעזר בו לו אכן היה מעורב בפלילים, ובפרט בעבירות שעניינן שוהים בלתי חוקיים. המשיב הוסיף כי הוא לא זומן לחקירה פלילית, וכי מעולם לא עומת עם "החשדות" לכאורה נגדו. מנגד, המבקשת טענה כי החומר המודיעיני הקיים בעניינו של המשיב מלמד על סיכון לשלום הציבור, ולפיכך לא קמה עילה להתערבות בהחלטתה, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים בקבלת החלטה בעניין זה לפי סעיף 5(ב) לחוק האזרחות.

7.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה וקבע כי יש לבטל את החלטתה של המבקשת, והורה לה להעניק למשיב אזרחות ישראלית.

8.בית המשפט המחוזי הבהיר כי למעשה אין מחלוקת באשר לכך שהתקיימו במשיב התנאים למתן אזרחות המנויים בסעיף 5(א) לחוק האזרחות, כך שהמחלוקת נסבה רק על שיקול הדעת שהפעיל שר הפנים בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק האמור. באשר לכך קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה שלא להעניק למשיב אזרחות ישראלית היא בלתי סבירה, בהתחשב בכך שהמידע המודיעיני – שחלקו לא אומת וחלקו הוא בעל מהימנות בינונית בלבד או נשען על מקור בלתי ידוע – היה בידיעת הגורמים האמונים על קבלת ההחלטה כבר בעת שהמשיב הגיש את בקשותיו הקודמות לקבלת אזרחות (במהלך השנים 2019-2017), ועל אף זאת מעולם לא נטען כי יש בו כדי לשמש נימוק לדחיית בקשותיו (להבדיל מהנימוק שעניינו העבר הפלילי). לפיכך, נקבע כי "המועד בו הועלתה הטענה לראשונה, לאחר שנים בהם העותר [המשיב – ד' ב' א'] עושה כל שלאל ידו על מנת להשיג את האזרחות, אכן מעורר תמיהה" (פסקה 20 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בית המשפט המחוזי הוסיף כי למעשה התנהלותה של המבקשת מעוררת את החשד "שמא אכן בקשתו ... סורבה מטעם פסול או חלילה מתוך שרירות לב" (פסקה 22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

9.בית המשפט המחוזי הוסיף כי יש לראות בהתנהלות המבקשת עד כה, לרבות בתשובתה במסגרת העתירה הקודמת, מעין "הבטחה שלטונית". למצער, כך נקבע, המבקשת הציגה בפני המשיב מצג שלפיו – לאחר התיישנות עברו הפלילי – לא יהיה עוד מכשול שימנע ממנו לקבל את היעד הנכסף של אזרחות ישראלית. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי היה מצופה מהמבקשת להודיע למשיב בהזדמנות הראשונה שבקשתו עתידה להידחות, ולא לזמנו לראיון ולבקש ממנו להגיש מסמכים שונים. בית המשפט המחוזי הדגיש גם כי אי-הסבירות שבהחלטה אינו נעוץ בתוכן המידע המודיעיני, וכי למעשה ניתן להניח כי אילו המבקשת הייתה נשענת על מידע זה בשלב מוקדם יותר, לא היה כל מקום להתערב בהחלטתה. בית המשפט המחוזי הטעים עוד, כי היה על המבקשת לשקול את נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות את ה"חוב של כבוד" שחבה המדינה למשפחתו, באופן שעולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 9(א)(4) לחוק האזרחות. לבסוף, בית המשפט המחוזי הבהיר כי מההיבט של סיכון לשלום הציבור, אין כל הבדל בין מעמד של תושב קבע (שבו מחזיק המשיב כעת) לבין מעמד של אזרח המתגורר בתחומי המדינה דרך קבע.

10.ביום 22.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו.

11.בבקשה דנן טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור הם גבוהים בשל מספר שגיאות שנפלו, לשיטתה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, נטען כי חלק הארי של המידע המודיעיני בעניינו של המשיב התקבל רק לאחר ההחלטה בבקשתו השנייה. כמו כן נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס ל"הבטחה שלטונית" היא מוקשית, שכן ברור כי בכל שלב שבו מוגשת בקשה להתאזרחות יש לבחון אותה בהתאם לנסיבות העדכניות, ובכלל זה החומר המודיעיני הקיים, ככל שישנו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אף הקביעה לעניין הסיכון הנשקף לשלום הציבור היא מוטעית, וכי מכל מקום יש לאבחן בין מי שמחזיק במעמד של תושב קבע לבין אזרח. עוד טוענת המבקשת כי אין בכך שהמשיב לא נחקר ביחס למידע המודיעיני במישור הפלילי כדי למנוע הסתמכות עליו בהליך המינהלי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה לטובת קבלת הבקשה, שכן ביטול אזרחות לאחר שניתנה "אינו דבר של מה בכך" ואף "ייצור מצב שקשה מאוד לבטלו". המבקשת מוסיפה בקשר לכך, כי מתוקף מעמדו כתושב קבע מוקנות למשיב מרבית הזכויות המוקנות לאזרחים ישראלים, כך שממילא קבלת הבקשה לא תפגע בו.

12.בתגובתו מיום 4.6.2023 המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה. באשר לסיכויי הערעור, המשיב סבור כי אלה נמוכים למדי, וכי התנהלותה של המבקשת עולה כדי התעמרות בו, באופן המצדיק לשנות מהחלטתה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. המשיב מציין, בין היתר, כי טענותיה של המבקשת בדבר עדכניותו של המידע המודיעיני הן שגויות מבחינה עובדתית, ולמעשה חלקו הגדול של המידע התקבל עוד קודם להחלטות הקודמות בעניינו. עוד טוען המשיב כי המבקשת הציגה בפניו מצג שווא באשר לדרך הפתוחה בפניו לקבל אזרחות, ואף הקשתה עליו להתמודד עם הטענות הנוגעות לחומר המודיעיני. אשר למאזן הנוחות, נטען כי לקבלת האזרחות יש משמעות ערכית עמוקה עבור המשיב, שאינה מתמצית רק בזכויות הנוספות שיוענקו לו. כמו כן נטען, כי המבקשת עשתה דין לעצמה בכך שלא העניקה לו את האזרחות עד כה, הגם שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה למעלה מחודשיים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנסיבות שבהן לא ניתן צו ארעי כמבוקש. המשיב הדגיש כי הוא שב ופנה למחלקת אשרות אצל המבקשת, בסמוך לאחר מתן פסק הדין, אך לא קיבל כל מענה לפניותיו.

13.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה. אכן, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. הוראה על עיכוב ביצוע פסק דין או החלטה עד להכרעה בערעור שהוגש, תינתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע, כאשר הבכורה ניתנה לשיקול האחרון. אולם, במקרה שבפני, ומבלי להכריע בשאלת סיכויי הערעור, אני סבורה שמאזן הנוחות נוטה בשלב זה, לפחות במידת מה, לטובת המבקשת. כל זאת, בהתחשב בחשיבות הנודעת להענקת אזרחות, שהיא זכות רבת משמעות (ראו למשל: עע"ם 8277/17 זיוד נ' שר הפנים, פסקאות 38-37 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות ופסקאות 8-2 לפסק דיני (21.7.2022)). מנגד, וחרף ההבנה ללבו של המשיב, הפגיעה בו בתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור אינה גדולה במיוחד במישור המעשי, בהתחשב במעמדו כתושב קבע.

14.לא אוכל לסיים מבלי להביע מורת רוח מכך שחרף פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המדינה לא ביצעה את האמור בו במשך למעלה מחודשיים, אף קודם לנקיטתו של הליך זה, תוך "גרירת רגליים". כעולה מהבקשה, כמו גם מתגובת המשיב לה, הגם שחלפו למעלה מחודשיים מאז מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועד להגשת הבקשה, טרם הוענקה למשיב אזרחות ישראלית. זוהי התנהלות שאין להשלים עמה.

15.סוף דבר: הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 13 לעיל. בנסיבות העניין, ובהתחשב באמור בפסקה 14, אין צו להוצאות.