עע"מ 943-24 עע"מ 943-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' אגמון-גונן), מיום 11.10.2023 בעת"מ 50430-01-22, בגדרו קיבל בית המשפט את עתירת המשיב 1, והורה על רישומו במרשם האוכלוסין כאזרח ישראלי.

2.הרקע לבקשה פורט בהחלטת בית משפט זה (השופט נ' סולברג) מיום 29.11.2023 (בר"מ 8009/23), ועל כן הוא יובא אך בתמצית. המשיב 1 (להלן: המשיב), לטענתו, נולד בישראל לאם השוהה בישראל מכוח היתרי מאוימות מתחדשים, ולאב שהוא אזרח ישראלי (עמו אין הם מצויים בקשר בשל טענות לאלימות). בשל תקלה לא נרשם המשיב עם לידתו במרשם האוכלוסין, ובהגיעו לבגרות ביקש להסדיר את מעמדו כאזרח. המשיב הגיש בקשה לאזרחות מכוח לידה לפי סעיף 4(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), ולחלופין מכוח סעיף 4א לחוק, אולם זו נדחתה על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות). הטעם שניתן לכך היה, כי על המשיב לצרף לבקשתו פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה לעניין האבהות. על החלטה זו של הרשות הגיש המשיב עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את העתירה והורה בפסק דינו על רישומו של המשיב במרשם האוכלוסין כאזרח ישראלי (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי מכוח חובת ההגינות המוטלת על הרשות, היה עליה להכיר באזרחותו, מכוח מסמכים רשמיים שהוצגו לפניה – ובכלל זה "הודעת לידת חי" של המשיב מבית חולים איכילוב, בה נרשמה זהותו של אביו, תעודת נישואין של הוריו ופסק דין של בית הדין השרעי המחייב את האב במזונות המשיב.

3.ביום 31.10.2023 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, על מנת לשקול הגשת ערעור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, ועל החלטתו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לצד בקשתה, הודיעה המבקשת כי היא נכונה לתת למשיב רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 עד להכרעה בערעור.

4.בהחלטתו מיום 29.11.2023 קיבל בית משפט זה (השופט נ' סולברג) את בקשת רשות הערעור, והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למועד האחרון להגשת ערעור. לצד החלטתו הורה כי יוענק למשיב רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 אשר יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור. באשר לסיכויי הערעור, נקבע כי "דייני בכך שלא שוכנעתי שהמחלוקת בין הצדדים באשר לאופן בירור מעמדו של המשיב – דהיינו, האם הבירור ייעשה על-ידי הרשות עצמה, או בבית המשפט המחוזי, או שמא ייעשה בבית המשפט לענייני משפחה, בדרך של הליך להוכחת אבהות – אינה ראויה להתברר". אשר למאזן הנוחות נקבע, בין היתר, כי השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, באמצעות ביטול אזרחות המשיב מן הטעם שזו נרכשה על-יסוד פרטים כוזבים, כאמור בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, "אינה כה פשוטה". ולבסוף נקבע כי נכונותה של המבקשת להעניק למשיב רישיון ישיבה ארעי, אשר יאפשר לו לקבל תעודת זהות וכן לקבל זכויות סוציאליות שונות, מטה אף היא את הכף לעבר קבלת בקשת רשות הערעור.

5.ביום 29.1.2024 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי. ביום 29.1.2024 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה, וכן הוריתי על מתן צו ארעי שלפיו יעוכב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, ראיתי לקבל את הבקשה מעיקר הטעמים שפורטו בהחלטתו של השופט סולברג, הטובים גם להכרעה בבקשה שלפניי. מבלי צורך להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אף אם הענקת אזרחות אינה בהכרח בלתי הפיכה, כטענת המשיבים, הרי שלנוכח מעמדה וחשיבותה של הזכות לאזרחות, יש לנקוט משנה זהירות בהענקתה, ולהימנע ממצב בו היא ניתנת "על תנאי", בכפוף לתוצאות הערעור על פסק הדין (ראו למשל: עע"מ 3932/23 מדינת ישראל נ' ראפת, פסקה 13 (25.6.2023). ולעניין המורכבות שבשלילת אזרחות מאלה המחזיקים בה, ראו גם: עע"מ 8277/17 זיוד נ' שר הפנים, פסקה 74 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות, ופסקה 14 לפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל (21.7.2022); בג"ץ 1884/02 דימיטרוב נ' שר הפנים, פסקה 20 (16.8.2010)). על כן, הענקת אזרחות למשיב, כאשר עניינו עודנו תלוי ועומד לפני בית משפט זה – מעוררת קושי.

7.לכך יש להוסיף – וזאת, מבלי להתעלם מנסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב ומרצונו להתגייס לצבא – כי לנוכח רישיון הישיבה הארעי שהוענק למשיב עד להכרעה בערעור, הנזק העלול להיגרם לו מעיכוב הביצוע מצומצם בהיקפו. גם התקופה הארוכה בה מעמדו של המשיב לא הוסדר, ומבלי לזקוף זאת לחובתו – יש בה כדי לתמוך בטענה כי אין מדובר בעניין בעל דחיפות המטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.

8.אשר על כן, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

אין צו להוצאות.