עע"מ 3962/06 עיריית חדרה נ. משה קוטלר

לפני בקשה לצירוף צד.

1.מבקשת ההצטרפות הינה מרכז השלטון המקומי בישראל ( להלן: המבקשת ) . ההליך שבכותרת נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה אשר קיבל את עתירת המשיבים להורות על ביטול דרישת תשלום מטעם המערערת שמקורו בהיטל סלילת כבישים ומדרכות. בית המשפט קמא קבע, כי החיוב הינו חיוב המותר על פי דין. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערת לא הוכיחה את הזיקה שבין החיוב לבין ההוצאות שנגרמו לה בפועל בשל הסלילה או ההרחבה ולפיכך הורה לבטל את הליכי הגבייה שננקטו נגד המשיבים.

2.לטענת המבקשת, בית המשפט קמא לא דק פורתא בין העקרונות שביסוד "שיטת דמי ההשתתפות" שהונהגה בעבר לעניין החיוב בהיטל סלילת כבישים ומדרכות לבין העקרונות שביסוד "שיטת ההיטל" הנוהגת כיום. המבקשת מבהירה כי בשיטת "דמי השתתפות" האזרח שילם את הוצאות הפיתוח (במקרה זה סלילת דרכים) הישירות בגין עבודות הפיתוח הספציפיות שבוצעו בנכסו הגובל. לעומת זאת, בשיטת ההיטל משלם האזרח את חלקו היחסי בעלות כל הדרכים בעיר. לטענת המבקשת, בית המשפט קמא טעה בקובעו כי דינה של דרישת תשלום ההיטל שהוציאה העירייה להתבטל שכן המערערת לא הוכיחה זיקה ישירה בין החיוב שביסוד הדרישה לבין העבודות הספציפיות שבוצעו ברחוב הגובל במקרקעין, שכן די בכך שההיטל נועד לכסות עבודות פיתוח בתחום העיר ולאו דווקא ברחוב הגובל במקרקעין. המבקשת טוענת כי בנסיבות העניין ראוי לצרפה כצד לערעור שכן שיטת ההיטל הונהגה ברוב הרשויות המקומיות חלף שיטת "דמי ההשתתפות" ועל כן מדובר בסוגיה עקרונית שעשויה להיות לה משמעות רחבה החוצה את עניינם של בעלי הדין הספציפיים והנוגעת למרבית הרשויות המקומיות. עוד נטען כי השלכות הרוחב עשויות להיות בעלות משמעות כלכלית אדירה.

3.מטבע הדברים, צירוף צד נוסף להליך אינו נטול עלויות. לפיכך, בבחינת בקשה מסוג זה, יש לשקול האם התועלת המצרפית אשר תושג מצירופו של צד נוסף תעלה על העלות הדיונית הכרוכה בכך. בבחינת התועלת הפוטנציאלית הגלומה בבקשת ההצטרפות, יש חשיבות, בין היתר ומבלי למצות את כל הקריטריונים הרלבנטיים, לזהות הגוף המבקש להצטרף להליך, למהות הסוגיה המועלית בו ולערך המוסף שיש לו לתרום להארת הסוגיות העומדות לדיון, מעבר לתרומת הצדדים הישירים לו. בנסיבותיו של המקרה שלפני, לא השתכנעתי שיש להיעתר לבקשה מהטעמים המצטברים הבאים:

ראשית , למרות שאין מחלוקת בדבר חשיבות ההבחנה בין שיטות החיוב השונות וכן שלאבחנה זו עשויה להיות השלכת רוחב משמעותית על כלל על הרשויות המקומיות, על פני הדברים, אין להניח כי לדיון בהליך שבכותרת עלולות להיות השלכות כאמור. האבחנה בין שיטות החיוב השונות נדונה בשורה של פסקי דין, אשר המבקשת עצמה מצטטת מהם ארוכות בהחלטתה. על פי הפסיקה הקיימת, האבחנה בין שיטות החיוב היא ברורה ומושרשת. במצב דברים זה, אין מדובר בסוגיה חדשה שהתגלגלה לפתחו של בית משפט קמא אשר במסגרתה נקבעו הלכות תקדימיות, אלא ביישום ההלכה הקיימת על המקרה הקונקרטי אשר עמד לדיון. אף אם יש ממש בטענת המבקשת כי בית המשפט קמא טעה ביישום האבחנה בין שיטות החיוב השונות, ובעניין זה איני מביעה כל עמדה, כל שנדרש במקרה כזה הוא הגשת ערעור על ידי צד להליך, כפי שנעשה במקרה זה, לצורך תיקון הטעות הנטענת. אין בטעות נטענת זו כדי להשליך על ההלכה המחייבת שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון לעניין האבחנה בין שיטות החיוב השונות, אשר ממשיכה לחייב את כלל הרשויות המקומיות.

שנית , בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי צירופה של המבקשת יתרום תרומה נוספת לבירור הסוגיה שבמחלוקת. אכן, לעיתים לצד המבקש להצטרף ישנה עדיפות, מבחינת משאביו או תחום מומחיותו, על בעלי הדין אשר בשלם הוא עשוי לתרום תרומה ייחודית לבירור הסוגיות שבמחלוקת. אין ספק, כי המבקשת היא גוף ה"...מייצג את כלל הרשויות המקומיות, ואוצר בחובו מומחיות וניסיון שאינן תחומים לשטחיה או לתנאיה של רשות מסוימת..." (ע"א 3066/97 הרטבי נ' שר הפנים , תק-על 2000(1), 693). מכאן, שיש לה היכולת המתאימה לסייע לבית המשפט בהצגת הסוגיה על כל היבטיה. אולם במקרה דנן אין מדובר בסוגיה הדורשת ידע או מומחיות מיוחדים לשם הצגתה. כמו כן, אין מדובר בסוגיה תקדימית. כאמור, עסקינן ביישום ההלכה במקרה ספיציפי אשר עמד לפני בית המשפט קמא. בשים לב לטיבה של הסוגיה נדונה, לא השתכנעתי שאין באפשרות המערערת להציג את הסוגיה על כל היבטיה. אכן, עיון בהודעת הערעור מעלה כי אין בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת כדי לגלות טענה משפטית אשר לא הועלתה על ידי המערערת בערעורה. טענותיה של המערערת בהקשר זה, הן מהפן הדיוני והן מהפן המשפטי, מופיעות בסעיף 15 להודעת הערעור. במצב דברים זה, צירופה של המבקשת להליך אינה מוסיפה ערך מוסף כלשהו המצדיק העתרות לבקשה (ראו: בג"צ 5368/96 ח"כ רפאל פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 364 פסקה 9 ואסמכתאות שם).

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.